שלי שרון
אפריל 2015
עריכה לשונית: סמדר ברגמן
בגן הטורוס הקוסמי נחלים זורמים בכיוונים שונים, המים מתפצלים לטיפות של רסיסי צבעים בוהקים, מתמגנטים ונמשכים אל החלל בתשוקת שייכות עמוקה. מרחפים כפרטים מלאי-עולם בחלל הריק שבגן. ציפורים מעופפות ומזמרות, ציוצן מתישב על ענפי הטיפות כמו דרורית זעירה היושבת על פרח ציפור גן-העדן, מעירה בשירתה את אנרגיית צבעי הפרח – הסגול, האדום, הכתום והצהוב – המזדקרים ממנו בתנועה מקורקעת כלפי מעלה. צלילים וצבעים ממלאים זה את זה.
בשדה הבריאה, לאחר שכל המראות, הצורות והמבנים נבנו בדמיונכם, במרבד התודעה הם מטשטשים ונמסים. הגבולות מתנפצים מבלי שהתוכן יעלם, כל שנותר הם הצבעים והצלילים הנישאים בריחוף עדין. זהו קו הזמן שלכם כעת, יקרים, זמן של התעוררות עדינה ורגועה, של הסרת מבנה אחר מבנה, כמו קילוף עלי הפרח עד תום, כשניחוחו עדיין מרחף באוויר ומוסר מסר של אביב ללא צורות.
בגן הטורוס הקוסמי יש מרחב בו חיים הם תנועה של טוב ושפע הקורנים מכל מבט, מילה, חוויה, מכל טיפת הוויה. פנטזיה, חלום, או מציאות מוגשמת בשדה הבריאה?
כשפים במסדר הצבעים
אנרגיות הצבעים והקולות הללו תלווה אתכם למשך העונה הקרובה. עונה זו מושפעת מליקוי הירח, תהדהד אליכם שייכות והתחדשות. ואם במידות ובתבניות שייכות עסקינן, תהה זו מידת שלושה וחצי חודשי הדהוד כנגד מידת שלושה וחצי דקות ארציות של ליקוי הלבנה. ליקוי הלבנה מאיר את קו התפר העדין שבין מוות לחיים, שבין חושך ואור, שבין תוך לחוץ הרחם, שבין צלילי האינטואיציה והצלילים השמימיים. מידה כנגד מידה אתם מודדים את חייכם, על אף שגלי ההשפעה של תרכובות החיים הסמויות – צלילים וצבעים – נמשכים אל מעבר, לעולם חסר מידות וצורות.
האם אתם מסוגלים לדמות חיים ללא מוסדות דת? האם עולה בדעתכם שמדינות, קבוצות חברתיות ותרבויות יכולות להתנהל ללא ממשלה, ללא משא ומתן על חופש הבחירה של הפרט? למי אתם שייכים, היכן שוכנת השייכות?
המאמץ הקולקטיבי של החברה האנושית להתעלות מעל למסדרי הסולמות ההיררכיים יצר אנרגיה שמחוללת כשפים ושממיסה תבניות ופורמולות ישנות. אתם מוצפים במידע חדש משלל גוני המורים המספרים לכם סיפורי בריאה חדשים. אלו מציעים נקודות מבט חדשות על משמעות קיומכם, על מקומכם בעולם המוכר לכם וביקום, על המקור האלוהי שבכם, ומאתגרים אתכם להתמודד עם מוות. מותם של ידיעות מקובעות, של רעיונות, תוכניות, דעות, תפיסות, פילוסופיות. הם מדרבנים אתכם לערבב את פלטת הצבעים והקולות.
יש מי ששאלות ומיידעים אלו מזעזעים את אמות סיפיו. יש מי שהמילים מרחפות מעל ראשו כקול ציוץ נעים, לא מתישבות. ויש מי שכבר מבין בהבנת הלב שטבעה של הגיאומטריה הקוסמית אינו נעוץ במבנים חברתיים נערצים, אלא כי זוהי זרימה קולית אלוהית, של מרחבים המהונדסים בצורה טבעית, עוברים בתעלות הרגש וצליל התשוקה, נוגעים במרכז הרטט של ליבת העצמי.
יש מי שמרגיש את משב הרוח הכישופי הזה, המצמרר את זקיפי עורו כמוסר מסר אהבהבים של נרטיב אתרי. זהו מסע הרוח האלוהית השוכנת בגן הפרטים הקוסמי, ממלאת את החלל ללא מטענים עודפים ומעיפה את הסדר ההיררכי בין הצבעים והצלילים.
פעם ביום ופעם בלילה ונוס רוקדת בין חושך לאור
בתהליך הנשימה שלכם יש מחזור שלם. מחזור צלילי המכניס אתכם בכל רגע, בכל מסלול נשימה, בצלילה תת קרקעית אל תודעת היקום, ככה מבלי ששמתם לב. מחזור זה כולל שתי השהיות שהן כמעט הפסקות. אלו הן אפיזודות של הרפיה ושחרור מן ה״אין״ וה״יש״, מן המלאות וההתרוקנות וממאמץ. כשאתם מקצים רגע מסויים בחייכם העמוסים להקשיב לנשימה – האם תעזו לשהות עם ההשהיות? כמה זמן תוכלו לשהות עם ההשהיה באופן טבעי, כלומר ללא החזקה או הכוונה? האם הבחנתם כי בתוך ההשהיה צץ רעיון המוות והשייכות?
מרביתכם בוודאי שלא שוהים עם השהיות שבין נשיפות לשאיפות, משום שהן מזכירות לכם את הקרב הדואלי המתיש שבין קבלת המוות כעובדת חיים לבין בריחה תמידית ממנו. יקרים ואהובים, ללא מוות לא מתרחשת אלכימיה. המוות הוא תופעה ולא מצב סטטי. זוהי תופעה של התעלות תכונות, סינכרון ממדים; המוות הוא כמו שירה בשפה זרה. אל לכם לחשוש מהמוות, אל לכם לחשוש מההשהיה ומההרפיה. תקופה זו של רגיעה אנרגטית מקיפה ומחבקת אתכם, והיא תלמד אתכם לנסוק אל ההשהיה באהבה.
זוהי הזמנה ללמוד לחבק את ההשהיות, לאמץ את מותם של רעיונות ואידאות לא רלוונטיים ושאינם משרתים. ללמוד להאט אל תוך האצה, המתקיימת במיזוג חסר צורה של העצמי והנשמה.
ליקוי הלבנה הזריע באורה את תבנית השייכות. התבוננות בתנועת הכוכבים תגלה לכם משהו על טבעו של שינוי. שינוי אינו מתקיים ״בעבור״, כיוון שרציתם שמשהו יהיה אחר. שינוי מתקיים ״כדי״, כדי שיתגלה מופע אחר. כולכם חיים בגדרות הפרספקטיבה של רגע מסויים ורק המבט משתנה. כמו ונוס המוצאת את עצמה מופיעה פעם על רקע היום ופעם על רקע הלילה. אך היא תמיד שייכת לטבע שלה, של הקרנת אהבה.
אין להזיז את האהבה ממשכנה. לא בעבור ידיו של האחר גם לא בעבור ה״אני״. אין באהבה לפני ואחרי. טבעה של האהבה נגלה כשהיא בהיותה. לכן, האהבה היא לבנה, היא מאפשרת לכל הגוונים להתקיים כפוטנציאלים בתוך רחמה.
הים הוא רחם כל הטיפות
דמיינו שאתם מחזיקים טיפת מים בכף ידכם. הצלחתם ללכוד טיפת מים אחת קטנה ואתם הולכים את כל הדרך אל הים, נושאים את הטיפה הזו בעדינות כף ידכם. בתום המסע הזה, בהגיעכם אל הים, אתם משליכים את הטיפה פנימה והיא נעלמת כלא היתה. אתם חוזרים הביתה ושוב לוכדים טיפת מים. במאמץ גדול שומרים ומגנים עליה מכל משמר, שלא תיפול, שלא תזלוג. וכשאתם מגיעים אל הים, שוב אתם משליכים את הטיפה והיא מתמזגת עם הים ונעלמת.
שוב ושוב ושוב, תנועותיכם מושקעות בחזרתיות של איסוף הטיפה והשלכתה אל הים. תחושת העייפות והכבדות מן המאמץ עולה, ומרב מיקוד וריכוז באותה תנועה יומיומית, לא לקחתם רגע להשאר עם הים וליהנות מהשקפה אל ימת החמלה, התבונה והתובנה, של פתיחת הלב ואריגת נימי התודעה.
המאמצים היומיומיים שלכם לצאת ממצבי הישרדות, למצוא מסלול זוגי מחודש, להתמודד עם הבן או הבת, סוחפים אתכם פנימה אל גן הפרטים, לשמירת הטיפה. אולם הים, המרק הקוסמי הגדול, גומע את מעשיכם באהבה ומזמין אתכם להתבשם בנוף גן הטורוס של טיפת הארה שהתמזגה עם ים הידיעה, כשם שפרח החיים שהתקלף מקליפותיו ממשיך להדהד את הכל.
אחד המסרים הקשים ביותר להעברה הוא נושא חופש הבחירה שיש לאדם. כשאומרים לכם כי בידיכם חופש לבחור, אתם נכנסים אל מחשבון נפתולי מוחכם ומחשבים מידה כנגד מידה ״זה או זה?״, כמו הייתם שואלים ״טיפה או טיפה?״
כשם שאתם חוששים מהמוות, אתם חוששים מכישופים. מוסדות הדת והמדינה טפטפו לכם טיפה אחר טיפה חוקים וסילופים שאפילו חדרו לכתבים מקודשים. תבניות השייכות שדדו מכם את חופש הפעולה ומהפלנטה גנזו את אוצרותיה. אנרגיית המאמץ האנושי הזה של הסתרת האמת מהליבה מתמוססת מעצמה, כיוון שלתחזק אותה נדרש מאמץ המתיש ומכלה את החומר. זו הסיבה שידע משנה מבט ומשנה תודעה נחשף בפניכם.
ידע שכזה אינו קיים רק בגבולות גדרותיה של נקודת המבט, זהו ידע המרחף באוויר, המרחף עם אותו ניחוח פרח הנותר בחלל. זהו ידע הכשפים, הוצאה לאור של תכונות הנסתרות מן המציאות הפיזית, אך אינן נעדרות ממשות רוחית. כשפים הם מעברים בין ממדים, שינוי שאינו מופרע על ידי מרחב וזמן. זוהי אלכימיה רוחנית, זהו סוד פרח החיים. כנפתולי הפרח, תודעתכם זורמת בידיעה קוונטית אל המוכר לה בצלילים ובצבעים, לא אל המוכר מן הספרים המודרניים או מסיסמאות שלטי חוצות. היא יודעת שחופש שדה הבריאה מקרין עצמו בצבעי התשוקה של העננים לפני מיתת היום ועליית החושך.
לחופש אין גבולות, אין היבטים, אין רגעים, אין דקות שעון או מחלפות אופנתיות. חופש הוא חופש. נטול דאגות, נטול יומרנות, הוא אינו נמוך או גבוה, בפנים או בחוץ. לכן, אהבה היא חופש.
אומנות ההתייחסות
ככל שהדבר משוכלל יותר הוא פשוט יותר, לבן יותר!
ארעיות אינה סתמיות. היא מאורע שארע ושיש לו נוכחות, בין אם כמבט חטוף או ממושך של כל סיפורי החיים שנכתבו וכל הדפים שנתלשו ממנו בד בבד. התוצאה היא הרכבה מחודשת שהדמיון צריך לגשר בין כאן לשם, שהתודעה צריכה לדלג דילוג קוונטי בין מה שהיה לבין התכונה המזוקקת שנותרה. וזו ממלאת את החלל בגן הפרטים כמו שאהבה מציפה את האוויר בעננה מערפלת.
כשאתם סובלים מדבר כלשהו בחייכם, דעו שזוהי עננה חולפת. היא אינה מקרית אלא מימוש אל תוך טקסט חיים כמו מים המזריעים את אדמת הרגע. אך כשהעננה חולפת ואתם עדיין נשארתם עם הסבל, דעו שזהו חופש הבחירה בדרך הדבקה בידוע ובמוכר, שלא נותנת לעננה להתרוקן ולמות מתפקידה המגשים, ולחזור למצבה הלבן.
בעננה יש סוג של דחיפות. כמו בקבוק עם פתק הצף על פני הים ונדחף בניצוח זוגיות ירח ושמש, מתוקף גאות ושפל, אל פני הקרקע האנושית ודוחק בכם לקרוא בקול את מה שאתם מספרים לעצמכם בלב. זוהי אומנות ההתייחסות. כשדמעות בלי אזהרה נבלעות בחשכת הפנים, הן ממתינות לחליבה של כוחות הכבידה, כוחות הידיעה.
המטירו את המילים כדרך להגיע אל המודעות המבוקשת, כי כשהמילים מתייבשות ומצתמצמות, הדלתות נשארות סגורות ורק התסכול והפחד ממשיכים לנקוש בידיות הברזל העבות. ארכיטקטורת הדיבור שלכם חסרה כשיסודות המוות נתלשו ממנה כמו דפי ספר שרוצים להעלים, כי הכתבים בהם אינם ברורים לקורא על רקע התרבות השלטת.
בחרו במילים עדינות ואדיבות המקרינות שייכות אלוהית, שייכות אל הטוב והשפע. מן תקשורת ירחית שיודעת ליצור בשדה הבריאה מתוך דיוק ובהירות לבנה, בתנועה עגולה ופרחית ששייכת לתנועה הקוונטית.
זוהי תנועה סודית. לא משום שהיא צריכה להגנז מכם, אתם בעליה המקודשים. אלא משום שהיא עוברת בתעלות בין ממדיות, תעלות של חיים-מוות-חיים, של תפרים קוונטיים אלוהיים.
אלכימיה רוחנית
ביכולתכם לפקוד את משכן הנשמות כשאתם מאפשרים מיתה של רגע, של רעיון, נקודת מבט, תפקידי חיים, פילוסופיות ותיאוריות. החבירה עם תדר העצמי לא חייבת להתרחש רק במות הגוף הפיזי. המקומות והצמתים שבהם סיפור חייכם נפרם ואתם מרגישים כאבים במפרקי,ם אלו הם הצמתים שבהם חייכם מסתנכרנים עם חצר המהות. בחיפוש אחר ה״מה״, כגון: ״מה היעוד שלי?״, ״מה עליי לעשות״ או ״מה עליי ללמוד״, אתם כמהים להתמזג עם המבנים המשוכללים שבחצר המהות. המסגרות סביב סיפור חייכם הינן רופפות, גם אם תייחסו להן נוקשות בשל סיפורי ״חסר לי״ ו״אין לי ברירה״. זוהי אומנות ההתייחסות.
הברירה שוכנת בתוך הכוונה. הכוונה היא מקדש חופש הבחירה. כדי לאפשר אלכימיה רוחנית, יש לאפשר לצורה אחת למות, כדי שחדשה תתגשם, לתכונה אחת לדעוך כליל, כדי שאחרת תתרומם. כל התכונות החדשות שאתם מחפשים – בטחון עצמי, הבנת האחר, השלמה עם הגוף, ביטוי הנשיות, שפע ועוד – מבקשות להיכנס בדלת החיים כאשר אפשרתם לישנות לעזוב דרך דלת המוות.
כפי שאתם מתאמנים בטכניקות אומנות, אנו מזמינות אתכם לתרגל טכניקה של אומנות ההתייחסות. כשאתם מספרים את סיפור חייכם, כיצד בחרתם בדבר כזה או אחר, כיצד השתלשלו מאורעות חייכם בהגיעכם לנקודה מסויימת, נסו לפזר את האירועים כמו דפים ״ארעיים״, דפים ללא מספרי עמודים שהצירוף שלהם וכינוסם יחד נראה כנוגד את כל ההיגיון, נעמד כנגד כל מידות הסיכויים. באופן לא לינארי שכזה תחשף בפניכם תבנית העל של הסופר, שיודע לדלג דילוגים קוונטים בין מילים וסיפורי חיים ובכישרון אלוהי מושך אתכם לעבר הפתעות ושמחות, כמו תייר המבקר ברחובות הסודיים ומגלה דרך הסבך את פרח האלוהים.
רומן בהמשכים
מבנה העל קיים. זהו מבנה אלוהי של פרח שעליו תמיד מהדהדים ומתרחבים. זהו מבנה שייכות השייך לרשת ה״אין״ וה״יש״, הלילה והיום. והרומן שלכם יהיה אוסף הפוטנציאלים הממומשים, מעשה אהבה של חיים אנושיים עם העצמי האלוהי שלכם. התודעה יכולה לנוח על אפיזודה נבחרת והבחירה היא, שוב, החופש שלכם. הרומן ישתנה כמו עננה חולפת כשמבנה העל, התודעה, חי וקיים. לכן, חייכם מתנהלים בפרטים ותשומת לבכם נמשכת אל סיפורים. זהו ה״למה״ וה״איך״. את ה״מה״ יש למצוא בתוך העננה הלבנה, חסרת הפיגמנטים והפגמים, שם ההיכל של כל התשוקות והאפשרויות. זוהי האומנות והאחריות של סופר הרוח שבכם.
האם יצליח הגיבור לצאת בשלום מאפיזודת אבטלה? האם תצליח הגיבורה לצאת ללא פגיעה מסצינת מריבה כאובה? האם נראה שיש היררכיה בין עלה אחד של פרח למשנהו? האם תתווכחו עם עלה שנשר מן העץ?
פואטיקת החיים נשמעת לאלו שאינם פוסלים ומסננים את האירועים במסננת קנויה מראש בחנויות יוקרה. אתם ילדתם את חוויות החיים מהזיווג הקוסמי שהתרחש טרום לידה, ושעברו בתעלות ההחלטה, המחשבות, המעשים והרגשות, דרך מארג התודעה. בכל רגע של הולדה, אתם פוגשים את העצמי המופלא שלכם שיודע לכתוב רומן בהמשכים, לדלג דילוג קוונטי בין מרחבים וזמנים.
