שלי שרון

מאי 2015

עריכה לשונית: סמדר ברגמן

בכל בוקר, מיד לאחר שהיא קמה, היא פותחת את החלון. יורדת מהמיטה, משילה שכבות של חוויות מעולמות אחרים, בעלי מרחבים גמישים. היא מניחה את רגליה על הקרקע ופוסעת בצעדים בטוחים אל עבר החלון. לאט היא מסיטה את הווילונות. בציפיה ובדריכות לקראת המראות שעוד רגע יתגלו בפניה, לעיניה. היא מסובבת את ידיות החלונות ומזיזה אותם לצדדים. מסירה את המנעול מחיבוק התריסים, ובתנופה אחרונה מסיטה אותם לצדדים. הנה הוא שם כתמיד, נגלה למולה בכל יום בצבעים שונים. 

ההר. מזדקר לו כפרץ תשוקה מבסיס האדמה, עטוי גלימה קיסרית לבנה. נראה כאילו הוא במרחק נגיעה, בוהק באור מנצנץ וקורא לה לבוא. אך אם תושיט את ידה לא תגע בו. כי פסגת הציפיות והתקוות אינה מושגת דרך אחיזה גסה. אך היא יודעת דרך אחרת, דרך אחרת לגעת במעוז התשוקה. היא עוצמת את עיניה, הריסים מורידים עלטה והיא מדליקה אור צבעוני בתוכה. וכך, ברסיס של רגע היא שם, בפסגת הדממה, במופע הקוסמי של השאיפה. 

כשהמרחב משתנה, הזמן משתנה

בעצימת העיניים ובכניסה לעולם הפרטי, יש התנסות, טעימה, של שינוי מרחב. כללי המרחב וחוקי הזמן משתנים כשחווים את העולם דרך עיניים פתוחות או סגורות. בני אדם רבים מתהלכים בעיניים פתוחות, אך הן אינן פקוחות. פיקחות הלב עדיין לא התבגרה בקרב אלו. בעצימת העיניים יש נתינת רשות אישית ועצמית למה שרוצה להראות את עצמו, להיראות. 

״היכן השינוי, מתי השינוי יתחולל כבר״, אתם עדיין מלינים. האם כשהגל מתרומם ומתקפל אל עבר החוף הוא אינו סוחף איתו את הגולשים יחד איתו? כל מה ומי שנמצא על המרחב מתקפל ביחד עם קיפול המרחב. יש מי ש״מקפל את ענייניו״ בזוגיות, יש מי ש״מקפל את ענייניו״ בעבודה וכך אתם רואים את הביטויים הארציים של מרחב מתקפל, המשנה את חוקי המשחק, משנה את גלגל הזמן ואין מה להלין כי השינוי הוא כבר כאן!

כולכם כעת חווים התנסות של מרחב חדש עם כללי זמן חדש. בין אלו שמהלכים בחיי היומיום עם עיניים פקוחות ובין אם פתוחות בלבד. אך הבינו, כי כאשר כללי המרחב משתנים – הכול משתנה! גם החוויה החושית שונה וגם הראייה משתנה. כשהמרחב מתחיל להתכופף, נוסף ממד, וקווי הזמן משתנים. ועוד תגיע העת בה תדעו להשתמש בזמן, במקום שהזמן ישתמש בכם. במקום שהוא ירקיד אתכם בדילוגים בין דקות לשניות, אתם תדעו לזרום על פי יחידות מדידה טבעיות. 

יחידות מדידה טבעיות

אתם רוצים עוד זמן? ניתן לכם עוד זמן. במקום לרוץ אחר זנב השעון, ״לאבד זמן״ בהתעסקויות מרובות ובפעלתנות יתר, עברו למחזור הירח. הסבו את תקופות חייכם למחזור הירח והנה הרווחתם חודש. עברו לקצב חיים המסונכרן עם היבט הרגש, מחזור התרוקנות ומלאות כפי שאתם מכירים מאותו גרעין הנושם בשבילכם – הנשימה. ההיבט הרגשי הוא אוצר החיבור האלוהי, ההיבט הרגשי הוא הסמן לבחור בחיים מלאים ומגוונים. 

עיצמו את העיניים לרגע. חושו בקצב המתנהל. עזבו את קצב השעון המכאני המתקתק וקפצו למרחב קיומי אחר. האם הקצב הנגלה לפניכם הוא קצב מחול השדים של הפחדים והמחשבות המרצדות? האם הקצב הוא לחן של שלוות אין קץ בניחוח מלטף? מהו הקצב הפנימי שלכם והאם תדעו כלל לזהות אותו?

בעוד אתם מבקשים להתפתח רוחנית ולחוות ממדים חדשים, הלב סוער ממפגש מלאכי ושואף לקפוץ ל״מקום״ אחר. דעו כי ״המקום האחר״, יש מי שיקרא לו ״העולם החדש״ – כבר כאן! ממש היום בתוך תוככם. בתוך אותו קצב פנימי המנהל אתכם ומנהל את העולם הפרטי והקולקטיבי שלכם. במקום לומר: ״אין לי זמן לנשום״, ״אין לי זמן לעצמי״, ״אין לי זמן לעצור למדיטציה״, בחרו לעצור את מחול השדים הפנימי. ראו איזו דלת תוכלו לפתוח בלבכם כדי שחוקי היקום יפגשו בעצמי הגבוה בפסגת המעוזות השוכנת בכם. 

כולכם גופי אור, המוכשרים לשיר בטווח צלילים חדש. הקליטו את קולכם והקשיבו לקול שלכם. הכירו, תנו הכרה, לשינויים שהתרחשו בקולכם! כולכם גופי אור המקבלים כעת פלטת צבעים מרהיבים. פתחו את הדלת לקשת ההזדמנויות הנוקשות על שפת לבכם! כולכם, יקרים, גופי אור הדוהרים כבר במרחבים חדשים, קווי הזמן מתעגלים ומוטמעים, וספיחי שומן האמונות מתנקים מצינורות התקשורת שלכם. אך ״כיצד?״ תשאלו, ״כיצד?״

סרינה

אני היא קול ממרחב האור, מרחב שפע השמש, ממד הבית של אם כל העולמות. קוראים לי סרינה ואני חיה כקבוצה אנרגטית בלב האדמה, לב האישה והגבר, לב הפעימה. אני היא הטביעה וההטבעה של החמלה בפעימות יקום-אדם-נשמה. אנו מהדהדות אליכן דרך של צלילים וצבעים יקומיים. אנו מורשות לעבור אל אלו שבחרו להבין בהבנת הלב את יצירת החיבורים החדשים של העצמי והאלוהות. אלו אינם חיבורים חדשים כי אם ליתר דיוק מחודשים, משום שבעת בחירת הנשמה להתגלם בתופעת הגוף בשר ודם, לקחתם את זרע הבחירה כמתנה, כצידה לדרך של החייאת התבונה על פני האדמה. 

כוחנו מהדהד דרך זוויות חיים החדשות לכם בכאן ובעכשיו. זוויות הבנה וזוויות ראיה של הקרנת העצמי במופעים מדויקים, ייחודיים ועצמאיים. זוויות אלו יכולות לקרון כשיש ניתוק ממניפת האמונות הקודמות, שהושרשו בלבבותיכם והפכו את האדמה עקרה. זוויות אלו קורנות כמו סיבוב אבן הלשם (אופל) בשטיפת קרני השמש. בכל מעבר קרן אור, זווית אחרת קורנת בעוד האחרות שקטות. אך כל הזוויות וכל הצבעים שייכים עדיין ותמיד לאותו שלם, למקור! מקור הבריאה. 

אנו מזמינות אתכם לקרון דרך אור טבעי בזוויות ידע וזוויות אהבה שונות. לזכור את הידיעה שהיא ידיעת השלם, המקור האלוהי שבכם. 

אם אתם מרגישים תקועים במצב כלשהו בחייכם, כגון: פחד לאבד שליטה, מחסור באהבה, חוסר בטחון עצמי לפתוח בקריירה חדשה שמלבה את התשוקה, דעו כי טווח התנועה שלהם נגיש וגמיש יותר כעת. זוהי החניכה. 

חיכיתם אולי לטקסים מפוארים, כפי שהרגילו אתכם להפנות את תשומת הלב למה שנתון תחת אור הזרקורים – כן, אפילו בתחומים רוחניים. אך החניכה התקיימה בלבבותיהם של מי שאיפשרו ושרצו סינכרון עם תדר האהבה, שהוא תדר ססגוני. 

כשההכרה גמישה, מעודנת ורגישה, היא מסוגלת להכיר באמת ולמצוא את האמת. היא מסוגלת לטעום את טעמה המתוק ולזהות את מרכיביה וחלקיה. אני היא סרינה, אם כל העולמות והאמהות, מכאן שאנו מביאות אליכם ידע נשמתי-אדמתי. כל עוד נשמה אנושית אינה מתחברת עם נשמתה של גאיה, האדם מרחף ללא שורשים, האדמה רועדת ופוערת פיה כרעבה לקשר. ללא שורשים, אין תזונה והזנה. ללא הזנה אין צמיחה, וללא צמיחה, הפחד אוחז במושכות התנועה. 

אור 

״אני יודעת את זה כבר עשרים שנה״, תאמרו לדוגמה. ״אך שום דבר לא השתנה״. אולי לא עשרים אלא עשר, אולי לא עשר אלא חמישים. שהרי הזמן אינו משנה אך הוא משתנה. כי ברגע אחד וקסום שבו תובנה עולה, כל הזמן שבעולם, כל האכזבות, הפחדים, התקוות והציפיות מתמוססים ומתכנסים לנקודה אחת קטנה ומרוכזת, כמו פסגת ההר שממנה ניתן לראות את התמונה הגדולה ולהבין בהבנת הלב את כל מה שארע. 

הבנת הלב אינה נמצאת תחת אור הזרקורים. היא אינה זקוקה לתשבחות בעקבות מלבושים יפים, או של קהל אוהדים, קוראים נאמנים, עשירים בחומרים מסוגים שונים. הבנת הלב היא ניצוץ פרטי ואישי המקרין את כל טווח הצבעים בהקרנה פרטית המחממת את כל ההולכים עם עיניים פקוחות. 

ההתפתחות, הצמיחה, ההתעלות, ההתרחבות, ההדהוד, כל אלו הם זוויות של האמת. הם נפרשים כמו עלי הלוטוס בדממת חשכת היקום, תחת אור הכוכבים, אור טבעי המאיר את מבנה מניפת העלים הדקים, העדינים. חוויות חייכם נאספות כאוסף עלים יבשים מתחת לרגליכם, וכך גם הרגשות שלא הורשו להיות מורגשים, תוססים מתחת לשכבת המעטה המתיישן. 

לאדם שהתרגל להתייחס לגירויים עוצמתיים מבעד לאור הזרקורים, יהיה קשה יותר להבחין בעדינות היופי של מעגלי האמת. לכן אנו מבקשות מכם ללמוד לדבר את שפת הלב. להקל את ההטמעות שלכם עם המרחב החדש, עם המידעים המגיעים. 

שאלו את עצמכם: כיצד נראים חיי כשכיביתי את כל המסכים, מסכי הטלוויזיה, מסכי האינטרנט? כיצד נראים חייכם כשלקחתם אליכם את תזונת ההוראה של המורים והקורסים השונים – האם אתם מרגישים מחוזקים או רעבים? האם תשתמשו בזוויות האור שקיבלתם או שמא בירידה מבמת הלמידה אתם שוב מאויימים על ידי העלטה?

נופי ילדות של גן האמונה

ביקום אין מרחב ללא תנועה, כך כאשר אינכם מאפשרים התפתחות, אתם מזינים את אנרגיית הפחד. משום שחייבת להיות תנועה. האם לא תעדיפו להעניק את אנרגיית התנועה במרחב לצמיחת נשמתכם מאשר לפחד?

הרעיונות הללו קוסמים ויפים ואם הם נתפסים דרך הראש הם אכן מקובעים כרעיונות. אולם אלו הן אמיתות שיש להעביר אותן דרך משאב הלב. הלב הוא התחלת הקיום, הלב הוא האלוהות שדרכו, בגן האמונה, המים נעים ויוצרים זוויות חיים. 

כיצד תראו את מה שאתם מחפשים, את שנמצא ב״נקודת העיוורון״, אם תבחרו זווית ראיית עולם אחת, דרכה תמיינו ותסננו את המידעים המגיעים אליכם עכשיו כמו מטח כוכבים? כיצד תבנו בניינים חדשים אם אתם משקיעים את כל זמנכם בחפירות ארכיאולוגיות של יסודות המבוססים דיים? כיצד תנשמו לרווחה כאשר נשמתכם נעתקת מתחת לאור הזרקורים ונפסקת כשהאורות כבים? 

בגן האמונה, נופי הילדות מוקרנים ברקע כמו סרט בלופ חוזר. ועל הבמה קופץ – טדה טה דדם – ״אני יודע״. בגן האמונה אף שורש לא נעקר והשיניים טוחנות סיפורים מוכרים משכבר. כיוון שהתנועות מוכרות, תנועות מכאניות של ידיעה, של מה שהיה. מי שמסתכל מזווית העבר מרבה במילים. מי שמסתכל מזווית העתיד מרבה בהרהורים. מי שחי מזווית הרגע מחליף צבעים, חי בפריזמה רחבה וענפה, ססגונית ויפה, פריזמה שבה פוטנציאל הופך להגשמה. אתם קוראים לכך: החיבור שבין הרצוי למצוי, אנו קוראות לכך: החיבור שבין הפוטנציאל להגשמה.

אנו מדברות אליכם בשפת היקום. שפה של צלילים וצבעים הנישאים על אנרגייה מולבשת במילים. לכן האור קורן מהן באופן טבעי ונעים. קשת צבעי החיים אינה מותנית ביכולתכם לראות אותה. הרשו לעצמכם לחוות אותה ותזכו בשפע טבעי, שפע נשמתי, שפע מובטח של יצירה משותפת עצמי-נשמה. 

אבן הלשם – מציאות או אשליה

אתם מסובבים את אבן הלשם באור, מקבלים זרקורים צבעוניים של קרני אור. אולם האור הזה הינו אור טבעי, זהו אינו אור הזרקורים שלאחר שמכבים את האור אתם חוזרים אל אותם ההרגלים, אותם היבטי החיים. אור זה אפילו אינו נמצא בפיגמנט של האבן, כפי שהאור האלוהי שלכם אינו נמצא בעור המתוח, בגוף החטוב ובתלתלי הזהב. זהו אור של הטבע, זוהי מידת חיים. 

מידת חיים אינה מידה שרירותית, אלא גריד שנוצר כאשר ספירות מיקרוסקופיות של סיליקה מתקשות ויוצרות אשליה אופטית. זהו המקור אותו אתם מכירים במסכת ״זמן הוא אשליה״, ״מציאות היא אשליה״. 

שפע הוא תחום היש. מציאת היש, הרחבת היש ומגנוט עוד יש. כאשר אתם משתמשים בשפע כמילה נרדפת לכסף אתם מלבישים את ממד החסר בתחפושת קורנת. לנהות אחר החסר משמעו לנהות אחר הכאב. לנהות אחר היש משמעו למצוא את דרך הטבע אל השפע. 

השפע נמדד ביחידות מדידה טבעיות כגון כוח הכבידה, גלי אנרגיה, קצב ועוד. כל אלה קיימים בטבע ללא התניה, בתצורת חשיבה אנושית, ולכן זמן וכסף נאמר כי אשליה הם. 

אל לכם לפסול את האשליה על הסף מבלי להבינה, משום שהמרכיבים הלוקחים חלק בתהליך יצירת האשליה הם המרכיבים הטבעיים, היחידות הטבעיות, שדרכם תגלו את האמת. מומלץ לכם להבין את האשליה, לראות דרך האשליה. מי שפוסל דבר וחותם במשפט פשטני כ״זמן הוא אשליה״ אינו מבין את קו הזמן כהיבט אופטי של ארעיות. ארעיות היא מידת חיים. 

וכך, במרווחים בין הספירות שנוצרו, ממש כמו במרווחים שבין הנשיפה והשאיפה, גלי האור מטיילים בתנועה חסרת דאגה, במבנה פנימי ויציב הנפרש למניפת צבעים ענפה. האריזה הגאומטרית של מניפת הצבעים שלכם, כפי שתמצאו במרכבה, היא האריזה של ההטבעה האישית שלכם. (מי שיודע לעבוד עם אנרגיית המרכבה מומלץ לעבוד איתה יותר באינטנסיביות כעת). 

מי שרוצה להגביר את האנרגיות והתדרים הזמינים כעת יכול לעבוד עם אבן הלשם. אנרגיית האבן תסייע בהקפצת התכונות מעל פני השטח, כמו בועה שקופצת מעל תבשיל ברתיחה, ותעודד את העבודה העמוקה, את המסע השאמאני לעולם הפנימי, שמגביר את תודעת היקום בזרקנים של אינטואיציה, אופטימיות, התלהבות, יצירתיות ושמחה ארצית. עזבו לרגע את הנהייה אחרי הכסף והחומר, להם אתם קוראים שפע, והגבירו את תודעת היקום ומערכת האור האישית שלכם. משם יעלה שפע שהוא טבעי. 

**

וכך, אחרי יום שלם, או פרק זמן שאין לדעת אותו במרחב עם קווי זמן מתעגלים, היא טיילה בנחלים רדודים כשהאדמה מצופה באבני לשם נוצצות ומרהיבות, היא קיבלה את המידעים על כל החיים שחיו דרכה וחיים סביבה, על כל המשאלות שהוגשמו בטרם נתבקשו.