מאת: מאט ליקאטה
תרגום: סמדר ברגמן
בפעם הבאה שאתם מבחינים שאתם תוקפים את עצמכם, נלכדים בסיפור חוזר המתאר כיצד נכשלתם, כיצד אף פעם לא תצליחו, איך יש משהו בסיסי שגוי בכם… כאשר אתם הולכים לאיבוד בנרטיב חוזר המספר כיצד מישהו לא הבין אתכם כשורה, שאינכם נראים כפי שאתם רוצים להיראות, או כאשר אתם מוצאים את עצמכם מתלוננים על חייכם או על מישהו אחר… האטו. התקרקעו אל אימא אדמה.
לפני שאתם נוטשים את עצמכם ועוזבים את ההתנסות המיידית שלכם, צונחים אל המים הלא יציבים של העלאת הגרה, הבושה, האשמה… האטו. כיוון שאין זה רגע רגיל. אתם מתבקשים לטפל בעצמכם בדרך חדשה, לנקות את תפיסתכם בעזרת מרחב, בעזרת חביבות, בעזרת חמלה – לעצור ולקודד נתיב חדש.
בעזרת הנשימה, בת בריתכם, הזיזו את מודעותכם אל מחוץ לנרטיב המציף, כיוון שאין זה מקום בטוח עוד. המסע מבעד חור הארנבת אל סיפורי היותכם לא ראויים ואל מחוזות הנטישה העצמית, לא משרת אתכם עוד. אלה הם תלמים שנותרו מזמנים מוקדמים יותר, וכאב שיש לארגן מחדש באמצעות אמפתיה, התכווננות ונוכחות מגולמת.
שמרו על אנרגיית החיים יקרת הערך שלכם, הסירו אותה מכל מה שלא פועל לטובתכם הגבוהה ביותר, וכוונו אותה אל הבטן שלכם, אל הלב שלכם, אל הגרון שלכם. ושאלו: איזו תחושה רוצה שאפגוש בה כעת? באיזו דרך אני מתבקש לטפל בפגיע, בעדין וברועד שבתוכי, שוב לא להשליך כלפי חוץ בתנועה של נטישה עצמית ותוקפנות עצמית? איך אני מתבקשת לטפל בעצמי בדרך חדשה? לגעת בחיים המתפרצים, הגולמיים הכואבים הגואים עתה כדי שיחזיקו בהם.
הביטו בקפידה, בסקרנות, בסבלנות, בחביבות ובחמלה וראו את הדרכים בהן אתם עוזבים את העולם המגולם של תחושה טהורה, נוטשים את פגיעותכם שעה שאתם נמלטים חזרה אל נרטיבים מותנים של תלונות, טינה, בושה, אשמה ומתקפה עצמית. חזרו הביתה.
אף על פי שדומה שאתם משתוקקים אל דבר מה שנמצא מחוץ לעצמכם, ברגעים שכאלה אתם משתוקקים רק לנוכחותכם שלכם. כיוון שאתם זקוקים לעצמכם עכשיו יותר מאי פעם. העולם זקוק לכם עכשיו יותר מאי פעם.
