פמלה קריב מתקשרת את ישוע

תקשור זה נכלל בעבר באתר

מאנגלית: סמדר ברגמן

ידידים יקרים, אני שמח מאוד להיות עמכם שוב. כולכם לוחמים אמיצים. עצם הנוכחות שלכם בגוף פיזי על כדור הארץ היום, מעידה רבות על האומץ לבכם הרב ועל הנכונות שלכם להתמודד עם החשכה הפנימית והחיצונית ולהאיר אותה באורכם, באור התודעה שלכם. אתם לוחמים במובן הרוחני של המילה, החמלה ויכולת ההבחנה הן כלי הנשק שלכם. לא ניתן להתגבר על הפחדים והאשליות במציאות שלכם אך ורק באמצעות אהבה וחמלה. יש ללוות תכונות נשיות מהותיות ודומיננטיות אלה בתכונות הגבריות של הבהירות וההבחנה. החמלה מאפשרת לכם לראות האור שבכל ביטוי בדואליות, להכיר באור נשמתו של אדם אחר גם אם אישיותו מתבטאת בדרכים שליליות. ההבחנה הופכת אתכם מודעים לנוכחות פחד ולאנרגיות הקשורות לכוח בכל ביטוי שכזה והיא מאפשרת לכם להתרחק ממנו, לשחררו משדה האנרגיה שלכם.

כדי לדעת מי אתם, עליכם לשחרר את מי שאינכם. ההבחנה מסייעת לכם לשחרר את מה שאינכם. ההבחנה היא “אנרגיית החרב“, האנרגיה שעוזרת לכם להציב גבולות ולמצוא את דרככם. אני מכנה אותה אנרגיה גברית והיא משלים הכרחי לתכונות הנשיות של ההבנה והסליחה. אני מדגיש את חשיבות “חרב ההבחנה” בתקשור זה, כיוון שהיא רלוונטית לנושא בו אדון היום.

היום ברצוני לדבר על מערכת היחסים שלכם עם הוריכם ועם המשפחה הביולוגית שלכם בכלל. כאשר אתם מתחילים לצעוד בנתיב הצמיחה הרוחנית, נושא זה הופך בנקודת זמן מסוימת למוקד תשומת הלב שלכם.

ניתן להשוות את לידתכם בגוף פיזי לנפילה אל תוך החשכה, נפילה שאינה קשורה לרעיונות הקשורים לחטא או לאשמה. תהליך הלידה הוא אכן צלילה אל תוך המעמקים, עליה החלטתם במודע בחלק מסוים של נשמתכם. בלב נשמתכם, החלטתם לעטות גלגול נוכחי זה, והיו לכם האמון והנחישות הדרושים כדי להשלים את המשימה. אולם ברגע שצללתם פנימה, כביכול, שקעתם במצב של חוסר ידיעה, מצב של חוסר מודעות זמני. ברגע שנכנסתם למציאות החומרית של כדור הארץ, התודעה שלכם נעטפה בצעיף או הופנטה על–ידי אשליות מסוימות שאינן אלא ההרגלים המוטמעים של רוב בני האדם על הפלנטה. זו הרשת שנפרשה סביבכם.

בתחילת החיים הארציים, זיכרון הצד האחר טרי עדיין. אך אינכם יכולים לבטאו במילים, אינכם יכולים להביע את האמת המצויה בו, את הדברים הפשוטים כגון אהבה בלתי מותנית וביטחון שהקיפו אתכם כל העת. אנרגיית הבית ברורה לכם מאוד, כמים לדג. אך אז אתם נכנסים לעולם הפיזי ולמציאות הפסיכולוגית של הוריכם. אתם מושיטים אליהם את ידכם, אתם רוצים לשמר את תחושת הבית אך דומה שנותקתם ממנה, כרשת שמשטה את הדג מהמים. זוהי טראומת הלידה שיש לה היבטים פיזיים אך גם היבטים רוחניים עמוקים.

הרשת שלכדה אתכם בנפילתכם היא בראש ובראשונה דרך ההוויה של ההורים שלכם, השקפת החיים הבסיסית שלכם, הדרך שבה הם מתייחסים לעצמם, התקוות והתשוקות שלהם ביחס אליכם. כאשר נולדתם, התודעה הקולקטיבית על כדור הארץ הייתה אחוזה עדיין בחוזקה בלפיתת התודעה המבוססת על האגו, כפי שהיא גם כיום. הזמנים משתנים, אך קיים שלב התחלתי כלשהו שבו הדברים זקוקים לזמן כדי לרכוש תנופה קודם ששינוי יסודי ואמיתי יכול להתרחש. בעת הזאת אתם מצויים עדיין בשלבי ההתחלה הללו, והעבודה הפנימית שאתם עושים חיונית בהקשר זה. לכן, כאשר נכנסתם לכדור הארץ, נכנסתם למציאות הנשלטת על–ידי התודעה המבוססת על האגו וערכתם עמה היכרות באמצעות אנרגיית ההורים שלכם.

כאשר נכנסתם למציאות התודעה המבוססת על האגו כפי שיוצגה על–ידי ההורים שלכם, היה עליכם להתמודד עם כמה אשליות דומיננטיות, וברצוני למנות שלוש אשליות שהן מן החשובות ביותר.

1. אובדן המאסטריות

האשליה הראשונה היא אשליית אובדן המאסטריות. אשליה זו גורמת לכם לשכוח, שעה שאתם גדלים והופכים לבוגרים, שאתם בוראים את כל אשר קורה בחייכם. רוב האנשים לא מכירים בכך שמה שקורה בחייהם הוא בריאה שלהם. לעתים קרובות הם מרגישים כקורבן של כוחות גדולים יותר אשר מעצבים את חייהם. זהו אובדן המאסטריות.

2. אובדן האחדות

הקפיצה אל התודעה האנושית הקולקטיבית כפי שהיא מיוצגת על–ידי ההורים שלכם, גורמת לכם גם לאבד את תחושת האחדות עם כל הקיים. ההבנה הבסיסית של אחדות כל הדברים מתפוגגת לאיטה ועוזבת את תודעתכם. הסביבה מעודדת אתכם לבנות את האגו שלכם. על פי התודעה המבוססת על האגו, כולנו ישויות נפרדות אלה מאלה, הנאבקות על קיומנו, נאבקות לשרוד, מתאמצות להשיג הזנה והכרה. דומה שאנו לכודים בגוף נפרד וכלואים במציאות פסיכולוגית אישית ללא חיבור פתוח ואמיתי ל“אחר“. זו אשליית ההפרדה ואשליית הבדידות הטרגית המתלווה אליה.

3. אובדן האהבה

האשליה השלישית שברצוני להזכיר כאן היא אובדן האהבה, זאת אומרת תחושת השמחה והביטחון ששייכת לכם ושהיא זכותכם הטבעית מלידה. כאשר אתם נכנסים למישור הארצי אשר בו אנרגיית האהבה אינה ברורה מאליה כלל וכלל, אתם מתחילים לבלבל בהדרגה את האהבה עם אנרגיות שאינן אהבה, כגון הערצה, עושר או תלות רגשית. רעיונות מבלבלים אלה בהקשר לאהבה משפיעים על מערכות היחסים שלכם וביסודו של דבר גורמים לכם לחפש ללא הרף אחר דבר–מה חיצוני לכם אשר ישיב לכם את תחושת האהבה הבלתי מותנית שמצויה למעשה עמוק בתוככם. 

השפעת האשליות או האובדן תלויה באנרגיה המסוימת של בית ההורים וסביבת המשפחה שלכם. בדרך כלל, התודעה ההורית שלכם היא עירוב של אגו ולב, של פחד ואור. קיימים תחומים מסוימים שבהם ההורים שלכם קשורים מאוד לאשליות שהוזכרו להלן. אך בנקודות אחרות אפשר שהם נאורים למדי, למשל אם הם חוו את הסבל והצמיחה הפנימית בתחום מסוים שפתח את לבם. האופן שבו הם תקועים באשליות התודעה המבוססת על האגו שונה מהורה להורה וממשפחה למשפחה.

כאשר אתם נכנסים לתצורה מסוימת זו של אנרגיות שהיא המשפחה הביולוגית שלכם, התודעה שלכם פתוחה לרווחה וחסרה כמעט לגמרי גבולות אישיים. כתינוק, אתם סופגים את אנרגיית ההורים שלכם במידה רבה, כחותם בסיסי שמשפיע רבות על האופן שבו תחוו את הדברים אחר–כך. לא קיים עדיין מסנן. רק בשלב מאוחר הרבה יותר אתם הופכים מודעים לעצמכם, ובערך בגיל ההתבגרות אתם מפתחים את התודעה הדרושה כדי לברור מבין האנרגיות הללו ולגלות אילו מהן טובות לכם ואילו לא.

בתחילה אתם נקשרים בחוזקה לפרדיגמה של ההורים שלכם, וככל שאתם גדלים ורוכשים מודעות עצמית רבה יותר, אתם מתחילים לפקפק בהשקפת העולם של הוריכם ומפתחים זהות אישית. תהליך הצמיחה הפסיכולוגי דומה מאוד למעבר מתודעה המבוססת על האגו לתודעה המבוססת על הלב. השלבים הטבעיים של החיים הארציים, המחזורים הביולוגיים והפסיכולוגיים תואמים לשלבי הצמיחה הטבעיים במובן הרוחני. המעבר מתודעת האגו לתודעת הלב מקביל לעתים קרובות להתגברות על האנרגיות המגבילות והמפוחדות שמושלות במשפחה הביולוגית שלכם.

טראומת הלידה הקוסמית שחוויתם כאשר נולדתם כנשמה אינדיבידואלית (ראו פרק “כאב הלידה הקוסמית“) חוזרת במידה מסוימת בכל פעם שאתם מתחילים בחיים ארציים חדשים. בזמן הלידה, ההורים שלכם שייכים לאנרגיית כדור הארץ. הם כבר הסתגלו לממד זה, לחוקים הקיימים בו. לעתים קרובות אלה הם חוקים מגבילים שאינם ברורים לילד. ההורים מייצגים אפוא את התודעה המבוססת על האגו, את האנרגיה של שלוש האשליות הללו. הילד פוגש בהן בבית הוריו, והדרך שבה הן באות לידי ביטוי אצל הוריו תשפיע בחוזקה על הילד במשך כל חייו.

בייחוד בשלושת החודשים הראשונים, הילד סופג את סביבתו במידה רבה ביותר. אנרגיות ההורים שוקעות אל תוך תודעת הילד ללא הפרעה מצד חשיבה הגיונית או הגנה. על אף הנאמר,  קיימת עדיין בזיכרונו של הילד פיסת גן עדן, חלק מתודעת הילד שלא נפגע על–ידי האשליות, מרחב שבו האהבה, המאסטריות והאחדות הן מצב ההוויה הטבעי שלו. מודעות זו מתנגשת עם האנרגיות המבוססות על האגו הסובבות אותו, וזהו קונפליקט כואב מאוד. קונפליקט זה עלול לגרום לילד לרצות לשוב על עקבותיו ולחזור הביתה; הוא עלול לגרום להתנגדות לחיים למן ההתחלה. למעשה, זוהי טראומת הלידה הקוסמית החוזרת על עצמה.

כיצד הילד מתמודד עם התנגשות זו בין האנרגיות או עם קונפליקט זה? לעתים קרובות ביותר הוא סוגר חלקים מסוימים מעצמו. חלקים מסוימים מתודעת הילד נכנסים למחבוא. הילד מציית לאנרגיות של הוריו, מאמץ אותן לעצמו, משום שהוא תלוי בהם למן ההתחלה. הילד נמצא במצב פיזי פגיע מאוד ויש לו תשוקה עזה לאהבת ולהזנת הוריו. זיכרון מצב האחדות, האהבה והמאסטריות הטבעי הוא למעשה מתנת הילד להוריו, אך תכופות הם אינם מסוגלים לקבל מתנה זו, משום שאנרגיית האשליות היא כצעיף על תודעתם. עקב כך הם אינם מסוגלים לקבל באמת את הילד.

ההורים היו גם הם ילדים בצעירותם ועברו תהליך דומה. ההורים לא כופים במודע את הפחדים והאשליות שלהם על ילדיהם. אולם כבוגרים הם סופגים שלא מדעת אנרגיות רבות של התודעה המבוססת על האגו.

ברגע לידת הילד, ההורים חווים לעתים קרובות התעוררות זמנית. יציאת היצור הקטן והתמים מהרחם, המגיח אל העולם, כה פתוח ופגיע, מעוררת תחושה עמוקה של פליאה כמעט בכל אדם. הרגע המקודש פותח את שערי הבית לרווחה בתודעת ההורים, ושלא מדעת, הם מתחברים ללב האלוהות שבתוכם ויודעים אהבה בלתי מותנית ואחדות. הם נכנסים למרחב מקודש לזמן מה, והם חשים במהותם שמעבר לאשליות. אך לעתים קרובות זהו מצב חסד זמני, כיוון שאחר–כך הכול חוזר לקדמותו. ההורים שבים לדרכי המחשבה, ההרגשה והרצון הישנות.

ומה קורה לילד כאשר הוא גדל? רוב הילדים בוחרים להסתגל במידה רבה לדרך ההתייחסות ההורית עד שהם מאבדים קשר עם אנרגיית הנשמה המקורית שלהם, אליה היו עדיין מודעים מאוד בתחילת חייהם. בשלב החיים הראשון (עד גיל ההתבגרות) הם כה ממוקדים בעולם הזה, ומקבלים אהבה ותשומת לב מהוריהם, שהם בעצמם שוכחים מי הם.

כיצד משפיע הדבר על הילד? לילד ערגה עזה לאהבה ולתחושת ביטחון והוא חש בלבול כאשר הוא נתקל בחלקים המפוחדים והחסומים באנרגיות ההורים. הוא חווה כאב ותחושת נטישה. אך משום שרגשות אלה כואבים מדי מכדי שיוכל להתמודד עמם במצבו הפגיע, הוא מדחיק אותם. כדי לשרוד מבחינה רגשית, הוא יאפשר לעצמו לחוש בלבול על–ידי הדימויים המזויפים של הוריו, משום שאהבה בלתי מותנית אינה נגישה, הרי שאהבה מותנית טובה יותר מכלום, כך נדמה. הילד יעשה הכול כדי לקבל את האהבה והביטחון הדרושים לו ושאותם הוא זוכר מהבית, ואי לכך יחשיב את האנרגיות השגויות לאהבה. לדוגמה, הוא יבלבל אהבה עם גאווה מצד הוריו לנוכח הישגים מסוימים או שירגיש מבולבל מול הצורך הרגשי של ההורה בילד.

בכל פעם שהילד משיג דבר–מה שגורם להוריו להיות גאים בו ולהרעיף עליו מחמאות, הוא חש שלבו נפתח בשל ההערכה לה זכה. אך אם גאוות ההורים אינה נובעת ממקור של הבנה אמיתית של הילד, אם היא אינה מבוססת על הדברים להם שואף הילד בעצמו, אלא על הדברים אליהם שואפת החברה, הגאווה היא למעשה סוג של רעל. הילד זוכה בגמול משום שעמד בסטנדרטים חיצוניים, בעוד שאהבה משמעותה חיבור לסטנדרטים הפנימיים של הילד – הדברים אותם רצה להגשים בתקופת החיים הנוכחית. כאשר תשומת הלב מופנית באופן שיטתי להישגים חיצוניים, הילד ילמד להאמין שהישגים שווים לאהבה ויפתח רגשות אשם כאשר לא יעשה את “הדבר הנכון“, את שעליו לעשות על פי הסטנדרטים החיצוניים של סביבתו והוריו. כבוגר, הוא עשוי להפוך לאדם שלא יצליח לזהות מתי הגבולות האישיים שלו נחצים או מתי הוא עובד קשה מדי. הוא פשוט יחוש בדחף להישגיות כל הזמן, ולא יבין מדוע הוא הופך מכור לעבודה.

עיוות נוסף של אנרגיית האהבה האמיתית מתרחש כאשר הילד מתחיל לבלבל אהבה עם תלות רגשית. ילדים רבים מרגישים אהובים כאשר הם חשים שהוריהם זקוקים להם. למעשה הם ממלאים חלל ריק בלב ההורים, חלל אותו לא מילאו ההורים בעצמם, וכאשר הילד נכנס לחלל זה, הוא מציע את עצמו כהורה חלופי. הוא מבקש לספק את התמיכה והאהבה שחסרות להורים. בדרך זו, הוא רוצה לרצות את הוריו ולזכות באהבה אליה הוא משתוקק כל–כך. אך סוג זה של שירות אינו אהבה, כמובן. זו תסבוכת מסוכנת של אנרגיות שתיצור קשיים רבים בשלב מאוחר יותר הן במערכת היחסים שבין הילד להוריו והן במערכות היחסים האינטימיות שהילד ינהל כבוגר.

הורים רבים חוו בעצמם מחסור באהבה בלתי מותנית בילדותם. גם הם לא הרגישו שהוריהם מקבלים אותם באמת. הדבר הותיר בהם כאב עמוק ותחושת נטישה. כאשר הם הופכים להורים בעצמם, הם משדרים אל הילד אותות מנוגדים. מצד אחד, הם חשים אהבה אמיתית, אך מצד שני, קיים בהם צורך לא מודע להשלים את החסר. לעתים קרובות, ההורים מנסים לרפא את הפצעים הרגשיים האישיים שלהם באמצעות מערכת היחסים שלהם עם ילדם. כאשר הם עושים זאת באופן לא מודע, הם משתמשים בילד כבהורה חלופי – על הילד להעניק להם את האהבה שכה רצו בילדותם.

כאשר הדבר קורה, המסרים “אני אוהב אותך” ו“אני זקוק לך” מתערבבים לחלוטין בתודעת הילד. האנרגיה של הילד לא תשתייך עוד אך ורק לו, משום שהוא ירגיש שהצורך של ההורים שואב אותו, ושאיבה זו תמצא למעשה חן בעיני הילד! היא תעניק לו תחושת ביטחון מזויפת, ובבגרותו היא תגרום לו להרגיש אהוב כאשר למעשה אדם אחר תופס בעלות על האנרגיה שלו ומרוקן אותה. הוא ירגיש אהוב ומוערך כאשר יתאמץ יתר על המידה לתת את כל שהוא יכול. הוא יפרש תלות רגשית, כגון קנאה ורכושנות, כצורה של אהבה, בעוד שהאנרגיות הללו מנוגדות לחלוטין לאנרגיית האהבה. אובדן העצמי הטרגי נולד משיוך האהבה עם הצורך.

הדגשתי שכאשר אתם מגיעים לכדור הארץ כילדים, אתם שוקעים באוקיינוס השכחה, ברשת אשליות שבתחילה מקרקעת אתכם בחוזקה. אולם מרמת הנשמה, אתם מאפשרים לעצמכם במודע ללכת שולל. כאשר אתם מתגלגלים על כדור הארץ, עמוק בתוככם אתם בטוחים שתמצאו את הפתרון ואת הדרך החוצה. משימתכם היא להשתחרר מן האשליות ולהביא את אנרגיית הפתרון, את אנרגיית האהבה והבהירות, אל העולם, להפוך אותן נגישות לאנשים אחרים.

בזמנים מסוימים בחייכם, תהיינה הזדמנויות אשר תסייענה לכם להגשים את משימתכם. ככל שאתם גדלים, אתם תפגשו באנשים או במצבים מסוימים אשר יזמינו או יאתגרו אתכם לגלות מי אתם. אתם תדחפו בעדינות לניתוק הקשר או אם אתם עקשנים, החיים יאלצו אתכם לעשות זאת באופן גס יותר. עליכם לשחרר את דימויי האהבה המזויפים שהיו חלק מהילדות שלכם, חלק מאנרגיית ההורים שלכם. אתם עשויים אז לסבול ממשבר זהות, בדומה למצב שתואר בחלקו הראשון של הספר כ“שלב המעבר הראשון מהאגו ללב“. דומה שדבר לא יהיה ברור עוד ושכל שהאמנתם בו עומד למבחן. הנשמה שלכם לא תחסוך במאמצים כדי להשיב אתכם הביתה. הנשמה שלכם תנקוש על דלתכם ללא הרף עד אשר תפתחו אותה ותצאו לחופשי.

אירועים עיקריים בחייכם תמיד מציעים לכם הזדמנויות לצמוח ולחזור למהות האמיתית שלכם. אך דרושים אומץ ונחישות כדי לרדת לעומקו של חיפוש זה ולהשיב את האנרגיות של הרך הנולד – אנרגיות שלא מוכתמות על–ידי אשליות אובדן המאסטריות, האהבה והאחדות. קרוב לוודאי שלעתים תתנגדו לאנרגיית הנשמה שלכם לזמן מה, כיוון שהיא עשויה להרחיק אתכם ממה שנחשב בעיניכם לרגיל ולמועיל. הנשמה תיראה לכם כאורח הפכפך, בעת שאתם מתרגלים לדרכי העולם, לדרכי המשפחה הביולוגית שלכם.

האנרגיה הגברית של המודעות העצמית וההבחנה כמו גם האנרגיה הנשית של האהבה וההבנה דרושות כדי שתוכלו לשחרר את עצמכם מהתודעה המבוססת על האגו. בכל הקשור להוריכם, הבחנה משמעותה שאתם מרחיקים את עצמכם מהאנרגיות המפוחדות והמגבילות בהן הם הזינו אתכם. זכרו את חשיבות “אנרגיית החרב” אותה הזכרתי בתחילת הפרק. כדי לשחרר את המשפחה הביולוגית שלכם במובן הרוחני, עליכם להיות מסוגלים להבחין בין האנרגיה שלהם לבין האנרגיה שלכם ועליכם להיות מסוגלים לנתק את הקשרים שמגבילים ושחונקים אתכם.

אינכם צריכים בהכרח להביע את כעסכם ואת התסכול שלכם באוזני הוריכם או לומר להם היכן טעו. לעתים טוב לנסות ולהבהיר להם את עמדתכם ואת תחושותיכם לגבי דברים מסוימים. אך במקרים רבים, אפשר שהם לא יבינו את שאתם מנסים לומר להם. אפשר שהם לא מתהדים עם החלק שלכם ששונה ושמנוגד לתפיסת החיים שלהם. ניתוק הקשר עם האנרגיה ההורית משמעותו בראש ובראשונה שחרור האנרגיה הזאת מהכרתכם ומהרגשות שלכם. מדובר בבחינה עצמית שמטרתה לקבוע באיזו מידה אתם חיים על–פי מערך האשליות של הוריכם, ומצייתים ל“עשה ואל תעשה” המבוסס על פחד ושיפוט.

ברגע שתבררו זאת ותאפשרו לעצמכם לשחרר את האנרגיות הללו, תוכלו לסלוח להם ובאמת לעזוב את בית ההורים. רק לאחר שניתקתם את הקשרים ברמה הפנימית וקיבלתם אחריות כלפי החיים שלכם, תוכלו באמת לקבל את הוריכם. אמרתם “לא” ברור לפחדים ולאשליות שלהם (חרב ההבחנה), אך בו בזמן ראיתם שההורים שלכם והפחדים והאשליות שלהם אינם היינו הך. גם הם ילדי האלוהים המנסים להגשים את משימת הנשמה שלהם. ברגע שתרגישו בכך, אתם תרגישו בתמימותם ותוכלו לסלוח.

במובן מסוים, בילדותכם הייתם קורבנות של הוריכם ושל הייצוג שלהם את התודעה המבוססת על האגו. באופן חלקי וזמני חייתם על פי האשליות שלהם. למעשה, כילדים, לא הייתה לכם בררה. אולם התגברות על תחושת היותכם קורבן היא אחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר שתבצעו בחייכם. כאשר אתם מזהים את הטבעות האנרגיות העמוקות מילדותכם ואתם בוחרים במודע אילו מועילות לכם ואילו עליכם לשחרר, אתם הופכים לאדם חופשי. זו המאסטריות.

שוב אינכם נענים באופן לא מודע לרצונות ולתשוקות הוריכם אלא לרצונות ולתשוקות שלכם. בו בזמן, שוב אינכם מתמרדים כנגדם. אתם יכולים לראות את הדימויים המזויפים שהם ייצגו כדימויים שלא שייכים לכם. אינכם צריכים לשפוט את הוריכם על שהטילו עליכם את נטל ההיבטים הללו. אתם יכולים לאהוב ולהשתמש ביכולת ההבחנה שלכם בעת ובעונה אחת.

ניתן לומר שההורים שלכם הציגו בפניכם את התודעה המבוססת על האגו ושהם גם אפשרו לכם להתעלות מעבר לה, כאשר שחררתם אותם באהבה ובסליחה וכאשר הכרתם בעצמכם כמאסטרים העצמאיים שאתם.

עובדי אור והוריהם

כעת ברצוני לדבר באופן ספציפי על נשמות עובדי האור ביחס למשפחות הביולוגיות שלהן. תכופות עובדי אור נושאים עמם משימה נוספת הקשורה להוריהם או למשפחתם הביולוגית. בהגיעם לכדור הארץ, לעובדי האור כוונה ברורה להתעורר, לשחרר את עצמם מתודעת האגו ולזרוע את זרעי תודעת המשיח בכדור הארץ. יותר מנשמות אחרות, עובדי האור רוצים ללמד ולרפא אנשים אחרים, לסייע להם לאמץ את התודעה המבוססת על הלב.

מסיבה זו, עובדי אור רבים נולדים להורים או למשפחות השקועות בחוזקה במציאות התודעה המבוססת על האגו. כיוון שבכוונתם לשבור דפוסי אנרגיה נוקשים ותקועים, עובדי אור נמשכים לעתים כמגנט למצבים בעייתיים הנושאים אנרגיה שקפאה על שמריה, שהיא כרחוב ללא מוצא. עובדי האור מגיעים עם מודעות מסוימת, הבנה רוחנית מסוימת שהם שונים, שאינם מתאימים לציפיות או לשאיפות המשפחה. הילד עובד האור יאתגר בדרך כלשהי, על–ידי מה שהוא מקרין או מבטא כאמת שלו, את הנחות היסוד של משפחתו ביחס לחיים. כמעט באופן אינסטינקטיבי הוא יעשה הכול כדי לגרום לאנרגיה לזוז ולזרום שוב.

אף–על–פי שנשמת עובד האור רוצה רק לשרת את הוריה ואת משפחתה, היא עלולה להיחשב למוזרה ואפילו לכבשה השחורה שבמשפחה. כאשר היופי והטוהר הפנימיים של הילד עובד האור לא מתקבלים, תכופות הוא ילך לאיבוד ברגשות הבדידות ואף הדיכאון.

כאשר הם מתחילים בחייהם, עובדי האור חשים ביטחון עמוק שהם ימצאו את דרכם החוצה, שהם יתגברו על האנרגיה המגבילה של המשפחה הביולוגית. אולם כאשר הם נולדים כילדים וגדלים, הם נחשפים לאותם דילמות ובלבולים כמו כל ילד אחר. במובן מסוים, הם חווים בלבול זה באופן עמוק וחזק יותר. כיוון שהם נשמות מודעות מבחינה רוחנית, שתכופות הן עתיקות וחכמות יותר מהוריהן, הן מודעות מאוד לכך שדבר מה אינה כשורה באנרגיה שבסביבתן. ברמה הפנימית שלהן הן מתנגשות התנגשות חזיתית עם האנרגיה של הוריהן, ואינן מבינות את הלך הרוח או ההתנהגות שלהם ואינן מהדהדות עמם. התנגשות זו גורמת למצוקה פנימית גדולה, בשל היותן נשמות רגישות ועדינות. עליהן למצוא דרך לשרוד מבחינה רגשית, להתמודד עם העובדה שהן אוהבות את הוריהן מאוד ושהן גם שונות מהם מאוד. הדבר גורם לבעיות פסיכולוגיות רבות אצל עובדי האור שנעות מתחושות של בדידות וחוסר ביטחון לפחד, להתמכרות, לדיכאון ואף להרס עצמי.

עקב כך המסע שלכם לכדור הארץ ולמקומות של חשכה אשר בהם האנרגיה תקועה ועוינת אינו נטול סכנות. זהו ממד מסוכן. לכן אני מכנה אתכם לוחמים אמיצים! הסיבה היא שאתם כחלוצים המעזים לחדור אל טריטוריה זרה ומוזרה. אין כל סימני דרך או תמרורים. הסביבה אשר בה אתם מתחילים את מסעכם אינה מאירה לכם פנים ואינה דומה כלל לבית. יהיה עליכם לברוא בעצמכם את אנרגיית הבית, כאשר התחושות והאינטואיציה משמשות לכם כמצפן. כעובדי אור, אתם חלוצים שרוצים לפרוץ את גבולות דפוסי החשיבה הישנים והמחניקים ולשחרר את האנרגיה התקועה בהם. אתם כמעט תמיד הראשונים בסביבתכם לעשות זאת. רק לאחר מכן אתם פוגשים בנשמות התאומות שלכם. המאבק הבודד הוא שמאפיין אתכם כלוחמים האמיתיים שאתם. יהיה עליכם לפלס את דרככם לבדכם וברגע שתעשו זאת אתם תמשכו נשמות דומות אל חייכם, אנשים שמשקפים את מצב ההוויה הער שלכם.

המאבק הבודד אותו מנהלים כולכם בדרך לגילוי האור שלכם הוא הנטל הכבד מכול עבורכם. ברמת הנשמה בחרתם בנתיב זה במודע, אך לחיות אותו כילד בשר ודם הוא עניין כואב אשר פוצע אתכם עמוקות. אני מפציר בכם להרגיש בכאב זה ולזהותו בעצמכם, כיוון שעל–ידי קבלתו תוכלו לשנות אותו ולשחררו. ברגע שאתם מכירים בילד הפצוע הפנימי שנטל על כתפיו הצנומות את נטל הניכור, הפתרון אינו רחוק. עליכם רק לאמץ את כאבו של הילד אל לבכם מתוך מודעות עמוקה וטהורה. מתוך מודעות זו, אנרגיות של חמלה וכבוד יושיטו ידן אל הילד. כאשר אתם אוהבים את עצמכם באמת ומוקירים את החלק השונה שבכם, אתם מסלקים את הנטל. כך אתם מחזירים את הילד הביתה ומגשימים את המשימה שלכם כחלוצים שאתם.

יישוב קרמה משפחתית

משימת עובדי האור ביחס למשפחה הביולוגית היא להפוך למי שהם. בעשותם זאת, הם מגשימים את משימתם. הם אינם אמורים לשנות את משפחתם; אינכם צריכים לשנות דבר שמחוץ לעצמכם. לא הגעתם לכאן כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. הגעתם כדי להתעורר בעצמכם. וכן, כאשר אתם עושים זאת העולם הופך למקום טוב יותר, משום שהאור שלכם מאיר אותו ומביא שמחה והארה לאנשים אחרים גם כן. אך אל תתמקדו בעולם, בין אם במשפחה שלכם או במערכת יחסים אחרת שלכם.

עבודתכם האמיתית היא לשחרר את כל אותם חלקי האגו המבוססים על פחד ואשליה שספגתם והטמעתם כילדים. זהו תהליך מאתגר ואינטנסיבי שבו אתם מזהים את ההטבעות האנרגטיות שבראו באופן חלקי את אישיותכם ומשחררים את אותם חלקים שלא שייכים לכם. התהליך דומה לקילוף קליפות בצל; זוהי לידה מחדש.

אין ברצוני להרתיע אתכם בהדגישי את המשמעות של תהליך פנימי זה, של לידה שנייה זו. מאידך גיסא, ברצוני שתכבדו את עצמכם. אתם הלוחמים האמיצים ביותר שאני מכיר. אתם חלוצים אשר באמצעות הדלקת אורכם במקומות חשוכים ועוינים, סוללים את הדרך לתודעה חדשה על כדור הארץ.

אין זו משימתכם להדליק אור בלבו של אדם אחר. זו משימתו שלו. אתם יכולים להציע ניצוץ, אתם יכולים לשמש דוגמה, אך בשום אופן אינכם אחראים להתעוררותו של אדם אחר. חשוב להדגיש זאת בייחוד בכל הקשור למשפחה הביולוגית שלכם. לעתים קרובות אתם מרגישים אינסטינקטיבית כילדים ובמודע כבוגרים שעליכם להציל את הוריכם מהפחדים ומהאשליות שלהם. נוסף על כך, תכופות אתם חושבים שנכשלתם במשימה. אתם מרגישים שלא הצלחתם לעזור להוריכם כפי שרציתם.

קו מחשבה זה מסתמך על תפיסה מוטעית לגבי המהות האמיתית של העזרה ומהי המשימה שלכם ביחס להוריכם. במציאות, המצב הוא כזה: מרגע לידתכם ולאחריה, התחלתם לספוג את אנרגיות ההורים שלכם בעוצמה רבה כאילו היו האנרגיות שלכם, עד ששוב לא ידעתם מה שלכם ומה לא שלכם. כיוון שספגתם גם את הפחדים והאשליות שלהם, יצרתם קשר אינטימי עם הנטל הרגשי שלהם. אפשר שנטל זה עבר מדור לדור. אפשר שיש לו היבט קרמתי, ומשמעות הדבר היא שאותן בעיות חוזרות על עצמן שוב ושוב עד אשר “מוסר הכישוף“, כביכול. ניתן לכנות זאת “קרמה משפחתית“. אפשר ויש בעיות הקשורות לאנרגיות נשיות וגבריות לא מאוזנות, אנרגיות שנובעות ממסורות שיעבוד עתיקות, נושאים הקשורים למחלות וכן הלאה. סוג זה של נטל קרמתי מיושב כאשר האנרגיה הפנימית התקועה משתחררת ואינה מועברת לדור הבא. קרמה משפחתית מיושבת כאשר לפחות בן משפחה אחד שובר את השרשרת, על–ידי כך שהוא משחרר את עצמו מהנטל הרגשי שספג בילדותו ושעשוי אפילו להיות גנטי.

בן המשפחה ששובר את השרשרת עושה זאת בראש ובראשונה על–ידי כך שהוא עוזר לעצמו. הוא מתמקד בצמיחה ובהתרחבות הפנימיות האישיות שלו. צמיחה והתרחבות אלו משפיעות על אנרגיית המשפחה. הן מעניקות לבני המשפחה נוספים את האפשרות להשתחרר גם כן. עובד האור ששחרר את עצמו מהרחוב הרגשי ללא מוצא מספק נתיב אנרגטי לבני משפחה אחרים. הוא מגשים זאת באמצעות העבודה הפנימית והאנרגיה שהוא מקרין, לא על–ידי ניסיון ממשי לדחוף אנשים אחרים להשתנות ולנוע קדימה. הוא מציע למשפחתו הביולוגית את האפשרות האנרגטית לשינוי. האנרגיה שלו משקפת את האפשרות לשינוי ואין דבר נוסף שעליו לעשות.

האם בני המשפחה האחרים יבחינו בנתיב שנסלל? הדבר תלוי אך ורק בהם. החלטתו של אדם אחר להשתנות או שלא להשתנות לעולם אינה באחריותכם והיא אינה משימתכם הרוחנית. אפשר ששחררתם את עצמכם מהנטל הקרמתי שהטילה עליכם המשפחה הביולוגית שלכם, ואפשר שהם לעגו לכם ודחו אתכם, ואף–על–פי–כן, משימתכם הוכתרה בהצלחה. אתם ביטלתם דפוסים קרמתיים ואת האחיזה ההיפנוטית שלהם בשושלת המשפחתית שלכם, ואם תולידו ילדים בעצמכם, הנטל הרגשי הזה לא יועבר אליהם. זוהי מהות המשימה של נשמתכם.

דמיינו שאתם חיים בעמק צחיח ויבש למדי. כל הקהילה אומרת לכם שאינכם יכולים לצאת מהעמק. דומה שאתם היחידים שזוכרים שטחי מחייה פורים ושופעים יותר. לאחר מחשבה רבה, אתם מחליטים לנסות את מזלכם ויוצאים מהעמק. הדרך דורשת כוח ואנרגיה רבים. היא תלולה מאוד ואין בה סימנים או תמרורים כלשהם. בעודכם הולכים, אתם מותירים נתיב מאחוריכם. בנקודת זמן כלשהי, אתם יוצאים מהעמק והנוף המשתרע לעיניכם ממלא אתכם בהשתאות, בשמחה ובתחושת היכרות. תמיד ידעתם שיש דבר–מה נוסף מעבר לעמק, מקום בו תרגישו בבית יותר מכפי שהרגשתם במקום בו נולדתם. אתם מביטים מטה בהתלהבות ומחפשים אחר בני המשפחה שלכם. אתם רוצים שהם יצטרפו אליכם וייהנו מהנוף המדהים. אתם רוצים שהם יחלקו איתכם את ניצחונכם. אך אינכם יכולים לראות אף אחד שם למטה וכאשר אתם מצליחים להבחין בכמה דמויות מרוחקות, דומה שאין להן כל עניין במסע שלכם.

נשמות עובדי אור רבות חוות זאת בחייהן. אני מבקש מכם לא להתאבל על אובדן המשפחה שלכם בהיבט זה. הענקתם להם שירות גדול בכך שיצאתם מהעמק, בכך שסללתם את הדרך. נתיב זה ייוותר במקומו וכל מי שירצה לצאת מהעמק יוכל לעשות בו שימוש ביום מן הימים. הנתיב הוא מרחב אנרגיה שנגיש להם בזכותכם.

כאשר נולדתם להורים הללו ובמשפחה הזאת המטרה שלכם הייתה לסלול את הנתיב הזה. אין זו מטרתכם לגרום למשפחה שלכם לצאת מהעמק או לשאת אותם על כתפיכם החוצה! אין זו המשימה שלכם. בכל פעם שאתם מנסים, בהשאלה, לגרור את ההורים או את בני המשפחה שלכם במעלה הגבעה התלולה, אתם פוגעים בצמיחה שלכם והתוצאה תהיה התפכחות מאשליה ואכזבה. אין זו דרכן של הצמיחה והאלכימיה הרוחנית. האנשים שאתם אוהבים שעמם ברצונכם לחלוק את אורכם, עשויים לבחור לחיות בעמק כל ימי חייהם. זו בחירתם. אך יום אחד, בזמנם שלהם, הם יגלו נתיב קטן שעולה מעלה והם יחשבו: “זה מעניין, בואו ננסה לראות לאן הוא מוביל; כבר זמן מה שאיני נהנה כאן למטה“. והם יתחילו במסע הצמיחה הפנימית האישי שלהם, בטיפוס שלהם אל האור. וכמה נפלא, כמה נהדר, שהנתיב כבר סלול עבורם. יהיה עליהם להתמודד עם קשיים, אך תהיה להם משואה שתאיר להם את הדרך. כחלוצים אתם סללתם את הדרך באזור פראי ולא ידוע ואת הנתיב שהבאים בעקבותיכם יצעדו בו מתוך כבוד והודיה.

כדי להיות חופשיים באמת ולהשיב לעצמכם את המאסטריות כישות רוחנית עצמאית, עליכם לשחרר את המשפחה הביולוגית שלכם. עליכם לשחרר אותה, לא רק כילד שלהם אלא גם כהורה. הרשו לי להסביר קשר כפול זה. על הילד שבכם לשחרר את התקווה שההורים יעניקו לו אהבה בלתי מותנית ותחושת ביטחון. עליו לפנות אליכם לשם כך ועליכם לסייע לו לשחרר את הכעס, העצב, האכזבה ואת תחושת היותו נבגד על–ידי הוריו. זהו חלקו של הילד. אולם עליכם גם לשחרר את החלק שבכם שרוצה להיות הורה להוריכם. עובדי האור, שבשלב מסוים בבגרותם מתחילים להרגיש כהורים להוריהם. בשל התשוקה המולדת שלהם ללמד ולרפא ובשל המודעות הרוחנית המפותחת שלהם, תכופות הם רואים בבירור את הפחדים והאשליות של הוריהם והם רוצים לרפאם. רצון זה עלול לגרום למאבקים רבים עם הוריכם, משום שרצונכם לעזור להם משולב בצורך לא מודע בכך שהם יכירו במהותכם האמיתית. במילים אחרות, הילד הפצוע מדבר דרככם כאשר אתם מנסים לעזור להוריכם, וזהו מתכון לצרות כאשר אתם מנסים לעזור לאנשים אחרים באמצעות החלקים הפגועים שלכם. התוצאה תהיה שאתם תיפגעו אף יותר וההורים שלכם יהיו מבולבלים או כעוסים.

שחרור הוריכם משמעו שחרור כל תשוקה לשנותם. עליכם להבין שאין זו משימתכם להוביל אותם למקום חדש כלשהו. המשימה שלכם היא להתמודד עם הנתיב שלכם, זה הכול. לאחר שנפרדתם באמת מהוריכם, לאחר ששחררתם את הקשר הכפול, אתם תגלו שמרחב חדש נפתח ביניכם, מרחב שהוא פתוח וחופשי הרבה יותר. אם הם עדיין בחיים, מערכת היחסים עם הוריכם תהפוך רגועה יותר, משום שאנרגיות האשמה והגינוי עזבו את המערכה. מצד שני, אתם עשויים להרגיש שאינכם רוצים לבקר אותם לעתים קרובות. אפשר שאין לכם תחומי עניין משותפים. בכל מקרה, אתם תרגישו חופשיים יותר במערכת היחסים, תסללו את הנתיב שלכם בחיים ללא צורך באישורם או ללא הנטייה להתרגז כאשר הם אינם מסכימים איתכם.

בחייכם, אתם יכולים ליצור עתה קשר עם אנשים ששייכים למשפחה הרוחנית שלכם. למשפחה הרוחנית שלכם אין כל קשר עם המשפחה הביולוגית שלכם. זו משפחה של נשמות בעלות דעות דומות. תכופות הכרתם בני משפחה אלה בגלגולים קודמים שבהם היו ביניכם קשרי ידידות, אהבה או משימה משותפת. קל מאוד להסתדר עמם, משום שאתם דומים מאוד, אתם שייכים לאותה משפחה. החוויה דומה לשיבה הביתה. הדבר שגרם לכם בתחילה לחוש בודדים ושונים בקרב אנשים אחרים הופך עתה לבסיס הקשר וההכרה ההדדית שלכם. המפגש עם המשפחה הרוחנית שלכם הוא מקור שמחה אמיתי בחייכם הארציים. אתם מאפשרים מפגש זה בחייכם כאשר אתם “יוצאים מן העמק” ומכירים באור הפנימי שלכם. כאשר אתם מסוגלים להכיר באור הפנימי שלכם בסביבה שאינה משקפת עובדה זו חזרה אליכם, אתם הופכים עצמאיים וחופשיים. כאשר ההיבטים הקרמתיים מההיסטוריה שלכם שוב אינם מכבידים עליכם, וכך גם הפחדים והאשליות שעיכבו אתכם, אתם מושכים מערכות יחסים אל תוך חייכם המבוססות על אהבה וכבוד ואשר משקפות את האלוהות הערה שלכם.