מאת: ג׳ף פוסטר

תרגום: סמדר ברגמן

אחת הברכות הגדולות ביותר של העבודה הזאת היא האופן שבו היא מחזירה את הרגשות לפעולה. 

במשך זמן רב מאוד, בחיי המוקדמים, הרגשות שלי היו מודחקים באופן חמור. הייתי מנותק מאוד מהכעס, מהעצב, מהפחד ומהשמחה שלי. פשוט לא יכולתי להרגיש כלום. הייתי קהה חושים לחלוטין.

לעתים מבלבלים בין קהות החושים, שהיא היעדר תחושה, אי נוכחות של אנושיות, חמלה ופגיעות, לבין ״הארה רוחנית״, אבל לראשונה אין שום קשר לשניה. 

אחת הברכות הגדולות ביותר של העבודה הזאת היא העובדה שהיא מוציאה אתכם מההדחקה הרגשית. בימים אלה, אני מרגיש את החיים באופן עמוק מאוד. אני בוכה בקלות רבה מאוד. אני יותר ממוכן להרגיש את העצב שלי, לבטא את הכעס שלי, להציב גבולות ברורים, לדבר את האמת הלא–נוחה והמטרידה שלי. אני מחובר לשמחת החיים העמוקה ביותר. אני אוהב לצחוק, לשחק, להיות רציני ומטופש וכל מה שביניהם. המיניות שלי חיה וכך גם היצירתיות, הרגישות, החוכמה שלי. המאהב והאומן שבי נוכחים. האנרגיה הנשית והאנרגיה הגברית שלי נמצאות כאן. אני רוקד, משחק וזורם בין כל המצבים הללו בקלות, במסע שהולך ומעמיק אל האינטימיות. 

כאן אני במודעות, אבל גם באינטימיות עם כל מה שנובע מתוך המודעות. במילים אחרות, אני מאוהב בעולם הזה, באנושיות שלי, בפגמים, בליקויים, בפְּגִיעוּת שלי ובפְּגִיעוּת של חברי בני האנוש. אני לא מתבייש עוד באנושיות שלי, בפגמים שלי או בעוצמה שלי. אני לא רוצה עוד להתחבא מאחורי אגו ״נאור״, או כל אגו אחר. 

אני מעוניין רק באמת חיה וחמה, לא בתפיסת ״אמת״ קרה, מופשטת, מיד שניה.

לא מעניין אותי יותר להיות צודק.

יש לי רגל אחת ברוח ורגל אחת בעולם. אני חי את רגע ההווה, אבל מצוי גם בזמן. לא ניתן להשמיד אותי ואף על פי כן העולם מרגש ומפעים אותי עמוקות בכל יום. אני אש ומים, אדמה ושמים, לילה ויום.

אני שבור ושלם, מת וחי, עוצמתי ורך, אנושי ואלוהי, כְּמוֹכֶם.

אל תפחדו להרגיש באופן עמוק שכזה, ידידיי, ולבטא את התחושות האלה, גם אם הן גורמות אי נוחות או אפילו כעס אצל אחרים (תנו לאנשים אחרים את הזכות להרגיש, גם כן). התחושות האותנטיות שלכם הן פורטל מקודש לשלווה שמעבר להבנה. כן, כאשר אתם מאוהבים בספקטרום המלא של החוויה האנושית, אתם יודעים את אלוהים. זהו הפרדוקס הקיומי העמוק ביותר, ואתם חיים פרדוקס זה בכל רגע, עם כל נשימה, בכל רגע של שמחה או צער, בהירות או ספק, שעמום או אושר.

איזה נס הוא לא להיות עוד קהה חושים, לשחרר את הילד הפנימי שלי ולחגוג אותו בכל יום, לצחוק, לבכות, לרקוד ולשיר אל תוך המסתורין!