מאת: ליה דיאן
דף פייסבוק בשם ״שונות הנשמה״
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
הורים נעדרים רגשית מותירים צלקות עמוקות.
לא כל הפצעים נובעים מצעקות.
חלקם נובעים משתיקה.
ישהוריםשהיו
בבית.
במטבח.
על הספה.
ואף על פי כן, בדרך כלשהי, הם אף פעם לא היו שם באמת.
הם שילמו את החשבונות.
הם בישלו ארוחות.
הם ישבו בסלון בכל ערב.
אבל הם לא הכירו את ילדיהם.
הם לא שאלו שאלות אמיתיות.
הם לא הבחינו בפחד.
הם לא הגנו.
הם לא הדריכו.
הם לא סייעו לבנות עצמי.
הם היו נוכחים פיזית.
אבל רגשית במקום אחר.
סוג זה של היעדרות מבלבל ילדים.
כיוון שהילדים חושבים:
״הם ממש כאן״.
״אז למה אני מרגיש לבד?״
״למה אני מרגיש שאני נטל?״
וזה המקום בו מתחיל הנזק.
ילדים לא מפרשים הזנחה רגשית בדרך שעושה זאת אדם בוגר.
ילדים חושבים:
״אני מדברת יותר מדי״,
״אני שואל יותר מדי שאלות״.
״אני לא מעניינת״.
״אני לא שווה התייחסות״.
״אהבה מרגישה קרה״.
״אהבה חייבת להיות משהו שאני צריכה להרוויח״.
כך היעדרות רגשית הופכת לזהות.
ילדים להורים נעדרים רגשית גדלים תכופות גוועים ברעב במקומות שאף אחד לא יכול לראות.
הם הופכים עצמאים באופן קיצוני.
הם מפסיקים לבקש עזרה.
הם מצפים לאכזבה.
הם לומדים להתנהג כאילו הם לא זקוקים להרבה.
או הם עושים את ההפך.
הם רודפים אחר חמימות.
הם מסבירים יתר על המידה.
הם מתפקדים בהילוך גבוה.
הם נצמדים לפירורים.
הם ממשיכים להתאמץ להיבחר על ידי מישהו שאינו נגיש רגשית.
וכיוון שמערכת העצבים ממשיכה לחזור אל מה שמרגיש מוכר, רבים מהילדים האלה גדלים להיות מבוגרים שמרגישים בלבול עמוק בנוגע למערכות יחסים.
הם יכולים ליצור קשר עם אנשים מרוחקים.
הם עלולים לסבול רעב רגשי במשך שנים.
הם עלולים להרגיש אשמה עזה כאשר יש להם צרכים.
הם עלולים לחשוב שרצון בקרבה מצביע על חולשה.
וכל העת הזאת, חלק מהם ממשיך לנסות לפתור את הפצע המקורי.
האם או האב שהיו שם.
אבל לא היו שם.
האם או האב שסיפקו צרכים בסיסיים.
אבל לא הגנו.
האם או האב שמילאו את התפקיד.
אבל לא את מערכת היחסים.
יש הורים נעדרים רגשית שסבורים שהם היו הורים טובים,
כיוון שהיו בסביבה.
כיוון שעבדו.
כיוון שלא היו האנשים הגרועים ביותר בחדר.
אבל ילדים צריכים יותר מיחס שאינו אכזרי.
הם צריכים שיתעניינו בהם. הם זקוקים לחום, לקשיבות, לעידוד, להגנה ולנוכחות רגשית.
לתחושה שהעולם הפנימי שלהם חשוב.
ללא הדברים הללו, משהו הולך לאיבוד.
ותכופות הילדים האלה מנסים במשך שנים לכנות בשם את האובדן, כיוון שהוא בלתי נראה מבחוץ.
לכן הזנחה רגשית פוצעת עמוק כל כך.
אין סיפור דרמטי.
רק אלפי רגעים שבהם לא ראו אותם.
טלוויזיה פועלת ברקע.
חוסר סקרנות.
דלת סגורה למחצה.
ילדים שלומדים לא לנקוש.
אם זה היה ההורה שלכם, הכאב שלכם אמיתי.
גם אם הם עבדו קשה.
גם אם הם נשארו נשואים.
גם אם אחרים חשבו שהם אנשים נורמטיביים.
גם אם אף אחד אחר לא מבין מדוע זה כואב עדיין.
הורה יכול להיות אדם מכובד בציבור, ונעדר בחדרי חדרים.
הורה יכול למלא את התפקיד ועדיין לאכזב את ילדו.
הורה יכול לחשוב שהוא אוהב אתכם ולא ללמוד לעולם כיצד להיות נוכח בדרך שתרגיש כמו אהבה.
מה לימד אתכם הורה נעדר רגשית?
ליה דיאן מתגוררת בקנדה, היא אוטיסטית עם הפרעת קשב (ADHD) והיפרלקסיה, עובדת סוציאלית במקצועה ואמא לבני נוער נוירו-דיברג׳נטים.
דף הפייסבוק שלה מבוסס על ניסיון חיים ונועד לתקף ולחזק אנשים בעלי מגוון נוירולוגי, הדף תומך בדיוק, באהבה עצמית, בהגנה ובהעצמה של מערכות עצבים מגוונות.