תגית: סליחה

חמש סיבות מדוע הסליחה קשה כל כך

מאת: ג׳ניפר הופמן

מאנגלית: סמדר ברגמן

אנו מפעילים על עצמנו לחץ רב לסלוח ולשכוח, מתעלמים מהכאב שאחרים גרמו לנו, משום שאנו חושבים שרוחני לסלוח. אבל יש הבדל גדול בין סליחה לבין העלמת עין מהתנהגות רעה.

ההחלטה לסלוח היא אנרגטית והיא משהו שאנו עושים למען עצמנו. ברגע שאנו עושים זאת, אנו יכולים להשתמש בגבולות האנרגיה שלנו כדי לסרב לקבל התנהגות רעה. יש חמש סיבות מדוע קשה כל כך לסלוח וכאשר נבין אותן, נוכל לראות את הסליחה כאמצעי להתעצמות ולהשתמש בה ככלי לשחרר את עצמנו מפגיעות העבר ולהרגיש כמנצחים.

אני יודעת שכל מי שקורא זאת יכול לחשוב על מצב בחיים שבו מישהו התייחס אליו באופן גרוע ושהוא עדיין כועס, פגוע או מרוגז בשל כך. אם אדם זה הוא מישהו שיש עמו קשר קבוע, אנשים אלה יזכרו בפגיעה בפרטי פרטים מענים בכל פעם שהם רואים את אותו אדם או אפילו חושבים עליו. אנשים אומרים שבמצבים שכאלה עלינו לסלוח ולשחרר. אולי זה נכון, אבל קשה לעשות זאת מסיבות רבותכולן מוצדקות ותקפות. סליחה היא בחירה שקל הרבה יותר לקבל ולבצע אם אנו מבינים ומצדיקים את הסיבות מדוע לא סלחנו עדיין, מדוע איננו יכולים או רוצים לסלוח, ואז אנו משתמשים בתהליך הסליחה בדרך שלא גורמת לנו להרגיש שאנו בוגדים ברגשות שלנו ומשחררים מאחריות את הפוגע.

הנה חמש סיבות מדוע כה קשה לסלוח, ולאחר מכן אספר לכם כיצד אתם יכולים לסלוח בקלות ובחן ולהרגיש כמנצחים.

1. אנו רוצים שהאדם האחראי לרגשות הכאב שלנו יעניק להם אישור ותוקף. כולנו מרגישים כך, ואין זה משנה מי אנחנו או עד כמה אנו נאורים מבחינה רוחנית. כאשר מישהו עושה משהו שמעמיד אותנו במקום שבו אנו שוקלים לסלוח, מדובר בהתנהגות לא מתחשבת, מרושעת, גסה או רעה באופן כלשהו. ואנחנו רוצים שאותו אדם יודה שהוא גרם לנו כאב. קרוב לוודאי שלא נקבל זאת כמובן, אבל אין משמעות הדבר שאיננו רוצים בכך.

2. הכעס מעצים אותנו והופך לתכלית שלנו. כעס עלול להגביל בדרכים מסוימות, אבל הוא מעצים בדרכים אחרות ואם אנחנו כועסים מספיק לגבי משהו, אנו יכולים להשתמש בכעס הזה כדי להוכיח שמישהו אחר טעה. כעס יכול להיות מוטיבציה עוצמתית, בעזרתו אנו יכולים להראות למישהו שאנו נצליח למרות מה שהוא עשה לנו או הוא עלול להותיר אותנו לכודים בתודעת הקורבן המתעקשת לזכות בהכרה בכאב שלנו. אם נסלח לאותם פוגעים, הרי שיהיה עלינו לשחרר את הכעס ולאבד בשל כך גישה למקור העוצמה הזה.

3. אנו מתאבלים בגלל ציפיות שלא מומשו ושעתה אבדו לעד. לכל מערכת יחסים מתלווה רמה מסוימת של ציפיות, אשר בה אנו משתמשים כדי לתכנן את התוכניות שלנו ולמפות את העתיד שאנו מאמינים שיש למערכת היחסים הזאת. וככל שיש לנו יותר ציפיות, כך אנו סובלים יותר כאשר מערכת היחסים מסתיימת. האם אנו יכולים לסלוח למישהו ש״השמיד״ את התוכניות והפרוייקטים שתכננו בקפידה לעתיד? במה נשתמש כדי למלא את הפער שנותר כאשר הציפיות שלנו לא התממשו?

4. איננו יכולים להפנים שהתנהגותו של אדם כלפינו תואמת למעשה למהות שלו ואנו לוקחים זאת באופן אישי. איננו יכולים לסלוח לאדם זה, בהקשר של היות הסליחה תהליך שחרור, השלמה וסגירת מעגל המהווים חלק ממנה, כיוון שאנו מאמינים שמדובר בנוכאשר אין זה כך, מדובר בו, בה, בהם. בנוסף, איננו מכירים בכך שהאור והאנרגיה שלנו הם שאילצו אנשים לדחות אותנו. כלל לא עולה על דעתנו שקיים חוסר התאמה בתדר האנרגטי שלנו שגורם לאנשים מסוימים להרגיש אי נוחות רבה כל כך, שהם יבחרו בהתנהגות שמאלצת פרידה. הכוונות שלנו טובות, אצילות ולטובתם הגבוהה ביותר. אנו רוצים שהם יראו את האור, יהיו מאושרים יותר, שתהיה להם שמחה רבה יותר, ושהם יתרחבו אל הפוטנציאל שאנו רואים שקיים בהם ושאנו מאמינים שהוא הנכון והטוב ביותר עבורם. ואף על פי שזו מתנה נהדרת להחזיק באנרגיה למען הפוטנציאל הנעלה ביותר של אדם מסוים, הדבר פוגע בנו משום שאנו מצפים ממנו לאמץ כוונה נעלה זו, לגלם אותה ולפעול במסגרתה.

5. אנו חושבים שעלינו לסלוח לכל המעשים והדברים, ללא כל תועלת עבורנו ושוגים בהבנת המושג ״סליחה״, סבורים שהוא נועד להצדיק התנהגות גרועה כאילו לא התקיימה או כאילו האירוע לא אירע. אז עלינו לאפשר לאותו אדם או לאותו מצב להפוך אותנו שוב לקורבנות. כיוון שתהליך הסליחה מוגדר בדרך כללית כל כך, מרמז על כך שעלינו לשחרר הכול ופשוט ״לסלוח ולשכוח״, אנו חושבים שכאשר אנו סולחים, אנו הופכים לקורבן של משהו שאין לנו שליטה עליו, בהווה או בעתיד. הדבר דומה לחזרה שמתרחשת שוב ושוב, אשר בה לעולם לא נצא מתפקיד הקורבן, לעולם לא נקבל את הכבוד שאנו רוצים ושמגיע לנו, ושנסבול מאופן התנהגות והתעללות שלעולם לא מסתיים.

אם לא נראה את הסליחה בדרך שונה, היא תמשיך להיתפס כמחלישה וכלא רצויה. אין פלא שקשה לנו כל כך לראותה כמשהו מעצים ומועיל עבורנו.

לכל אחד יש מצב בחיים, בין אם התרחש עכשיו או בעבר, שלתחושתו היה לא הוגן, מרושע, גס או פוגעני. והדי האנרגיה של אותו מצב נשארים איתנו, גם אם אנו סולחים. אנו לא סולחים לכל דבר. וסליחה מאולצת פשוט מנוגדת לאופן שבו השכל שלנו עובד.

אך אם נראה את הסליחה באופן שונה, באופן שמעצים אותנו, נוכל לראותה כשלב בנתיב ההתעצמות שלנו, בשחרור מעבר מגביל וכואב ולקיחת שליטה בחיינו ובמערכות היחסים שלנו.

כאשר אנו רואים בסליחה תהליך הכולל ניתוק קשרים אנרגטיים עם אנשים ומצבים, הצבת גבולות אנרגיה והתמסרות לשמחה שלנוהסליחה הופכת לנקודת הסיום בשיעור. מנקודת מבט זו, אנו יכולים להחליט מה יהיה הגורל האנרגטי האישי שלנו ולבסס את החלטת הסליחה על סוג האנרגיה שאנו רוצים בחיינו.

האם אנו רוצים להתעסק עם אנשים מרושעים, גסים, לא מתחשבים ולא ראויים או האם אנו רוצים אנשים שיכבדו אותנו ואת גבולות האנרגיה שלנו, שיתייחסו אלינו ב״אהבה, בכבוד ובהוקרה״ שאנו רוצים ושאותם מגיע לנו לקבל מכל אדם הנמצא בחיינו?

סליחה היא מתנה אמיתית שאנו מעניקים לעצמנו, כיוון שהיא מאפשרת לנו לקבל החלטות לגבי הקשרים האנרגטיים שלנו. לכל אדם בחייכם ולכל מצב יש קשר אנרגטי איתכם. קשר אנרגטי זה או שהופך אתכם לקורבן או שמעצים אתכם, ואתם יכולים לבחור אילו קשרים אתם רוצים לשמור ואילו לשחרר.

אף על פי שלא תמיד אנו יכולים להימנע מקרמה ומעניינים בלתיגמורים מן העבר האנרגטי שלנו, אנו יכולים להשתמש בסליחה כדי להחליט מתי סיימנו את השיעור ואת הקשר עם האנשים והמצבים המגולמים בתוכו ומי יוכל ללוות אותנו בשלב הבא של מסענו.

דבר אחד נוסף, אם אתם סבורים שלשחרר משמעותו להסיר אנשים מחייכם לנצחזו אפשרות, אבל היא לא מחוייבת המציאות תמיד. אנו נכנסים למערכות יחסים בהתבסס על נתיב החניכה הרוחנית שלנו, על השיעורים והלמידה שעלינו להשלים בחלק זה של חיינו, ועל התדר האנרגטי של השיעורים הללו. אנשים ומצבים נכנסים לחיינו כדי לעזור לנו ללמוד את השיעורים האלה. והם נמצאים בתדר האנרגטי שהם צריכים להימצא בו כדי לעזור לנו עם השיעורים שלנו.

בנקודה מסוימת, כאשר אנו מחליטים שסיימנו את השיעורים ואנו רוצים להגיע להארה, שהיא התוצאה האולטימטיבית של נתיב החניכה הרוחנית שלנו, אנו סולחים למצב, לאנשים ולעצמנו, ומשמעות הדבר היא שאנו מסיימים את הקשר האנרגטי, כדי שנוכל להשיג השלמה וסגירת מעגל (שהם תהליך הריפוי) ולנוע לרמה הבאה של התדר האנרגטי, שמכילה שיעורים, קשרים ואנשים חדשים, זאת במידה והשותפים הקודמים שלנו לא מוכנים או לא יכולים להעלות את התדר שלהם ולהתקדם לנתיב חיים חדש יחד איתנו. זוהי הבחירה שלהם, ולנו אין כל שליטה על מה שאנשים אחרים מחליטים לעשות עם האפשרויות האנרגטיות שלהם.

אני רוצה להבהיר זאת, משום שכאשר אני אומרת ״לשחרר אנשים ואת החיבורים הללו״, אני נשאלת רבות על שמירת קשרים עם בני משפחה ואהובים, והאם אנו יכולים או צריכים להשליך אנשים מחיינו. לא בכך מדובר. כל אחד יכול לבחור את תדר האנרגיה שלו וזו בחירה שכל אחד עושה כאשר הוא מחליט ללוות אותנו בנתיב האנרגיה החדש שלנו או לא. זה לא קשור אליכם באופן אישי, תמיד מדובר באנרגיה ובתחושת הנוחות של אותם אנשים.

לכן העניקו לעצמכם את מתנת הסליחה כדי לשחרר את כאב העבר, דעו שמדובר בתהליך של שחרור אנרגיה ישנה ואמצו תדר ורטט אנרגיה חדשים כדי שתוכלו להתקדם בחייכם ולהיות חופשיים מן העבר.

ההפך מהסליחה היא הטינה. אתם לא צריכים להצדיק התנהגות רעה או לאפשר לאנשים רעים להישאר בחייכם. אבל אם אתם רוצים חירות אמיתית, אתם יכולים לבחור בסליחה ולהעצים את עצמכם על ידי כך שתצאו ממצבים ששוב אינכם צריכים או רוצים בחייכם.

התמסרות היא הדרך שבה אנו מאפשרים ומקבלים תדרים חדשים, לכן התמסרו לשמחה, לשלווה, לאהבה, לשפע ולחירות שלכם והמשיכו להאיר בעזרת בהירות עוצמתית וביטחון עצמי, וסלחו מתוך כוונה לשחרר אנרגיה, כדי שתוכלו להתקדם אל נתיב חיים חדש החופשי מנטל העבר ולהרגיש כמנצחים.

***

וגם, מסר קצר ממני: אני יודעת שבחרתי שיטה מוזרהקודם נתינה ואז קבלה. בחנות משלמים ורק אז מקבלים את המוצר. אצלי מקבלים את המוצרורק אם בוחריםמשלמים. ולכן אני תמיד מתרגשת כשמישהו נותן תמורה, כשמישהו שולח תשלוםאני מתרגשת כי אני שומעת את המילים:

כן, מה שאת עושה זה חשוב, כן, אני רוצה עוד תרגומים, כן, יש ערך לחומרים שאת בוחרת לתרגם, כן, את לא מדמיינת שיש לכך משמעות לעוד אנשים ולא רק לך, כן, תמשיכי, כן, אל תוותרי

החודש אנשים מעטים נתנו תמורה, התקופה לא קלה וקל ליפול למלכודת הספק העצמי והפקפוק בתכלית וחוסר הביטחון ולתחושה שאין צורך במה שאני עושהאבל אז מגיעה תרומה צנועה ומגיע מסר עם מילים חמות ומעודדותוזה נהדר, וזה הכול. אז אם אתם בוחריםהנה קישור. תודה.