ג׳ניפר הופמן
מאנגלית: סמדר ברגמן
פחד היא מילה שאנו עושים בה שימוש בדרכים רבות ושונות באופן שבו אנו מדברים וחיים. אך כפי ששמעתם אותי אומרת פעמים רבות, פחד הוא לא ״משהו״. אנו לא מפחדים מה״פחד״, אנו מפחדים מההשלכות. והשלכות אלה אמיתיות מאוד – הדברים הללו קרו לנו, אבל הם לא ממשיכים לקרות לנו וזו הסיבה מדוע חשוב כל כך עכשיו ללמוד כיצד למנף את הפחד. אנו יכולים להשתמש בפחדים שלנו כמו באבני דרך לפוטנציאל גדול יותר כאשר אנו לומדים את ערך ההתנגדות ואת הטבע האמיתי ואת הפוטנציאל של הפחדים שלנו.
האם פחדתם פעם ממשהו שפשוט לא יכולתם להסביר? האם אתם מתרצים תירוצים בגלל הפחדים שלכם או מתנהלים על פיהם? האם יש משהו שאתם נמנעים ממנו באופן מכוון בשל סיבות שאינכם יכולים להסביר? האם אתם מתרחקים ממים בגלל שאתם מפחדים לטבוע?
הנה דרך נוספת שבה מתגשם הפחד – ככעס שאתם לא יכולים להסביר אותו או לשלוט בו. האם משהו ״מקפיץ״ אתכם וגורם לכם ״להתחרפן״ בדרכים שלעתים מביכות אתכם או גורמות לכם לחשוב כיצד יכולתם להגיב באופן זה?
אז מה קורה כאן? מדוע הפחדים חשובים כל כך אם כולם אומרים לנו שהם מגבילים, שעלינו להתגבר עליהם, להתעלם מהם, להעמיד פנים שהם לא קיימים, להפוך אותם לאחריות האגו, לשחרר אותם ולהתקדם למרות הכול?
פחדים מייצגים השלכות מן העבר, בין אם אנו זוכרים אותן או לא. באמצעות הפחדים אנו מזהירים את עצמנו מפני מצבים מסוכנים שמציבים את הרווחה שלנו בסכנה. פחדים מזכירים לנו שעלינו להיות זהירים, לשקול מחדש, לארגן מחדש, לבחון מחדש מצב או לסגת.
פחדים אינם רעים כאשר אנו משתמשים בהם כמו במנוף שיוציא אותנו מהכאב ומהסבל. אבל אנו לא מבינים את הפחדים שלנו, ממעיטים בערכם ועושים בהם שימוש לרעה ולכן הם הופכים להשפעות השולטות בנו, במקום לאבן דרך בנתיב שלנו.
קיימים שני סוגים של פחדים – אלה שאליהם אנו מודעים, והפחדים העמוקים יותר, החשוכים יותר הדחוסים והנסתרים יותר שאנו כלל וכלל לא מודעים אליהם, אך שבסופו של יום, שולטים בנו הרבה יותר. סיפרתי שאני מפחדת מהקור וזה משהו שאני תמיד מודעת אליו ומאפשרת, גם באמצע הקיץ. אני תמיד נושאת עמי מעיל או צעיף. מי יודע, אולי אתקע לפתע בסערת שלגים פתאומית באמצע יולי. אני לא מסתתרת מהפחדים שלי, מפחיתה בחשיבותם או מבטלת אותם, ולכן תמיד יש איתי או במכונית שלי סוודר.
הפחדים שאליהם אנו מודעים ידועים לנו בגלל משהו שהתרחש בתקופת החיים הנוכחית. לדוגמה, אנו מפחדים מחרקים כגון עכבישים – זה פחד טבעי. אנו גם מפחדים מכבישים חלקים אם פעם הייתה לנו תאונה בשל כך. או אנו מפחדים מכוויה אם פעם נכוונו. אנו מפחדים להיפגע במסגרת מערכת יחסים אם מישהו בגד בנו, דחה אותנו או נטש אותנו אי פעם. אנו מפחדים שלא יאהבו אותנו, אם האנשים שרצינו שיאהבו אותנו לא העניקו לנו אהבה (בהתחשב באופן שבו אנו מגדירים אהבה).
אלה הם פחדים המבוססים על ניסיון. מה בנוגע לפחדים העמוקים והחשוכים יותר? אלה הם פחדים אנרגטיים – הפחדים שהותירו בנו את חותם הטראומה האנרגטית, תזכורת נצחית לפעולות שמובילות להשלכות נוראיות, משמעותיות, משנות חיים או סופיות. האם יש לכם פחד לעמוד מול קהל? האם הוא עלול לנבוע ממשהו שקרה לנו פעם ושהדי האנרגיה שלו מהדהדים עדיין בשדה האנרגיה שלנו?
האם היססתם אי פעם לפני שהבעתם בקול את האמת שלכם, ואין זה משנה עד כמה היחס אליכם היה לא צודק או לא הוגן? האם ייתכן ומדובר בהד אנרגיה של מתקפה? האם אתם מרגישים שאחרים נוהגים בכם באופן לא הוגן ואתם לא יודעים מדוע? האם הדבר נובע מהד אנרגיה של רדיפה? פחדים אלה לבדם גורמים לנו להרגיש מפוחדים, מבולבלים ולהסס, כיוון שאנו חושבים שאנו צריכים פשוט ״להתגבר״ עליהם ואנו מתביישים בפחדים שלנו. בואו נעניק להם מעט יותר כבוד.
עלינו להעניק לפחדים שלנו כבוד רב יותר, כיוון שהם מייצגים מרחבי אנרגיה שזקוקים לזמן נוסף, לתשומת לב ולטיפול. כאשר אנו מתעלמים מהם, מסתירים אותם או מתביישים בהם, הם פשוט הופכים עוצמתיים יותר ושולחים שורשים עמוקים, ארוכים וחזקים יותר.
בכל פעם שאנו מנסים לעבור טרנספורמציה – בין אם מרצון או אנו נדחפים לכך, הפחדים שלנו עולים לפני השטח. הפחדים הברורים יותר עולים ראשונים – פחד מפני בדידות, פחדים הקשורים לביטחון האישי ופחדים מפני שינויים בחיים. הפחדים העמוקים יותר הם הבאים בתור – נטישה, בגידה, רדיפה, מתקפה, בושה בשל מה שאירע, תחושות אשמה משום שאכזבנו אנשים אחרים, וגרוע מכך. אבל אלה הם הפחדים שמעכבים אותנו, שמונעים מאיתנו לרכוש את הביטחון העצמי שאנו צריכים כדי לנוע באומץ אל פוטנציאל חדש ואל עתיד חדש.
ואז יש גם את ההשלכות, שמהן אנו באמת מפחדים. אנו לא מפחדים מה״פחד״, הפחד הוא לא ״משהו״. נכון, אנו משתמשים בו כדי לתאר סוגים רבים של מצבים פיזיים, מנטלים ורגשיים, אבל הוא לא ״דבר״. אם אתם אומרים למישהו: ״אני מפחד.ת״, הם ישאלו: ״ממה את.ה מפחד.ת?״ אנו מפחדים מההשלכות, מהדברים שיקרו כאשר מה שמעורר בנו פחד יהפוך לחלק מהמציאות שלנו.
לכן עלינו ללמוד למנף את הפחדים שלנו, להגביל את ההפסדים (או את מה שאנו חושבים שהם הפסדים) ולמתן את הטראומה מהפחדים שלנו, כדי שלא נניח להם לנהל את חיינו כפי שהם עושים כאשר אנו לא נותנים להם את הטיפול, את תשומת הלב ואת הכבוד שלהם הם ראויים.
איך אנו ממנפים את הפחדים שלנו? אנו בוחנים את הדברים להם אנו מתנגדים ומבינים שקיים שיעור בהתנגדות. אנו יכולים להתחיל לשאול שאלות חשובות, כגון:
האם אני מוכנה לכך עכשיו?
האם זה משהו שאני באמת רוצה לעשות?
האם אני עושה זאת למען עצמי או למען מישהו אחר?
האם יש לי אופציה אחרת?
ממה באמת אני מפחד.ת?
אנו רואים הפסד כאשר אנו מרגישים דחויים, נטושים או כאשר איננו מקבלים דבר–מה שאנו רוצים ממישהו. אבל אנו נעצרים בפחד ולא בוחנים את ההשלכות. המילה החשובה ביותר במצבים הללו היא ״בגלל״. הוספת המילה ״בגלל״ להצהרה ״אני מפחד.ת״ מאפשרת לנו לבחון את ההשלכות, לכבד את ההתנגדות שלנו ולהחליט מה יהיו הצעדים הבאים שלנו.
אחרת, ההפסדים זורקים אותנו לתהום של מחזורי פחד, התנוונות ודחיינות. מדוע אנחנו דוחים? דחיינות היא לא סימן לעצלנות או להיעדר מוטיבציה. אנו דוחים כיוון שיש השלכות לפעולות שלנו שאת סודותיהן מחזיקים הפחדים שלנו.
שינוי הטראומה הוא פשוט מה שהוא, הפיכת הטראומה לנתיב פוטנציאל חדש במקום הסתובבות במעגלי הפחד וההשלכות. אני זוכרת את הפעם ראשונה שנהגתי במעגל (או כיכר). פספסתי שוב ושוב את היציאה שלי והיה עליי לעשות סיבוב נוסף. היה זה כביש עמוס בפריז וכדי לסבך את העניינים עוד יותר, מכוניות המשיכו להיכנס לכיכר ולחתוך אותי בדיוק כשניסיתי להיכנס לנתיב היציאה. הדרך היחידה שהצלחתי לעשות זאת, לאחר ארבעה סיבובים בכיכר, הייתה ללחוץ ממושכות על הצופר ולהמשיך לנסוע קדימה עד אשר הצלחתי להיכנס לנתיב שבו הייתי צריכה לנסוע.
טראומה היא אמיתית ודורשת כבוד, אבל היא לא מחייבת התמסרות מוחלטת מצדנו ובנקודה מסוימת עלינו להפסיק לאפשר לעצמנו להיכנע לטראומה שלנו. אני יודעת שזה חלק קשה בנתיב ההתעלות ועבדתי עם מטופלים רבים על טראומות עמוקות ועשיתי עבודת טראומה בעצמי. הדבר דורש מחוייבות, נחישות ואת היכולת להתעלות מעל לפחדים ולהשלכות ולהתקדם. הדבר אפשרי.
הפחד קיים כדי להזכיר לנו ש״משהו קרה״ פעם. הפחד מחזיק אותנו בעבר כדי לשמור ולהגן עלינו, בטוחים באזור הנוחות שלנו. הפחד מעכב אותנו על ידי כך שהוא משתמש בטיעוני הבטיחות והמוגנות ותכופות אנו מסכימים, כיוון שהאלטרנטיבה להישארות במסגרת ההגבלות וגבולות הפחד שלנו היא להתמודד עם אי הוודאות הנורא של ההשלכות שאנו כבר יודעים שקיימות. הסיבה לפחד שלנו אולי לא ידועה, אבל אתם מכירים היטב את ההשלכות. הן מתגלות כאשר אתם אומרים: ״אני מפחד.ת בגלל….״. זה מה שמעכב אותנו וזה הדבר שאותו אנו חייבים למנף, להגביל ולשנות כדי להתקדם.
אך בשעה שהפחדים שלנו אמיתיים וההשלכות יכולות להתרחש שוב, יש אופציות אחרות ואלה הן שמשחררות אותנו מהפחד ומאפשרות לנו למנף את הפחד שלנו למציאות חדשה, לפוטנציאלים חדשים ולהתעצמות. אך תחילה עלינו להעניק לפחדים שלנו את הכבוד ואת תשומת הלב להם הם ראויים. אנו לא צריכים לבייש את עצמנו בגלל שאנחנו מפחדים או להניח לאנשים אחרים להשתמש בפחד שלנו כדי לתפעל אותנו רגשית באמצעות תחושות אשמה.
אנו יכולים להשתמש בכוח הקשור לפחדים שלנו כדי להגביל את ההפסדים ואז להתמיר את הטראומה. לעולם לא נהיה ״חופשיים מפחד״, פחד הוא סימן אזהרה חשוב שאנו צריכים בחיינו, אבל אנו יכולים להגביל את התפקיד שלו, לשלוט בו בחיינו ולהשתמש בפחד כמו בכלי במקום שהוא ישתמש בנו. כאשר אנו מושלים בפחדים שלנו, אנו שלמים וריבונים מבחינה אנרגטית, משתמשים בפחדים שלנו בחוכמה ובמיומנות, יודעים שהפחדים שלנו מזכירים לנו שלא כל נתיב מתאים לנו ושעלינו להיות בעלי מודעות עצמית ולתרגל טיפול עצמי, להשתמש באנרגיה שלנו לטובתנו הנעלה ביותר ולדחות את הדברים שלא ערוכים עם הכוונה, ההולמות האנרגטית, משימת הנשמה ותכלית החיים שלנו.
הדבר שאליו אנו מתנגדים מייצג טרנספומציה שאליה איננו מוכנים עדיין. כבדו את ההתנגדות על ידי כך שתאפשרו לפחדים הנסתרים שלכם לעלות לפני השטח. לכולנו שני סוגי פחדים – אלה שאליהם אנו מודעים ואלה שהם עמוקים הרבה יותר שאיננו מודעים לקיומם, אבל הם אלה שמנהלים את ההצגה.
רק על ידי כך שניתן לפחדים העמוקים הללו הזדמנות לעלות לפני השטח, נוכל לגלות מה באמת עוצר אותנו. והדרך היחידה עבורם לעלות לפני השטח, היא אם נצא מתוך אזור הנוחות שלנו, נקפוץ קפיצה גדולה יותר אל תוך פוטנציאל חדש יותר מזה שאליו אנו סבורים שאנו מוכנים.
הנפולת הרגשית והאנרגטית היא הפחדים העמוקים יותר שלכם העולים לפני שטח, כדי להזכיר לכם את ההשלכות הפוטנציאליות הנוראות של פעולותיכם. זאת עליכם לדעת כדי להגשים חירות ממשית, את השחרור מכבלי העבר ואת המעבר לאופקים חדשים של שמחה.
המשיכו להאיר והאירו את הפחדים הללו כדי שתוכלו לבחון אותם היטב. איננו יכולים לשנות את מה שאיננו רואים ואיננו יכולים לשנות את מה שאיננו מבינים.