מאת: אלכס מיילס
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
מאחורי כל ״אני בסדר״ יש מישהי שעונה להודעות בתוך שניות, אבל לא יכולה לזכור מתי בפעם האחרונה מישהו שאל אותה לשלומה ובאמת חיכה לשמוע את האמת. אנשים שכאלה משתדלים להיות עסוקים – לנקות את המטבח, לענות למיילים, לארגן את המגירות – כיוון שהדממה מרגישה קרובה מדי להתפרקות. הודאה בכך שהם מרגישים מנותקים או תשושים תפתח דלת שאין להם את האנרגיה לעבור דרכה.
מאחורי כל ״אני בסדר״ יש מישהו שיושב במכוניתו בחניה זמן רב לאחר שכבר נעצר מול ביתו, מעמיד פנים שהוא עסוק בנייד שלו, תוך כדי כך שהוא נמנע מהמשקל שממתין לו בצדה האחר של הדלת. מישהו שצוחק בצ׳אט הקבוצתי, אבל לא הרגיש מחובר באמת לאף אחד כבר זמן מה. אנשים שכאלה ממשיכים לענות בחיוב לדברים, כיוון שאמירת ״לא״ מובילה לשאלות שהם עייפים מדי מכדי לענות עליהן.
מאחורי כל ״אני אסתדר״, יש מישהי שעומדת במטבח, מחזיקה ברשימת דברים שיש לעשות בבת אחת, לא בטוחה היכן להתחיל. מישהי שמלמדת את עצמה לתקן מכשירי חשמל שבורים, לתקן דברים ברחבי הבית, לנהל משימות מסובכות – רק משום שלהישען על אחרים אף פעם לא הרגיש כמשהו שניתן לסמוך עליו. אנשים שכאלה לומדים כיצד להמשיך לעשות דברים, אפילו כאשר הגוף שלהם לחוץ ומתוח והמחשבות שלהם נמצאות במרחק אלפי קילומטרים.
הם האנשים שאליהם אתם פונים תמיד. האמינים. המתכננים. אלה שזוכרים ימי הולדת, שואלים לבריאותכם, ששולחים קישור ששכחתם לשמור. הם מערכת התמיכה השקטה לכל הסובבים אותם, אך שעוברים את הימים הקשים ביותר שלהם לבד. אין אף אחד שנמצא שם עבורם. אף אדם שאליו יוכלו להתקשר כאשר קולם רועד. ולכן הם זוקפים קומה וממשיכים הלאה.
מאחורי כל ״אני קצת עייפה״ יש מישהי שהתעוררה כשהיא כבר תשושה עד כלות. מישהי שעדיין מגיעה. שארגנה את הילדים, בדקה מה שלום ההורים, הוציאה את הכלב לטיול, השיבה להודעות מהעבודה, זכרה כל פרט עבור כל השאר, חוץ מעצמה. מבחוץ זה נראה קל, כיוון שהיו לה שנות אימון רבות שבהן למדה להסתיר את הכובד האמיתי.
כך נראה עומס רגשי. הוא נע בעולם מבלי להתבלבל. מחייך לשכנים. מגיע לפגישות. שולח הודעה בחזרה עם סימני קריאה ולבבות. הוא מבצע דברים, אפילו כאשר שום דבר לא מרגיש נכון בפנים.
אז כאשר מישהו משתתק, או מתרחק, או דומה שפשוט ״מסתדר״, זכרו זאת: אנשים מסוימים סוחבים את המשקל לבד, כיוון שמעולם לא חיבקו אותם ותמכו בהם, והם לא מכירים תחושה שכזאת. יש אנשים ששורדים בשקט, כיוון שהם למדו בשלב מקודם מאוד שהדרך הבטוחה ביותר להתמודד, היא לשאת הכול לבד.
