התקשור השלישי

לי קרול מתקשר את קריון מול קהל

תיאטרון הבימה, תל אביב, ישראל

14 במאי, 2017

תרגום מקובץ האודיו ועריכה: סמדר ברגמן

ברכות יקרים, אני קריון מהשירות המגנטי.

אני מכיר את הקבוצה, כמה מהנשמות העתיקות חזרו, לאחר כמה שעות ספורות. יקרים, אני נמצא במקום היסטורי מאוד, אני מעביר מסר שהעברתי במקומות אחרים, אבל לא כאן. כיוון שהמסר הזה מדבר על השושלת שלכם, והוא ידוע בכל מקום. איך אתחיל? פעם נוספת, ברצוני לזמן את הפמליה. יקרים, פמליה זו שייכת לכם, חלקכם מרגישים באנרגיה שלה.

אני רוצה לדבר על משהו מיוחד מאוד. יקרים, ההנחה שמנחה את ההוראה שלי היא שאכן קיים בכם חלק מהבורא. בתוך בן האנוש נמצא חלק מאלוהים מונותאיסטי זה, בורא היקום, שמהותו אהבה, כל הקיים. זהו סיפור הבריאה, סיפור הנשמה שלכם. מערכות רוחניות רבות דיברו על כך, יש לחלק זה שמות רבים. יש שכינו אותו ״העצמי הגבוה״, כהכרה בכך שקיים חלק שלכם שנמצא מעבר לכם. אתם מאמינים לכך? זו השאלה הראשונה? האם מדובר רק ב״דיבור רוחני״ או האם זהו דבר מה שאתם יודעים שהוא אמיתי? האם ייתכן שהדבר קיים בכל אדם ואדם? חלק של האדם שהוא רוחני באופן שלא ישוער. הדבר אפשרי! זו האמת. אך יש רבים שאומרים: ״מעולם לא ראיתי אותו, אף פעם לא חוויתי אותו״.

יקרים, קיים דבר מה שמכונה ״הצעיף״. הצעיף הוא שמפריד את ההגיון של האדם התלת-ממדי מהאלוהים הרב-ממדי. האם אתם מסוגלים להאמין בכך שקיים חלק מכם שנמצא מעבר לצעיף? שאתם נושאים אותו איתכם? בכל רחבי העולם, הפרדימה של הסגידה לאל היא שאתם נושאים אליו את עיניכם. בני האנוש תמיד חושבים על האלוהים כמי שנמצא שם למעלה. סיפרנו לכם בעבר שהפרדיגמה החדשה לוקחת את האלוהים שבחוץ ומכירה בכך שהוא נמצא בפנים. אבל איך תוכלו להרגיש בכך, איך תוכלו לדעת זאת? היכן הדבר בא לידי ביטוי במציאות? רבים שואלים: ״איך אוכל לגעת באלוהים שבתוכי?״ זה לא קשה כל כך. יקרים, הוא מופיע ברגעים העדינים ביותר, והעובדה היא שלעולם אינכם לבד. אם תשבו לבדכם, אתם תדעו שיש עוד, אינכם יושבים שם לבד. היה זה מקור השירה והמוזיקה מאז ומעולם. אך האם תצליחו לראותו [את העצמי הגבוה]? האם הוא הופיע אי פעם? כן, בהחלט. [צוחק]

בכל פעם שאני מגיע לארץ הזאת, אני חייב לספר את הסיפור הזה. אקרא לו: ההוכחה לקיומו של העצמי הגבוה. יש שמתייחסים לסיפורים הללו כאל משלים ותו לא. לא מדובר במשל, זהו סיפור מדויק ואמיתי והוא התרחש לא רחוק מכאן. שוב ברצוני לדבר על הנביא אליהו. זו ההתעלות המתועדת היחידה בהיסטוריה של בן אנוש. איך היא נראתה? כיצד נראה אותו רגע של טרנספורמציה? כאשר הנשמה עוברת וחלק האלוהים מתחיל להופיע, כיצד הדבר נראה? יקרים, קיימת האמונה שכאשר אתם עוברים מן העולם, כאשר אתם מתים, כאשר אתם נושמים את נשימתכם האחרונה… אילו היה במקום צלם אזוטרי… קיימת דעה שסבורה שיד האלוהים יורדת מטה ונוטלת את נשמתכם. אך לא כך קורה. ופעם נוספת אני רוצה לדבר על כך.

האם תוכלו לדמיין את היום, את המציאות הכרוכה בכך, שבו המאסטר אמר לכם שהוא עומד להתעלות. אני רוצה שתעמידו פנים לרגע שאתם מישהו אחר, שמו אלישע. אתם משרתים את אליהו, אתם החניך שלו, אם תרצו. ואליהו ניגש אליכם ואומר: ״אני רוצה שתתעד את הכול, כיוון שבחרתי בעת בה אתעלה״. תכופות בחירה זו לא מצויה בידי בני האדם. אבל המאסטרים שצעדו על הפלנטה הזאת הם שונים. אליהו פעל ברמה גבוהה מאוד ובחוכמה גדולה והוא ידע שהגיע זמנו ללכת. אם הייתם אלישע, איך הייתם מרגישים, אם היה ניתן לכם מידע זה? האם הייתם מפצירים בו שלא ילך? או האם הייתם מכבדים את החלטתו. אלישע היה מאוהב באלוהים, מאוהב באלוהים האחד של אליהו, היה זה המכנה המשותף שלהם. היו אפוא חוכמה והבנה.

כאשר הגיע הרגע, אליהו התרחק, החל בתהליך והזמין את אלישע לצפות ולתעד. יקרים, זה חשוב: זו ההתעלות המתועדת היחידה בהיסטוריה. אם הדבר אמיתי מבחינתכם, שימו לב ואראה לכם את העצמי הגבוה. אליהו עמד שם על האדמה, על עפר הארץ והטרנספורמציה החלה. ממש במקום בו עמד החל להופיע אור בוהק מאור השמש – אור מסנוור שכמעט ולא ניתן היה להתבונן בו. אלישע כמעט ולא יכול היה להמשיך לכתוב. מעולם לא סיפרתי את הסיפור באופן זה. אלישע התרגש, כמעט ולא הצליח לדבר, לא הצליח לכתוב, משום שהוא הרגיש את אותו אור. הוא הכיר את האור – היה זה אור האלוהים. הוא ראה דבר מה. הוא ראה את נשמתו של אליהו. הוא המשיך לצפות, והמשיך לכתוב.

אני רוצה לעצור עכשיו ולשאול: היכן היא יד האלוהים היורדת מטה כדי לקחת את אליהו? לא הייתה יד שכזו. משום שאלוהים היה בתוך אליהו, כבר נוכח. העצמי הגבוה זה עתה הראה את עצמו. כך הוא נראה. אנשים שואלים: ״האם כך נראה העצמי הגבוה של אליהו או האם כך נראה העצמי הגבוה שלי?״ התשובה היא ״כן״. כך נראה העצמי הגבוה של כולם. אילו הייתם מסוגלים לראות את מה שמצוי בתוככם באמצעות עיניו של אלישע, הייתם רואים את אותו אור. משום כך אתם מכונים עובדי אור.

לא היה זה סוף האירוע. הייתה התרחשות רבה כל כך, מטפורות רבות כל כך, דברים רבים כל כך לראות. כאשר אליהו החל להמריא בכלי רכב זה, לרכוב בתוכו – ״המרכבה״… ״לרכוב״… זו מילה הידועה בכל רחבי העולם. מילה בעברית הידועה בכל רחבי העולם. זו דמותו של העצמי הגבוה, ובן האנוש רוכב בתוכו. זה סיפור קלאסי והוא התרחש כאן. אלישע ראה שלושה סוסים, המייצגים שילוש שהוא כה חשוב, המספר שלוש – הזרז של אלוהים. מטפורות רבות כל כך, אור רב כל כך – ואז אליהו נעלם.

אף אחד לא דיבר על הימים האפלים שאלישע חווה לאחר אירוע זה. זה עתה הוא היה עד לאירוע מופלא. הוא תיעד אותו כמיטב יכולתו ואתם יכולים לקרוא אותו היום בספר התנ״ך [מלכים ב׳, פרק ב׳]. בן האנוש הראשון שזכה לראות את העצמי הגבוה. אלה שחקרו את דבריו של אלישע, יודעים שהוא ביקש בקשה מאליהו: ״האם אוכל לקבל את האדרת שלך?״ משמעות המילה כאן היא ״החוכמה שלך, הנוכחות שלך״. ״האם אוכל להמשיך ללמד את תורתך כמיטב יכולתי?״ ואם תקראו על אלישע, תגלו שהוא היה אדם דגול. הוא המשיך את המורשת, את החוכמה של אליהו, אך האירוע שינה אותו לעד. ידעתם ששערו האפיר? לא תמצאו את זה כתוב בתנ״ך. מדוע שערו האפיר? הוא לא הזדקן, הוא לא פחד… אבל הוא שהה בנוכחות אנרגיה רב-ממדית ששינתה אותו לעד. דומה שהוא שהה לרגע בצד האחר של הצעיף.

יקרים, עצמי גבוה זה מצוי בכל אחד מכם. לכן אלישע זכה לראות, כדי שהוא יוכל לתעד זאת כך שכל בני האנוש ידעו שהאלוהים המונותאיסטי חי בתוכם. עצמי גבוה זה קיים בכל מי שמקשיב, בכל אדם ואדם. האם אתם מסוגלים לדמיין שאור שכזה מצוי בכם? מוסר ההשכל של הסיפור הוא שהתעלות בן האנוש מתרחשת על פני האדמה, שבידי בן האנוש מצוי כלי הרכב שבאמצעותו הוא יכול לרכוב אל השמים, ולא ההפך. יד האלוהים לא ירדה מטה ונטלה אותו, הוא המריא בעצמו, באמצעות האלוהות שבו ומי שהיה.

כזו היא קדושתו של בן האנוש. זו מהותכם, אלה אתם לבד בארון – אלה אתם! והתיעוד נועד לכך שתדעו שזו המהות שלכם. הדבר לא התרחש כדי להאדיר את אליהו, כך עושים מאסטרים בכל רחבי הפלנטה. הדבר נעשה כדי שתהיו עדים לכך, כדי שתדעו מה מצוי בתוככם. המאסטרים של הפלנטה מהווים דוגמה למה שבני האדם מסוגלים לעשות. זו הסיבה.

זה המסר הבוקר: הוכחה לכך שהאלוהים מצוי בפנים. והדבר התרחש כאן. ישראלים, זו המורשת שלכם. מה דעתכם על כך? אנשים בכל רחבי העולם מכירים את המילה הזאת – לרכוב במרכבה היפהפייה למקום שבו נמצא הבורא… כמעט כמו לשוב הביתה.

וכך הוא,

קריון