לחזור אל תחושת האור

יערה בויום-קפלן

ספטמבר 2016

עריכה לשונית: סמדר ברגמן

 

כל המידע כבר כאן עידני עידנים. לאורך כל תולדות האנושות המידע היה שריר וקיים. אין חדש תחת השמש. השוני בתקופה זו הוא רק בהתעוררות, בהסכמה ובמוכנות למידע.

האנושות מתפתחת בספירלה. בעבר כבר היו תרבויות שהבינו דברים רבים ומתקדמים, דומים ברובם לרוח התקופה הנוכחית. זו ההתקדמות של הבריאה בגאות ובשפל, במעגלים בלתי נגמרים בנקודות הזמן. כעת, יותר מתמיד, האנושות מוכנה להיפתח שוב אל המידע הרוחני שמחבר בין חומר לרוח ולהטמיע אותו בחיי היום יום.

אכן ישנה התפתחות טכנולוגית ויש האצה בשינויים ובאורחות החיים, אך אל תתנו לכל אלו להטעות אתכם, כי עדיין הדבר שלא השתנה באנושות הוא חוסר שביעות הרצון. אותו רעב בלתי פוסק של הרצון. עד שלא יישבע רעב זה, תחושה זו של חוסר אין סופי תקונן בלבכם. תחושה של דבר מה שאינו מספיק, רצון שאינו יודע שובע, כאריה המתהלך בתא כלאו ואינו יודע די.

למה אותה נפש, אותו רצון כמהים? האם לכסף? האם לפרסום? האם לכוח? ההיסטוריה של האנושות לימדה אותנו שגם כל אלו לא משביעים את הרצון, כל אלו אינם אלא כיסויי פלסטיק לרצון הקמאי ביותר. הרצון הקמאי הוא לחזור לחיק האלוהות, לתחושת האור, לתחושה הנפלאה שכל אחד ואחת ממוקמים בדיוק במיקומם הנכון, התחושה הנפלאה של מיקום מדויק ביעוד ובתפקיד כחלק מן השלם, מן המכלול.

לא בכדי בתקופה האחרונה המילים “לצאת לאור” מהדהדות ברבים מביניכם. כי זוהי בדיוק השאיפה: לחוש את אותה זרימה מופלאה, ללא כל התנגדויות, של האור והרטט בכל חלקי הגוף – בנפש, ברגש, במחשבה וברוח. האם תוכלו לקבל שהעבודה האמתית כאן על פני האדמה היא להתקדם, להתפתח ולגדול מתוך למידה של הנפש שאינה שבעה? ללמוד להשביע את הרצון מן המקום העמוק, להתחבר שוב אל האור.

כדי לחקור את הרצון שאינו שבע ומהדהד בתחושה של “זה לא מספיק”, יש לרדת לשורש הכוחות המעכבים והמכבידים עליו. יש להעמיק ולהבין את כל המרכיבים שיוצרים את תחושת החוסר בעולם. לחלקכם הם ישתקפו במציאות כחוסר כלכלי, חוסר בהגשמה, חוסר במערכות יחסים, חוסר בפוריות ועוד. אך כל אלו נובעים מאותו רצון שאינו שבע ומשליך זאת על כל תחומי החיים.

עליכם להבין שכחלק מן ההתפתחות, הנשמות נפרדו מהאלוהות, ממש כפי שזרעים נפרדים מן הצמח ומתעופפים עם הרוח על מנת להשריש ולהפרות, ועצם הפרידה מה”צמח” יכולה להחוות כנטישה, כאכזבה, כעצב ואף ככעס וכעלבון.

מדוע אותו רגש ראשוני חורט את רשמיו ויוצר תמונת עולם צרה דרך תחושות שליליות ואי הסכמה להתחברות מחודשת לאור ללא התניה ובהתמסרות מלאה?

היקום הינו מעשה בריאה קסום. כל חלקי הבריאה יוצרים את השלם ובכל זאת רק האדם, מכל מעשי הבריאה היפים, הינו היצירה היחידה המעוניינת להשוות את עצמה לאלוהות. האדם זוכר את היותו בצלמו ובדמותו של האלוהים, של האור, ומשום שחווה את הניתוק מהאור לאדמה, לעולם הגשמי, כמעשה טרגי, הוא מנסה בכל כוחו לשוב אל חיק הבריאה בכל דרך אפשרית.

המחשבה העיקרית שמכוונת את מעשי האדם היא שהוא נענש וגורש מגן העדן ומהחיבור לאור, ושהוא אינו מספיק טוב וראוי ולכן עליו להוכיח לבריאה שהוא אכן בצלמה ובדמותה. לאורך כל ההיסטוריה האנושות מנסה להוכיח, הן במישור האישי והן בקולקטיבי, את חשיבות האדם ועליונותו, אך כל אלו הם שיוצרים את תחושת חוסר שביעות הרצון, משום שהם נובעים מתחושת עונש וכישלון המבקשת הוכחה חוזרת ונישנת של אותה מסקנה שגויה. לא נענשנו בהיותנו כאן. התבקשנו להתרחב וללמוד חיבורים מתוך הרחבה ולא צמצום.

האם נוכל להבין כי מהותנו כאן היא ירידה לצורך התרחבות, העמקה וגדילה לאלוהות? לא מדובר ביציאה לאור, אלא בהסכמה להסיר את כל ההתנגדויות לאור ולאפשר לו לשוב ולזרום דרך כל החיבורים באהבה, בשותפות, כחלק מתוך שלם הכולל בתוכו את האדמה, החי והצומח וכל גרמי השמים, הכולל בתוכו את כל ברואי העולם, מכל המינים והצבעים.

האם נוכל להסכים להתחבר שוב על עצמיותנו, להאמין בקיומנו כאן על פני האדמה, להבין את ערכה הגדול? תודעת השפע יוצאת מתוך הנחה שיש מספיק, שקיימים חיבורים. זוהי תודעה המאפשרת ריפוי ל”לא כלום הגדול” שנוצר בבטן האדם, בבטן האדמה. זו תודעה שמאפשרת להשביע את הרצון, לראות את היש בכל מה שמתקיים, מתוך ערך ואמון בקיימות שלנו כחברה וכאדם פרטי.

צאו ולימדו כל אחד ואחת את קורותיו, היוצרים בתודעה את תחושת חוסר שביעות הרצון. זוהי למידה של תודעה פרטית ותודעה קולקטיבית, היא דורשת הסרת הקליפות בסבלנות ובאהבה.

בשאיפה צבעוני

יערה בויום-קפלן – מרפאה בתקשור, מטפלת בריברסינג (נשימה מעגלית), מכשירה ומנחה מרפאים בתקשור ובפתיחת תדרים.

ליצירת קשר: 0526770273

yaarabk@gmail.com

https://yaara-buium-kaplan.co.il/