מאת: טאנאז
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן
זו הסיבה מדוע לעולם לא ארכל עוד…
תמיד הייתי כזאת שמרכלת מדי פעם. לעתים קרובות, היה זה מרגש מאוד עבורי לגלות קצת ״מטעמים״ על הסובבים אותי. אף פעם לא החשבתי את עצמי לאדם שיפוטי וסברתי שחיבתי לרכילות אינה מזיקה כלל, שהרי היא סתם ״דיבורים״. אולם, ככל שהתקדמתי במסע הרוחני שלי, גיליתי שרכילות מזיקה לא רק לי אלא גם לאנשים האחרים המעורבים.
כאשר אנו ״מרכלים״, אנו מקיימים אינטראקציה עם עצמי האגו שלנו. בואו נודה, אנו מרכלים כדי לשפוט ואנו מרכלים כדי לקבל תגובה ואנרגיה. אנו מרכלים משום שהמעשה גורם לחלק מסוים בנו להרגיש טוב, אפילו אם רק לרגע חולף. אבל זו טעות לחשוב שיש דבר כזה רכילות לא מזיקה, שכל מטרתה הנאה.
המחשבות, המילים והאנרגיה שלנו מחזיקות ברטט עוצמתי וייחודי וכאשר אנו דנים בחיים האישיים של אנשים אחרים, שופטים אותם ומביעים את דעתנו, למעשה אנו משדרים סוג של אנרגיה שלילית. הדבר לא רק שמוריד את הרטט שלנו, אלא גם שולח את השליליות שלנו אל האנשים עליהם אנו מדברים, וזו שליליות שיכולה לגרום להם נזק.
כאשר אנו מרכלים או אומרים דברים שליליים על אחרים, המילים שלנו יוצרות שדה כוח רעיל וככל שעוד ועוד אנשים מרכלים ומפיצים את אותן המילים, כך הרעילות הזאת הולכת ומתעצמת.
זה באמת עד כדי כך פשוט – אף אחד לא אוהב שמרכלים עליו, אז מדוע לעשות זאת לאחרים?
ברור שכולנו יודעים שלא נחמד להפיץ דברים פוגעניים ומרושעים על אנשים אחרים, אבל הרכילות הפכה מקובלת כל כך מבחינה חברתית, שתכופות אנו כלל לא מודעים לכך שהיא גורמת נזק ותורמת לאנרגיה מתדר נמוך.
אמצעי התקשורת ותעשיית הבידור מלאים ברכילות. הציצו במגזינים ובעיתונים שכותבים על אסונם ומצוקתם של אחרים. תכופות אנו יודעים שרבים מהסיפורים הללו מכילים חצאי אמיתות ולפעמים אפילו שקריים לחלוטין, אולם רבים מאיתנו עדיין ניזונים מהם, מדברים עליהם עם חברינו ומעבירים דעה וביקורת.
למען הכנות, הרכילות פשוט משקפת את האדם שמרכל ובדרכים רבות, חושפת את חוסר הביטחון ואת הבעיות האישיות שלו עצמו.
ברפואה האָיוּרְוֶדית, הרכילות משפיעה על צ׳אקרת מקלעת השמש, שהיא המקום שבו אנו מאחסנים את הרגשות שלנו בנוגע לשליטה. באותו רגע קצר שבו אנו מחזיקים באותו מידע ״בלעדי״, יש לנו תחושת כוח מזוייפת שמאפשרת לנו להרגיש בשליטה. שיתוף המידע הזה מקדם אז את האנרגיה וגורם לשליליות להתרחב.
האגו שלנו ניזון משליליות זו ובמהרה, אנו מתקשים לשלוט במה שאנו אומרים, ולמי אנו אומרים זאת. הרכילות מתפשטת כאש בשדה קוצים ועלולה להשמיד חברויות, מערכות יחסים, קריירות ואפילו את בריאות האנשים שמושפעים ממנה.
רכילות יכולה גם לחסום את צ׳אקרת הלב, שהיא המקום שבו אנו מבטאים את האהבה והחמלה שלנו, ולהשפיע על צ׳אקרת הגרון, שמושלת באופן שבו אנו מתקשרים.
מעל לכול, רכילות חוסמת את צ׳אקרת העין השלישית ואת היכולת שלנו להתעלות לרטט גבוה יותר. הפטפטת הבלתי פוסקת על אנשים אחרים מונעת מאיתנו להגשים את הנתיב האישי שלנו ומסיטה את תשומת הלב מהחיים ומהבעיות שלנו.
בעוד שאין זו טעות לדון בבעיות או לחלוק מידע עם חברים, הדבר שונה כאשר הכוונה שמאחורי הדברים נובעת מהאגו.
ייתכן ויהיה קשה לקבוע זאת בשלבים ההתחלתיים של הצמיחה המודעת, אולם ככל שאתם הופכים מודעים לסוג זה של אנרגיה, תלמדו להבחין בה באופן טוב יותר, באחרים ובעצמכם.
אנו חייבים לזכור שכל אדם צועד בנתיב ייחודי משלו ועושה כמיטב יכולתו. לא רק שאין זה נכון עבורנו לרכל, לשפוט ולהפיץ סודות של אחרים כדי להזין את תחושת העצמי האישית שלנו, המעשה מוריד את הרטט שלנו ומונע מאיתנו להתקדם בחיינו האישיים.
גרוע במידה שווה הוא מצב שבו אנו ניזונים מרכילות על מפורסמים ועשירים, או אנשים שאיננו מכירים כלל, משום שאנו רק מגדילים את ״שק הרכילות״ החברתי הענק, שימשיך לגדול ככל שאנשים ימשיכו לצרוך אותו.
לכן, בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם שומעים או קוראים רכילות כלשהי, קחו צעד אחד לאחור, בחנו באיזו מידה הנאמר נשמע לא נעים ולא חביב (אך ללא שיפוט כמובן), ובחרו באפשרות המודעת של עצירה, התרחקות והצעת המילים: ״כל אדם צועד בנתיב האישי שלו״.
״אנשים דגולים מדברים על רעיונות.
אנשים ממוצעים מדברים על אירועים.
אנשים קטנים מדברים על אנשים״.
~ אלינור רוזוולט
