מאת: Mutual Reception Astrology

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

עונת מזל דגים מרככת את גבולות הנפש. הזיכרון מרגיש קרוב יותר. הקו שבין רגש אישי ואווירה קולקטיבית הופך דק. במרחב הזה, חמלה מופיעה באופן טבעי, סלחנות מרגישה אינסטינקטיבית ושפה רוחנית זורמת בקלות. זוהי קרקע מקודשת. זוהי גם קרקע שבה מסתתרת הצורה המתוחכמת ביותר של ההגנה העצמית, לא בשל זדון או בורות, אלא כהתרחקות עדינה מאי–נוחות שלבושה בשפת ההתפתחות.

עקיפה רוחנית היא לא רוחניות מזויפת. היא רוחניות שגוייסה על ידי מערכת העצבים כדי להימנע ממגע מלא עם ההתנסות. הנפש שואפת לנשגבות כיוון שנשגבות מרגישה בטוחה יותר מאשר קונפליקט, אֵבֶל, כעס או בושה.

נפטון ממוסס את הקצוות הקשים של ההתנסות, כך שהכאב הופך למשמעות, אובדן הופך לגורל ובגידה הופכת לשיעור קרמתי. ההקלה מגיעה במהירות. האינטגרציה לא. באווירה של מזל דגים, הדפוס הזה הופך כמעט בלתי נראה, כיוון שהשפה נשמעת כה יפהפייה ומשום שהאנשים שדוברים אותה הם תכופות האנשים הרגישים ביותר בחדר.

דפוס מזל דגים

מזל דגים נושא את זיכרון גלגל המזלות כולו. הוא חש באחדות שמתחת לחלוקה, בפצע שמתחת להתנהגות, בנשמה שמתחת לאישיות. כאשר מתרחשת פגיעה, מזל דגים מחפש באופן אינסטינקטיבי אחר הכאב באדם האחר, לפני שהוא מכיר בכאבו שלו. זו חמלה אמיתית. כאשר לא בוחנים אותה, זו גם דרך לנטוש את עצמכם בזמן אמיתי, תוך כדי כך שאתם מרגישים מפותחים רוחנית בעודכם עושים זאת.

באופן מעשי, זה נשמע בערך כך: ״הם פשוט לא נרפאו עדיין״. ״זה חלק מחוזה הנשמה שלי״. ״היקום מלמד אותי להיכנע״. כל אחת מההצהרות הללו יכולה להכיל אמת. כל אחת יכולה גם לשמש כדי לעקוף את האמת הלא–נוחה שמשהו כואב, שמשהו אינו כשורה ושמשהו צריך להשתנות, לא מבחינה קוסמית, אלא מבחינה ממשית.

המתנה של נפטון היא חסרת גבולות. הצל של נפטון הוא אובדן העצמי שצריך להישאר כדי לבצע את העבודה הממשית. כאשר חמלה הופכת חסרת גבולות, נטישה עצמית מתחפשת להארה. הישארות במצב לא בריא, כיוון שההרגשה היא שזה גורל שקבעה הקרמה. סירוב לכנות מניפולציה בשמה, כיוון ש״לכולם יש את המסע האישי שלהם״. לקרוא לדיסוציאציה ״ריחוק״. לשים מעטה רוחני על תשישות כרונית, במקום לטפל בתלות ההדדית שבשורשיה. מערכת העצבים נותרת לא מווסתת. השפה נשארת מפותחת. הפער בין שתיהן מתרחב.

הישרדות תחילה

ישנם רגעים שבהם עקיפה אינה כישלון אלא חכמה. כאשר הטראומה מציפה את המערכת, מציאת משמעות יכולה לשמור על מישהו בחיים. נשגבות יכולה לרכך את ההלם. דיסוציאציה יכולה להגן על הילד. אלה אינן חולשות. זו הנפש שעושה את מה שהיא חייבת לעשות עם המשאבים שיש לה. יש לכבד את מנגנוני ההישרדות הללו, לא להפוך אותם לפתולוגיה.

הקושי צץ כאשר ההסתגלות הופכת לזהות. מה שפעם הגן מתחיל למנוע צמיחה. סלחנות ממשיכה ללא עימות. כניעה ממשיכה ללא הבחנה. אמון ממשיך ללא אימות. הערפל הזמני הופך לערפל קבוע. אין זה כישלון מוסרי. זה דפוס שמיצה את תכליתו. מזל דגים, יותר מכל מזל אחר, זקוק לשבתאי שיתייצב לצד נפטון כדי להעניק להתמוססות מְכָל. ללא אותו מְכָל, המים לא מזינים. הם מציפים.

נשגבות או הימנעות

ההבדל הוא מעודן, אבל הוא כל ההבדל. נשגבות מתרחשת לאחר תחושה. הימנעות מתרחשת במקום תחושה. כאשר מכירים בכעס, מבטאים אותו באופן אחראי ומשחררים אותו, החמלה הופכת אותנטית במקום מומחזת. כאשר אֵבֶל נע דרך הגוף, סלחנות הופכת מגולמת במקום אסטרטגית. כאשר גבול מוצב באופן ברור, האהבה הופכת מדויקת יותר, לא קרה יותר. אין אלה כישלונות של רגישות מזל דגים. הם ההשלמות שלה.

מזל דגים בשיאו לא מרחף מעל לאנושות. הוא מקדש את האנושות.  הקידוש כולל דמעות, עימות, תיקון ולפעמים שבירה. עזיבה יכולה להרגיש כאקט של אמונה. אמירת ״לא״ יכולה להיות אקט של דבקות. תרפיה יכולה להיות עבודה מיסטית. אחריותיות היא צורה של אהבה שמסרבת לקשור קשר עם פגיעה. סירוב זה קשור מאוד לנפטון, כיוון שהוא מתעקש שהאדם האחר הוא אמיתי מספיק כדי לדרוש ממנו לקחת אחריות.

בלבול רוחני וכוח

במסורות רוחניות רבות מושמעת שוב ושוב אזהרה לגבי בלבול שמתחפש להארה. בקוסמולוגיה הגנוסטית, האַרְכוֹנִים מסמלים כוחות שמשמרים את התודעה מפוצלת ומוחלשת. בין אם היא מתקבלת פשוטו כמשמעו או באופן פסיכולוגי, המטפורה הזאת מחכימה. רוחניות שהופכת נשגבת מבלי להתעמת, שסולחת מבלי לכנות בשם או שנכנעת מבלי ליישם יכולת הבחנה, יכולה בקלות ליפול לידיים של מערכות שמפיקות תועלת מפסיביות.

אוכלוסייה שאומנה להפוך את שיעבודה למשהו רוחני, נשארת משועבדת מרצון. רגישות ללא מבנה הופכת קלה לניצול. שבתאי לצד נפטון הוא לא אויב המיסטיקה. הוא המגן שלה. מבנה שומר על חמלה מפני גיוס וניצול. גבולות שומרים על אמפתיה פן תהפוך למחיקה עצמית. הבחנה שומרת על הנשגבות פן תתמוסס ותהפוך לבלבול.

אינטגרציה

ככל שעונת מזל דגים מתקדמת, ההזמנה היא לא לנטוש את המיסטי אלא להשריש אותו. שימו לב היכן שפה רוחנית מחליפה התנסות ישירה. הבחינו היכן סלחנות מקדימה הכרה בדבר. שימו לב היכן כניעה מחליפה גבול שיש לדבר עליו. 

המטרה היא לא להתעלות מעל הגוף או הרגע. היא להיות נוכחים לגמרי בשניהם, להחזיק בהשקפות רוחניות שלא דורשות בריחה כדי לתפקד. כאשר המים של נפטון מוכלים, הם מזינים. כאשר נשגבות כוללת התגלמות, הרוחניות מפסיקה להיות מקלט מהחיים והופכת למה שתמיד הייתה אמורה להיות, יכולת עמוקה יותר לשאת אותם ולפעול בתוכם בבהירות.

הכישוף לא מתבטל על ידי ריחוף מעליו. הוא מתבטל אם תעמדו בתוכו, ערים לחלוטין ותסרבו להעמיד פנים.