מאת סליה פן

"הבריאה היא הביטוי הגבוה ביותר של האהבה"

חומר שהועבר מאת תודעת האלוהים

מאנגלית: סמדר ברגמן

הממד השביעי:

צורה ~ עשרימון, צבע ~ סגול/לבן

הממד השביעי הוא אותה נקודה שבה התודעה משלימה את אוקטבת ההתנסות והיא מוכנה להתחיל באוקטבה חדשה או במסע חדש הביתה אל הבורא. זה הבית של המאסטר/הלוחם הרוחני וה"בודהיסאטבה", או ישות המביאה אור ואהבה רוחניים לעולם.

זהו הממד של השירות הרוחני, והוא מיוצג על ידי הצורה המקודשת בעלת שניים-עשר הצדדים של הדודקהדרון ועל ידי הצבע הסגול והצבע הלבן.

ברמה זו האנרגיה של המקור מבטאת את עצמה בתשוקה הן לברוא והן לשרת. מאסטר הממד השביעי מכיר את עצמו באמצעות בריאוֹת האהבה והשירות שלו. כאן התודעה שילבה לגמרי את כל חוקי היקום ~ ומבינה אתתכלית הבריאה והאבולוציה: שהמקור מבקש לדעת את עצמו ולהתפתח באמצעות הבריאוֹת שלו. לפיכך מאסטר התודעה משרת את תכלית הבורא על ידי כך שהוא הופך לבורא-שותף ומסייע לאחרים להגיע למודעות מלאה בנוגע לעצמם ולבריאות שלהם, כדי שיוכלו בתורם להכיר את הבורא והכיר את הבורא שבתוכם.

תודעת הממד השביעי מבטאת את אידיאל השירות ~ שירות לאחרים ~ כביטוי הגבוה ביותר של האהבה ותכלית הבורא. ברמה זו התודעה מבקשת לבטא את האנרגיות הארכיטיפיות של המאסטר והאיש/האישה החכמים כמורה/מרפא קדוש או איש/אשת רפואה שאמאניים. כיוון שברמה זו התודעה חוותה מאסטריות בכל הרמות האחרות ~ ניתן להסתמך עליהן בעת הסיוע לאחרים בתהליך הצמיחה והמודעות העצמית.

צורת הדודקהדרון מייצגת את האלמנט החמישי ~ "אתר" או אנרגיה, ומורה/מרפא הממד השביעי בקי גם בטכניקות של ריפוי אנרגטי והגשמה של משאבים.

על רמת הממד השביעי משגיח כוח מלאכים הידוע כאלוהים, שהם ה"אלים הבוראים" של הפלנטה. מתפקידם לפקח על התפתחות התודעה על כדור הארץ ולסייע לו במסעו אל האור. ברמת הממד השביעי התודעה מתאחדת עם היבט האלוהים שלה ומקבלת על עצמה אחריות משותפת להתפתחות האבולוציה על הפלנטה. כך ישות/תודעה מפותחת לחלוטין, רב-ממדית תהיה בחזית האבולוציה התודעתית, ומשימתה לשרת אחרים במסעם אל המודעות והמאסטריות הרב-ממדיות על הפלנטה הזאת.

עבודה זו מתבצעת בשיתוף פעולה עם המישור האלוהי וכוחות המלאכים, מאפשרת להתגשמויות הרוח לכוון את צורת השירות לו הסכים החניך/המאסטר קודם להיוולדו.

הממד השמיני:

צבעים ~ כתום-ארגמן/ורוד, ממלכה ~ ארכיטיפית

חמשת הצ'אקרות בהן נדון בקטע הזה הן הצ'אקרות "החדשות" או אלה ש"הופעלו מחדש", והן מייצגות את "גשר הקשת בענן" לאוקטבה הבאה. באנרגיות של הצ'אקרות הללו יש להשתמש בתהליך ההתעלות, והן הפכו נגישות לנו רק מאז ההתכנסות ההרמונית בשנת 1987. הטווח המלא של שניים-עשר הצבעים הפך נגיש לכול רק לאחרונה, ביום הקצר ביותר, ב-21 לדצמבר, 2001.

ממלכת הממד השמיני או הצ'אקרה השמינית מכונות "הצ'אקרה הטרנספרסונלית". היא מכונה כך כיוון שבנקודה זו אנו מתרחקים מה"אינדיבידואציה" כפי שהיא מיוצגת על ידי 7 הצ'אקרות הראשונות או הממדים הראשונים, ואל מקום ה"תודעה הקבוצתית", שם אנו חולקים את האנרגיות היצירתיות והצבעים של התודעה האינטליגנטית של כדור הארץ.

הצ'אקרה השמינית היא מאגר הדפוסים, הצלילים, הצבעים והדרמות של הסיפורים באמצעותם אנו מעצבים את חיינו כאשר אנו מתגלגלים על כדור הארץ. אנו מכנים אותם ארכיטיפים ~ והם נמצאים במיתוסים, באגדות ובסיפורים המקודשים של כל העמים המתגוררים על הפלנטה. המיתוסים, האגדות והסיפורים של העמים העתיקים היו עשירים יותר משלנו, כיוון שהם היו קרובים יותר למקור ולכדור הארץ וליכולת שלהם לחלום ולברוא. אך בעת שאנחנו נעים שוב מעלה כלפי המקור, אנו יכולים להיכנס פעם נוספת למקום זה של חלומות וסיפורים.

ארכיטיפ הוא סיפור שאנו מספרים או בוראים שיוצר דפוס או תבנית עבור ההתפתחות וההתנהגות האנושית. ברמתו הפשוטה ביותר ~ הדרך שבה אנו בונים את החיים החברתיים שלנו מבוססת על הדפוס הארכיטיפי של המשפחה. במסגרת המשפחה קיימים תפקידים ארכיטיפים: האב, האם, הבת, הבן, הסבא והסבתא וכן הלאה. כל אחת מההגדרות הביולוגיות הללו (אתן יכולות להיות רק אם או בת אם אתן נקבות) קשורה למערך של ערכים והתנהגויות המוגדרים כארכיטיפ (הרמה השמינית), שמתגבשים ושניתנת להם אנרגיה בכך שהם באים לידי ביטוי בחיים בשבע הרמות הראשונות.

ברמה הסמלית, ארכיטיפ שייך להיבטים השונים של נפש האינדיבידואל. לדוגמה, לכולנו יש בתוכנו את האנרגיות של האם המזינה, האב הנדיב, הסבתא/הסבא החכמים, ואנו יכולים השיג גישה לאנרגיות הללו בזמנים שונים במסע החיים האישי שלנו.

לרוע המזל, כאשר דפוס ארכיטיפי מתגבש אל תוך הגדרה ביולוגית, הוא נוטה לעטות אנרגיה משלו ששולטת בבני האדם, במקום לסייע בהתפתחותם. הדבר ניכר במיוחד במבנה המשפחה ~ שבה הזכר ממלא את תפקיד האב/הסמכות והנקבה את תפקיד האם/המזינה. זהו חוסר איזון, כיוון שמצב זה אינו מאפשר לפרטים לחקור היבטים אחרים של ישותם. בשנים האחרונות, בני האדם ניסו להביא לשינוי מצב זה באמצעות הפמיניזםוהתנועה לשחרור האישה. במקרים רבים, משמעות הדבר הייתה רק שינוי בתפקידים ~ הנשים אמצו את תפקיד הגבר החזק והגברים היגרו לתפקיד הנשי הרך יותר. אין זה פתרון, כיוון שחוסר האיזון של הנפש עדיין קיים.

הדרך היחידה לשנות ארכיטיפ זה היא אם אנשים יגשימו את הפוטנציאל המאוזן הן של הזכר והן של הנקבה במסגרת הקשר המקודש של הנישואים והמשפחה. ברמה זו אנו משתחררים מהתפקידים המוגדרים ביולוגית ושבים ותובעים לעצמנו את זכותנו לחיות במלואם את כל היבטי המשפחה הפנימית שלנו, מבלי לוותר על עוצמתנו או לבקש לעצמנו את עוצמתם של אחרים.

ברמת הקבוצה אנו גם משתמשים בארכיטיפ כדי להגדיר את ההתפתחות החברתית והרוחנית שלנו באמצעות הסיפורים שאנו מספרים. לדוגמה, במערב הסיפור של "החיפוש אחר הגביע הקדוש" מגדיר את החיפוש של נפש האדם אחר "משמעות" החיים. ברמתו הבסיסית הגביע עצמו הוא הכוס בה השתמש ישוע בסעודה האחרונה, ועל פי סיפורים מסוימים, נעשה בה שימוש גם בצליבה כדי לאסוף את דמו. הגביע נלקח לאירופה (צרפת) שם אבד/הוחבא.

באגדת הגביע, על המחפש/האביר לבקר בטירת ה"פישר קינג" כדי לחפש אחר הגביע. ארצו של ה"פישר קינג" הפכה לאדמה שוממה, והמלך פצוע/חולה באזור החלציים. כדי שהמחפש יוכל לרפא את המלך ואת הארץ וכך להשיג את הגביע, עליו לשאול את השאלה הנכונה ~ והשאלה היא: "את מי משרת הגביע?"

הדבר מצביע על כך שההצלחה אינה מושגת על ידי כוח, החלטיות או כוח רצון, אלא כאשר אנו חולפים דרך צעיפי האשליה, על ידי כך שאנו חוקרים כל אשליה עד אשר אנו מגיעים לשאלת המפתח באמצעות התפתחות התודעה. בסיפור ארכיטיפי זה הגביע שמכיל את דם המשיח מייצג את אנרגיית האלה/האנרגיה הנשית. ה"פישר קינג" מייצג את האנרגיה הזכרית של עידן הדגים שהביא את הארץ למצב שומם, חולה וחרב כיוון שהחיבור עם הגביע/האנרגיה הנשית אבד. שאלת המפתח היא: "את מי משרתת האנרגיה הנשית?" או מהי משמעות החיים על פני האדמה ואת מי אמור השפע של כדור הארץ לשרת. התשובה היא, כמובן, את כל החיים על הפלנטה, ולא רק מעטים נבחרים שמסוגלים לתפוס בעמדת כוח ולשעבד את השאר.

כאשר אנו, כמחפשים, מגיעים לתודעה שבה אנו יכולים לנוע אל מעבר לפחד המתגשם כתאוות בצע וכתועלת אישית והצורך בכוח, ולהבין שהאלה/האנרגיה הנשית משרתת את כל האנשים ומספקת מקום בו יכולה כל ישות לצמוח וללמוד בדרך ההולמת ביותר. אנו חייבים באופן אינדיבידואלי לבחור לצמוח באהבה ובשפע ~ כפי שנקבע על ידי עקרון הרצון החופשי. זה המפתח הארכיטיפי של עידן הדגים. כאשר כל אחד מאתנו ישיג תודעה זו, אזי אנו מוכנים לנוע אל עידן הדלי ~ שם הגביע שנמצא הופך למעיין נובע של מים, ודם המשיח, המייצג סבל, הופך למים מעניקי חיים של העידן החדש. אז נברא ארכיטיפים חדשים שיבטאו את הזרימה השופעת של עידן האור. הצבעים כאן הם מג'נטה ~ שהוא עירוב של אדום וסגול, ומצביע על מיזוג של הצ'אקרה הראשונה והצ'אקרה השביעית, או הספיריטואליזציה של החוויה. הפרט מוכן להתעלות לרמות הגבוהות יותר כיוון שהוא למדשכל חוויה על כדור הארץ היא מקודשת! שהממדים הנמוכים יותר וההתנסויות שלהם שוות ערך ושייכות לבורא. אנו התעלינו מעל לשיפוט ולמקום של המקודש.

הצבע הכתום-ורוד הוא הצבע החדש של עידן האור ~ ומציין אנרגיה אינטנסיבית של בריאה-משותפת של צ'אקרת הבסיס בעידן החדש, הממוזגת עם אנרגיית תודעת המשיח וחוק האחד של צ'אקרת הלב. זוהי אנרגיה שמחה, אוהבת ושופעת.

הממד התשיעי:

צבעים ~ ירוק ברקת/סגול, ממלכה ~ תודעת כדור הארץ/תודעת האלמנטים

הממד התשיעי מייצג את החלק של התודעה הקבוצתית המכונה תודעת כדור הארץ או תודעת האלמנטים, והצבעים שלו הם סגול וירוק.

בנקודה זו, אנרגיית המקור הנכנסת לממלכת כדור הארץ מתחלקת לשני כוחות, המכונים זכר ונקבה או גברי ונשי, ואז לארבעת האלמנטים: אדמה, רוח, אש ומים.

בצ'אקרה התשיעית או בממד התשיעי על הפרט להשיג בהירות מוחלטת של כוונה ויושרה כדי לתפקד כשומר או כאפוטרופוס של כדור הארץ. כדי לעשות זאת עלינו לאזן את אנרגיות הזכר והנקבה ולהחזיק בארבעת האלמנטים באיזון מקודש.

המצרים הקדומים הבינו רצף אירועים זה בסיפורם על הEannead או התשע. מהמקור (Atum) יצאו שוּ וטֵפנָאט, המייצגים את האש והאוויר, והם בתורם הולידו את גֵבּ ונאט המייצגים את האדמה והמים. זו הייתה משפחת האלמנטים שהולידה את איזיס ואוסיריס, סת' ונפת'יס המייצגים את הקטבים המנוגדים של הזכר והנקבה בהיבטי האור והחושך שלהם.

"הסיפור" היה אמור ללמד את בני האדם את טבעם המקודש של ארבעת האלמנטים, וכיצד כל אלמנט הוא תודעה בפני עצמו, ושארבעת האלמנטים הללו הם אבני בניה או חומרים יצירתיים של החיים על פני האדמה. על ידי התייחסות לכל אחד מהם כאל דבר מקודש ויצירת תקשורת אוהבת עם כל אחד מהם, אנו מתחברים לתודעת החיים על הפלנטה, וכך הופכים לנציגים המסוגלים לתפקד כשומרי הפלנטה ומשאביה.

אך לבד מהבנת האלמנטים של תודעת כדור הארץ, עלינו גם להבין ולכבד את התחלקות התודעה האוניברסלית על הפלנטה לקטבים של זכר ונקבה או חשמלי ומגנטי. בעידן זה אנו הופכים מודעים יותר לאנרגיית האלה, אותה אנו מזהים עם אימא טבע ושפע. אבל אנו שכחנו את הקוטביות הזכרית, את האנרגיה החשמלית שהקדמונים כינו בשם פאן או האיש הירוק שהוא המקביל הזכרי לאנרגיית האלה המגנטית.

האלה מייצגת את ההיבטים המקבלים והמזינים של הטבע, אך פאן מייצג את כוח הצמיחה ששולח חוטר ירוק דרך האדמה, פותח את הניצן או פורש את כנפי הפרפר.

פאן מיוצג במיתוסים היווניים/רומים כחצי-תיש חצי-אדם ~ סאטיר בעל אנרגיה מינית/יצירתית אינטנסיבית, המנגן על חליל. הדבר מקשר את המוזיקה והצליל עם האנרגיה החשמלית של פאן.

המצרים הבינו אף הם קוטביות זו, והם קראו לה תודעת הורוס ומא'אט. הורוס היה הכוח הזכרי, המיוצג על ידי נץ. הוא היה מהיר, טורף, מודע ופעיל. מא'אט, הייתה הכוח הנקבי, הכוח המאזן, האנרגיה הנשית העדינה, המקבלת והאוהבת של הטבע, המיוצגת על ידי נוצה. אבל הנוצה, המייצגת קלות ועדינות, מכילה גם את מעוף הנץ, ומצביעה על התלות ההדדית של השניים.

בעידן שלנו האנרגיה הזכרית נמצאת במשבר הן אצל הגברים והן אצל הנשים, כיוון שאנו שכחנו את האנרגיה של פאן והפכנו מקובעים באנרגיה של הלוחם ה"מאצ'ו" הכלכלי שצובר עושר וכוח, אך שהפך מנוכר לפלנטה. רק על ידי גילוי מחדש של האנרגיה של פאן והאנרגיה הזכרית של היצירתיות במצבה השופע הטהור, ללא תאוות בצע או תועלת אישית, נוכל לשוב ולתבוע לעצמנו את תפקידנו כשומרי הפלנטה.

האנרגיה של פאן היא מינית, יצירתית ומפיצה את זרעיה בנדיבות ~ כפי שעושה הטבע ~ ללא תועלת אישית, העדפות או פחד. גם אנו צריכים ללמוד לבטא בפשטות את היצירתיות השופעת ללא תפיסות מוקדמות או ציפיות בכל הקשור לעושר או לכוח. בדרך זו אנו "זורעים" את השפע שאנו רוצים על ידי כך שאנו חולקים עם אחרים. אנו מרפאים את הצורך שלנו לזכות בגמול, באישור ובהסכמת האחרים וחוגגים את היצירתיות שלנו אותה אנו חולקים בנדיבות עם כולם, וכך חווים את האהבה ללא תנאי והתמיכה של אנרגיית המקור כפי שהיא מתגשמת בכוחות השופעים של הטבע ובאמצעותם.

הצבעים הם ירוק, המייצג את כוחות הטבע וצ'אקרת הלב, וסגול, שהוא הכוח המטהר של הלהבה הסגולה בצ'אקרה השביעית. אנרגיה ירוקה/סגולה יפהפייה זו מנקה את כל הדפוסים הישנים, כך שאנו יכולים לפעול בבהירות וביושרה מוחלטים.

כאשר אנו מתחילים בתפקיד שלנו כשומרי כדור הארץ אנו חייבים להתחיל בעצמנו ובגופנו. הגוף האנושי הוא מקדש הרוח, אבל הוא גם המיקרוקוסמוס של המקרוקוסמוס, או בפשטות, הוא כדור הארץ עצמו! אם אנו אוהבים, מזינים ומרפאים את גופנו הפיזי על ידי כך שאנו מכבדים את הצורך שלו במזון, בשינה, בפעילות גופנית, ומכבדים אותו על ידי כך שאנו חיים בדרך השומרת על בריאותו ומוודאים שהאנרגיה הפראנית נקייה וחיונית, אזי אנו מרפאים את כדור הארץ. אנו מוסמכים עתה להיות שומרי הפלנטה.

זכרו, כתפקוד של הצ'אקרה התשיעית, נהגו כאינדיאנים וערכו טקס יומי שיכבד את ארבעת הכיוונים או ארבעת האלמנטים, אש, מים, אדמה ואוויר, וכבדו את האל והאלה בטבע על ידי כך שתכבדו הן את הצד המקבל והמזין שלנו כמו גם את הצד הפעיל והדינמי. בדרך זו אנו מסייעים לתודעה הקבוצתית להשיג איזון על הפלנטה האהובה שלנו.

הממד העשירי:

צבע ~ כחול/ירוק, ממלכה ~ מלאכים/אלוהים

הממד העשירי נכנס לשער המערכת השמש בשמש, והוא ידוע כשער או גשר השמש. בקוסמולוגיה המצרית או של המאיה, שערי השמש הם הפירמידות ומאפיינים חשובים של טקס ההתעלות. שער השמש מייצג את הדלת להיבטים גבוהים יותר של הישות בספירלת ההתפתחות, והמסלול לתרבויות גלקטיות אחרות ולמרכז הגלקטי עצמו.

הצבע כאן הוא כחול/ירוק טורקיז יפהפה או צבע אקווה. זה צבע קרן ההתעלות וגוף האור. הוא מייצג שמחה, אהבה והרמוניה. גוף האור או קא, אותו אנו מפתחים כאשר התודעה שלנו מתפתחת, מכונה גם "המרכבה", והוא רוטט בצבע זה ונעשה בו שימוש כדי לעבור דרך שער השמש אל ממלכות התודעה הגבוהות יותר.

בציורי הקברים המצריים, האל אוסיריס מתואר לעתים קרובות כשפניו צבועים בצבע כחול טורקיז/ירוק. הטורקיז היה קדוש למצרים, כיוון הוא מייצג את המדרגות של אוסיריס באמצעותן יכולים בני האדם להתעלות אל הכוכבים ולהתחבר מחדש עם אלמותיותם בשעה שהם נמצאים עדיין בצורה האנושית. אוסיריס מייצג את האנרגיה הזכרית הדינמית שמבקשת להיוולד מחדש בכוכבים באמצעות שער השמש ואת האנרגיות הכחולות/ירוקות שלה. גם בקוסמולוגיה של המאיה צבע זה זוכה לכבוד רב. "מסכת המוות" של פאקאל ווטאן (מלך המאיה) ב-Palenque הייתה עשויה מג'ייד (ירקן), אבן מקודשת הנושאת גם את הרטט הכחול/ירוק. דבר זה מציין גם שפאקאל ווטאן התעלה דרך שער השמש לביתו בממלכות ההוויה הגבוהות יותר.

כאשר אנו קרבים לשער השמש בממד העשירי, אנו מבקשים להכיר את עצמנו כישויות של אור ~ או בצורות המלאכיות או הגבוהות ביותר שלנו. אנו מבקשים להתאחד עם העצמי הגבוה שלנו. בשלב זה מתרחש מיזוג של האישיות או עצמי האגו עם העצמי הגבוה. זהו איחד עדין ואוהב, הדומה לנישואים מקודשים או אלוהיים. הזכר והנקבה הפנימיים מתאחדים באיזון מושלם, כפי שעושים ההיבטים הגבוהים יותר והנמוכים יותר של העצמי. הפרט מתפקד כעת כאיחוד של אנרגיות גבוהות/נמוכות, והוא רב-ממדי לגמרי. הוא או היא יכולים כעת לחיות את אנרגיות המאסטר שלהם ואת המשימה המקודשת שלהם במלואן.

ברמה הזאת אנו פוגשים באלוהים, המלאכים/האלים-הבוראים שבראו את כדור הארץ ואת המגוון הביולוגי שלו, ושמחזיקים בתפקיד אוהב ומשגיח על הבריאוֹת שלהם. ברמה הזאת אנו מבינים שאנו, בהיבטים הגבוהים שלנו, אלוהים. אנו בוראים את הפלנטה הזאת, ואנו עסוקים עכשיו בתהליך המתמשך של בריאה-משותפת של היבט ההתעלות. כאלוהים/מאסטרים על הפלנטה, מתפקידנו להחזיק בקרן הכחולה/ירוקה של השמחה ולאפשר לאחרים למצוא את שער השמש אל הטבע הכוכבי והאלוהי שלהם.

הממד ה-11:

צבע ~ כסף, ממלכה ~ המרכז הגלקטי/המסתורין הגדול/האם האוניברסלית

כניסה אל שער השמש ולבישת מעטה האור מניעה את הפרט לנקודות הגבוהות ביותר על מסלול התודעה בגלקסיה שלנו ~ המסע הביתה מושלם בעת שילוב הקרן הכסופה והקרן הזהובה של הממד ה-11 והממד ה-12.

בממד זה אנו נכנסים למסתורין הגדול או לרחם האם הקוסמית שבמרכז הגלקטי ~ וחווים את האור העדין והרך של הקרן הכסופה. הקרן הכסופה מייצגת את הספירלה הגבוהה ביותר של האנרגיה הנשית, וקשה ביותר להחזיק בה או לחוות אותה. כאשר אנו קרבים למלכת השמיים, העוטה כתר של כוכבים, עלינו להיות בהרמוניה מושלמת עם עצמנו. אנו חייבים להיכנס לריק הגדול ולחוות את הבדידות והריקנות, לפני שנוכל לפגוש באהבה ובשמחה הטהורות שהן האם הקוסמית.

אין הרבה שניתן לומר כדי להסביר את חוויית הקרן הכסופה ~ כיוון שהיא נמצאת מעבר להישג ידו של המוח השמאלי וההסבר המילולי. זו השלווה שמעבר להבנה והיא נחווית על ידי חלק שלכם שהוא זקן וחכם הרבה יותר מהמוח השמאלי שלכם ודבקותו בהסבר רציונלי. יש צורך באומץ רב כדי לעקוף את הפחדים של המוח השמאלי ולפגוש בריק הפנימי ~ במרחבי הריק הקר של החלל והכלומיות ~ לגלות את האמת האולטימטיבית של הקרן הכסופה: שאפילו הריק הוא תודעה, תודעת הבורא העליון/האחד שעדיין לא הופעלה והפכה לאור. הוא מקודש ~ והאהבה היא כל שדרוש כדי להצית את הריק לפעולה וליצירתיות ~ או תשוקת הישות להכיר את עצמה לגמרי באמצעות הבריאות שלה.

רוב מיתוסי הבריאה מספרים על אלוהות השוכנת בריק ~ ושהייתה זו תשוקתה לדעת את עצמה שהביאה את החומר לכדי קיום. כאשר נעים בכיוון ההפוך, מהחומר חזרה אל המקור האלוהי, יש לנו את האומץ להתמודד עם הריק ולאמצו כשלנו. כמו כן, עלינו לאהוב אותו, לא לפחד מפניו או לפחד שמא יכריע אותנו. הניצוץ הקטן ביותר של אהבה/סקרנות/תשוקה די בו כדי להפוך את החשכה לבריאה.

אבל המסע שלנו הוא בכיוון האחר ~ אנו שואפים לנוע אל מעבר לבריאה ואל האינטליגנציה שנוצרה. ובמרכז הגלקטי אנו נכנסים לרחם הפוטנציאל הטהור ממנו כל הדברים נולדים. כאן בקרן הכסופה, שוכנת היפהפייה והאוהבת ביותר מכל האלות.

המסר שלה הוא שאנו אוהבים ומאמצים את הריק ~ את החשכה ~ כיוון שזהו ההיבט העדין, האוהב והמזין שלנו ~ מקום המנוחה והאיזון קודם שאנו מפעילים פעם נוספת את הרצון היצירתי שלנו. לעולם לא נשוב ונפחד מפני החשכה, מהצל שלנו, כיוון שבפנים קיימת רק התודעה האוהבת והרכה של האם הגדולה. כיוון שהכל הוא אהבה ~ מארג היקום הוא אהבה. הריקנות והקור של הריק הם אשליה, כיוון שהכל הוא הנשימה הטהורה של האהבה הנכנסת אל ההתגשמות יוצאת ממנה. לכן האם הגדולה/ההיבט הנשי של אלוהים מכונה גם "הרוח הקדושה" או שכינה בתנ"ך.

ברמה זו אנו מנפצים סוף-סוף את אשליות הסבל והאובדן, כיוון שאנו מבינים את טבע הבריאה/הלידה, ושדבר לא מת לעולם, כיוון שהכל חי בתוך תודעת האלוהים, בתוך רחם האם הגדולה. אנו רק רעיונות החולפים בתודעת האלוהים ונולדים אל תוך החומר באמצעות רחם האם במרכז הגלקטי. אנו הכרת האלוהים.

הממד ה-12:

צבע ~ זהב; ממלכה ~ מרכז היקום

בנקודה זו השגנו אינטגרציה מוחלטת עם הצבעים והקרניים של האוקטבה של היקום שלנו, ואנו מוכנים לנוע לרמות תודעה חדשות, אולי ליקומים חדשים. או אנו עשויים לבחור להישאר בתוך האוקטבה או היקום הנוכחים שלנו ולחלוק את ההבנה שלנו עם אחרים הנמצאים עדיין על ספירלת ההתפתחות.

בשלב זה השגנו את הגביע הקדוש ~ את גביע הזהב, על פי אגדת הגביע, או נכנסנו לחדר הזהב, על פי האנלוגיה המצרית. באגדת הגביע, נקודת ההארה וההבנה הייתה ידועה כ"השגת הגביע". האדם לעולם לא שמר את הגביע, כיוון שלא היה צורך בכך. הגביע נותר כך שאחרים יוכלו להשיגו ולהבין גם שהגביע הוא רק סמל להשגת התודעה הגבוהה יותר בצורתה המושלמת.

חדר הזהב היה המקום הקדוש ביותר במקדשי המצרים. לפעמים הם אכן יצרו חדר זהב, הדומה לקישוטים המפוארים שבקברו של תות' אנך אמון שבעמק המלכים. אך לעתים קרובות היה זה חדר פשוט, כיוון שהחניכים שהגיעו לחדר הבינו שהם אינם מחפשים זהב "אמיתי", אלא את החכמה וההבנה של הקרן הזהובה של ההארה הפנימית.

הקרן הזהובה היא המפתח לעידן האור.

כאשר כל אוכלוסיית הפלנטה מגיעה לרמה זו של אינטגרציה, אזי הפלנטה ותושביה מגיעים לרמת תודעה חדשה המבוססת על הרמוניה ואהבה, והבנה כיצד לברוא ביושרה, בטוהר וללא פחד. אז, חברה המבוססת על אהבה ושלום יכולה באמת להיווצר, כיוון שהנאורים שנושאים את הקרן הזהובה יודעים כיצד לאזן אור וחושך בתוך נפשם, ולא להקרין את החשכה על אחרים ולא לברוא קונפליקט וסבל. זה הרגע שבו נולד "גן עדן חדש וכדור ארץ חדש". בגלל שינויים פלנטריים וגלקטיים רבים, קרוב מאוד רגע האינטגרציה של הקרן הזהובה בהיקף רחב. הוא יתרחש בעשור הבא עם הכל ימשיך כמתוכנן.

הממד ה-13

זהו המקום הכמוס של המסתורין אליו חייבת הישות להיכנס אם ברצונה להמשיך לרמה הבאה בספירלת ההבנה ולהיכנס ליקומים אחרים.

בשלב זה, אין הוא בעל חשיבות רבה לאנשי כדור הארץ, כיוון שהתכנית האלוהית לגלקסיה שלנו היא להביא לידי שלמות את התודעה על כדור הארץ, ואז יינתנו לאלה שהשיגו זאת משימות חדשות לזרוע תודעה זו אל תוך פלנטות אחרות שבגלקסיה, יחד עם המגוון הביולוגי של החיים שתועד במאגרי המידע של כדור הארץ.

משימה זו תברא-במשותף עם תושבי הפליאדות, תושבי סיריוס, והמועצה הגלקטית, קרוב לוודאי בשיתוף פעולה עם הניבירואנים שכמותנו התפתחו אף הם לרמות תודעה חדשות.

משימת כדור הארץ היא לברוא "תכנית אב" לאכלוס עתידי של הגלקסיה. דבר זה יברא "גלקסיה זהובה", שבתורה תאזן את הגלקסיה שלנו עם "הלהבה התאומה" שלה, גלקסיית אנדרומדה, שכבר הגיעה למצב תודעה מתקדם, והיא מסייעת לגלקסיה שלנו להגיע לנקודה דומה.

וכך ממשיך המסע!

מצאו הנאה באור, באהבה, בצליל ובאנרגיה ~ כיוון שאתם בוראים ~ אתם הבורא!