פמלה קריב מתקשרת את מרים המגדלית

תורגם מאנגלית על ידי סמדר ברגמן

ידידים יקרים, אני היא מרים המגדלית. אני מברכת את כולכם בחום ובשמחה מלבי. אני מכירה אתכם, מכירה מקרוב. אנו עמיתים, כיוון שכולנו צועדים באותו נתיב יחד, אבל לכל אחד מאיתנו דרך ייחודית.

היום ברצוני לדבר על האנרגיה הנשית וכיצד היא יכולה לשגשג בזמן הזה, משום שהיא מהותית לשינוי בתודעה שהאנושות ככלל זקוקה לו, כדי להתקדם. יש צורך באיזון בין האנרגיה הגברית לבין האנרגיה הנשית, הן בעולם כולו והן בחיי הפרטים. במשך זמן רב, האנרגיה הנשית דוכאה, ניזוקה ונפגעה, והדבר הוביל לשליטה חד-צדדית של אנרגיה גברית.

במבט ראשון, דומה שהאיזון כבר הושב: נשים מתרבויות רבות מחזיקות באותן זכויות לכאורה כמו הגברים. בחלקים אלה של העולם, אישה יכולה להגשים את עצמה בחופשיות ממש כמו גבר, ליהנות מחינוך, מקריירה, מעמדת כוח ולצבור עושר. אולם ברמה עמוקה יותר, משהו חסר ולא מאוזן. מה שבאמת קורה כאשר אישה שואפת לשיוויון בדרך זו הוא שהיא מאמצת לעצמה את האנרגיה הגברית המושלת והשולטת ומתחילה להשתמש בה לטובת העניינים האישיים והשאיפות שלה. המעשה אינו רע, כשלעצמו, אבל השאלה היא האם הדבר מספק באופן עמוק את נשמת האישה, ממש כפי שהשאלה הנוספת שיש לשאול היא האם נשמת הגבר מסופקת עמוקות מצבירת כוח ושליטה.

בזמן הזה, יותר ויותר אנשים מחפשים אחר סיפוק עמוק יותר. הם רוצים לחיות מתוך השראה וחיבור לכדור הארץ ולעמיתיהם בני האדם, לבטוח בלב שלהם במקום להגיב לפחד. רעיונות אלה נוגעים עתה בלבבות האנשים הצעירים. פג תוקפה של האנרגיה הגברית הישנה שמגלמת שליטה וכפייה; קם דור חדש שחושב ומרגיש באופן שונה. וכאן טמונה ההזדמנות לתחייה מחדש ממשית של האנרגיה הנשית, שכוללת לא רק השבה של חירות וזכויות חברתיות ופוליטיות לנשים, אלא גם ריפוי אמיתי של הפצעים הפנימיים העמוקים שנגרמו לנפש הנשית.

מה קרה לאנרגיה הנשית בעבר? עוצמתה נלקחה ממנה בדרכים רבות מאוד, על ידי אלימות פיזית ומנטלית גם יחד, וההיסטוריה הזאת תועדה, ולכן אין צורך להרחיב עליה כאן. תשומת הלב שלי ממוקדת עתה בעיקר באופן שבו האנרגיה הנשית הפנימית הושפעה מהאלימות הזאת. אם תתבוננו בהילה הנשית הקולקטיבית, כפי שהיא מודגמת בשדה האנרגיה של אישה ממוצעת, תוכלו לראות ריק, חלל, באזור הבטן. מרכזי האנרגיה הנמוכים יותר – צ׳אקרות השורש, הטבור ומקלעת השמש – הפכו חלשים וריקים. עבור נשים רבות, שמודעות לכך רק באופן חלקי, במרכזים הללו מצויות תחושות של חוסר ערך, פחד וחוסר וודאות.

עוצמת הבטן הנשית המקורית היא עוצמה של חיוניות וקרקוע. אישה מטבעה מרגישה מחוברת לאדמה ולמקצב העונות, וחכמת הלב שלה מבוססת על תחושה טבעית של ערך עצמי. לרוע המזל, דברים אלה אבדו במשך ההיסטוריה וללא בסיס זה – עוצמה טבעית זו בבטן – אישה אינה יכולה להתחבר בדרך מאוזנת לעולם הסובב אותה. היא מעניקה יותר מדי מעצמה לאחרים ומאבדת את עצמה בנתינה זו, ואי לכך, תכופות היא לא מסוגלת לתבוע לעצמה את המרחב האישי שלה ולקבוע גבולות.

אם חלה פגיעה עמוקה בגלל דחייה, אלימות והשפלה (מינית), חל גם שינוי בשדה האנרגיה שלכן: התודעה שלכן עוזבת את אזור הבטן, שהוא מושב הרגש, החיבור והאינטימיות. כאשר הנוכחות באזור זה של הגוף שלכן הופכת כואבת מדי, אתן מתנתקות מעצמכן ומוציאות את תודעתכן מאזור הבטן. התודעה שלכן עולה אז מעלה ונתקעת בחלקי ההילה העליונים יותר, והתוצאה היא רגשות שהופכים עמומים, דיכאון שעלול להתמקם או תחושות עייפות והיעדר גישה מלאה לאנרגיה שלכן. בנוסף לטראומה של האלימות שהתרחשה, והבלבול הרגשי העמוק שנובע מכך, נוספים כעת עצבות וריקנות, כיוון שאיבדתן את עצמכן.

תהליך זה, בקצרה, הוא שקרה לנפש הנשית. אף על פי שלא כל הנשים מפגינות דפוס זה במידה שווה, עדיין מדובר במגמה מגדרית שניתן לסכם כך:

• הבטן, שהיא מושב הרגש, המיניות והאינטימיות ושמחוברת לאדמה באופן טבעי וחזק, ריקה יחסית. האישה מרגישה מאויימת מכדי להיות נוכחת בה, הן בשל הכאב שנותר שם כזיכרון והן בגלל העוצמה ששוכנת שם רדומה – מפחיד לפגוש בעוצמה זו.
• כתוצאה מהנסיגה מהבטן, נוצר פער בשדה האנרגיה בין מכרזי האנרגיה העליונים יותר לבין הנמוכים יותר, בין אזור הלב לאזור הבטן.
• אנרגיית הלב, מרכז ההשראה והאהבה, לא יכולה לבטא את עצמה, לזרום החוצה ולהתחבר באופן טבעי עם העולם ועם אנשים אחרים. זרימה זו חסומה בשל פחד וחוסר וודאות רבים מדי, או בגלל שקיים צורך להתחבר בעוצמה רבה מדי עם אחר, ואז אתן הולכות לאיבוד באותו אדם והופכות תלויות בו רגשית.

גם נשים שמעולם לא חוו אלימות בחייהן – מנטלית, פיזית, מינית – מפגינות לעתים קרובות אף הן דפוס זה. דפוסים ישנים יכולים לעבור לחיים הללו מגלגולים קודמים, וייתכן שיש עדיין צורך לרפא בגלגול הנוכחי נזק שנגרם לאנרגיה הנשית שלהן בעבר. בנוסף לכך, כנשים, אתן מושפעות על ידי הנפש הנשית הכללית, על ידי הדימוי הנשי הרווח ועל ידי ההתנסויות הקולקטיביות מן העבר. כל אישה מתמודדת עם מה שתיארתי כאן; לא קל או טבעי לאף אישה לקחת בעלות על עוצמת הבטן שלה ולהיות נוכחת באמת מלבה בדרך מקורקעת ומודעת.

כיוון שאלה הם זמנים שבהם התודעה עוברת טרנספורמציה, כיום הכרחי יותר מתמיד לרפא את הפצע האנרגטי שבאזור הבטן. אם ברצונכן להתפתח בנתיב הרוחני, ואתן מרגישות דחף לחיות מלבכן ובעזרת ההשראה הכנה ביותר שלכן, אתן תגלו שכנשים אתן מתמודדות עם פחדים ששורשיהם עמוקים מאוד. לא קל לכן להתבלט, להראות את עצמכן ״בגדול״ ולהתמודד עם קונפליקטים, והדבר מפגיש אתכן פנים אל פנים עם שאלות קשות לגבי ההערכה העצמית שלכן והנאמנות לעצמכן. במובן מסוים, כנשים, אתם רוצות להתמיר חלק מהכאב הקולקטיבי של כל הנשים. לכן, באמצעות ריפוי הכאב האישי שלכן אתן בוראות נתיבים חדשים להתרחבות התודעה הקולקטיבית.

התפתחות רוחנית נתפסת במידה רבה כפתיחת הלב, כחיבור אוהב לאנשים אחרים, כשחרור האגו שלכן. אולם, עבור נשים שחייבות להתמודד עם היעדר כוח בבטנן, זה המקום בו אורבות כמה מלכודות. אם אתן מתחברות לאנשים אחרים מבלי להישאר נוכחות בצורה איתנה באזור הבטן שלכן, במרכז שלכן, מחוברות לצרכים ולאמת שלכן, אזי חיבור עם אחרים יכול להוביל במהירות לאובדן העצמי ואפילו לתשישות.

אם אתן נשים בעלות רגישות רבה, עם צ׳אקרת לב פתוחה, שחשות בקלות במצבי רוח וברגשות של אנשים אחרים, ידיעה מוצקה של המגבלות שלכן תועיל לכן ולשם כך אתן זקוקות לאגו חזק. כשאני אומרת ״אגו חזק״ אני מתכוונת לאתן זקוקות לתחושה ברורה של ״היכן אתן מסתיימות והאחר מתחיל״. תחושה זו מסייעת לכן להיות מודעות מתי אתן נותנות יותר מדי, אולי בגלל שאתן רוצות שיאהבו אתכן או בגלל שאתן לא מעזות לומר ״לא״. אגו בריא מאפשר לכן להרגיש בברור ובמדויק מה מתרחש אצלכן בעת האינטראקציה עם אנשים אחרים. המילה ״אגו״ הפכה מעוותת, והוצמדה לה משמעות של משהו נמוך יותר שיש לשחרר. אבל עבור נשים, סוג זה של מודעות עצמית וכינון גבולות הוא עניין בעל חשיבות רבה מאוד.

אצל גברים, תהליך ההתפתחות שונה למדי. גברים חונכו על ברכיי סוג אחר של מוסריות. מעודדים אותם בילדות להתבלט, להתחרות ולהצטיין. דבר זה עשוי להיות כואב למדי עבור גברים שהמעשה נוגד את טבעם, שהם רגישים, שקטים ומהורהרים באופן טבעי. אך בכל מקרה, אצל הגברים התכונות המודגשות באופן חיובי הן שאפתנות ואגרסיביות ולא הנתינה. גם אצל גברים קיים פצע אנרגטי שנגרם על ידי התנסויות מן העבר. הגברים התנתקו מהאנרגיה הנשית, מהרגשות ומהאינטואיציה שלהם, והם חווים זאת כאובדן של שמחה, רגש וחיבור. קיים חלל בלבם – פחות בבטנם – וחלל זה מענה גברים ממש כפי שנשים סובלות מחלל ריק בבטנן. שני המינים ניזוקו על ידי המסורות בתוכן הם חיים ושני המינים נפגעו בדרכים שונות, ומשום כך, החזרה לשלמות (מלשון שלם) כרוכה באמצעים שונים עבור שני המינים.

אצל גברים, דגש על פתיחת לב יועיל בדרך כלל. חיבור לרגשות, רשות להפגין פגיעות והכרה באנרגיה הנשית שלהם הם אמצעי ריפוי בסיסיים עבור הגברים. אבל עבור נשים, בדרך מסוימת, ההפך הגמור הוא הנכון. עבורן, הדרך לריפוי עצמי עוברת דרך היותן נאמנות לעצמן, שמירה על גבולות ברורים, הכרה באנרגיה הגברית שלהן, זיהוי והגשמה של הכישורים הייחודיים שלהן. מבחינה אנרגטית, משמעות הדבר שעליכן לקחת את האנרגיה של לבכן, של נשמתכן, ולהורידה כל הדרך מטה אל מפלס הבטן. משמעות הדבר ירידה עמוק אל תוך חלל האגן, שמסמל את הכוח הקדום של האנרגיה הנשית.

אחת הדרכים באמצעותן נשים יכולות לחזור הביתה ליסודות שלהן היא באמצעות התמודדות מודעת יותר עם הכעס שטמון בהן. נשים רבות מדחיקות רגשות של כעס או אכזבה, כיוון שהכעס מעורר פחד או גורם להן להרגיש חסרות אונים. הכעס מאיים כיוון שהוא עלול להביא אתכן לידי קונפליקטים עם אנשים אחרים, ואם אתן מרגישות שלא תהיו מסוגלות להגן על עצמכן ולבטא את כעסכן, תרגישו חסרות אונים. אז הכעס עלול להפוך לדיכאון, לפסיביות או לציניות.

אולם אתן יכולות להתחיל להתייחס לכעס כאל סימן חשוב שמשהו או מישהו חדר מבעד לגבולות שלכן ולכן אתן מרגישות פגועות; אות שאתן יכולות להשתמש בו כדי לברוא שינוי חיובי בחייכן. על ידי קידום פני הכעס בברכה, אתם לוקחות את עצמכן ברצינות, ומשמעות הדבר היא שהכוח הטמון בכעס יכול לבוא לידי ביטוי בדרך חיובית. הצעד הראשון הוא לא להתייחס לכעס כאל דבר רע ולא לגנות את עצמכן בשל כך. הדבר קשה יותר לנשים מאשר לגברים, כיוון שהן רגילות יותר להתכחש לעצמן ולוותר על המרחב שלהן למען אחר, במקום לדרוש שיכבדו את הגבולות הטבעיים שלהן.

זו הסיבה מדוע ברצוני לפנות לנשים בעלות רגישות רבה שצועדות בנתיב הרוחני: טפלו בעוצמת הבטן שלכן, קחו עליה בעלות, התייצבו איתנות בתוך הגבולות שלכן והעזו להגן על עצמכן. אתן נוטות לשייך רוחניות עם אהבה, אור וחיבור, ואלה הן תכונות חיוניות, אבל חיבור מאוזן עם העולם הסובב אתכן תלוי ביכולת שלכן להבחין בין מה שנכון ומה שלא נכון עבורכן, להיפרד ולהתנתק בשעת הצורך, במקום להתחבר ולהתמזג באופן לא הולם. לשם כך עליכן להעריך באופן מלא את עצמכן, את הצרכים שלכן, את הכשרונות שלכן ואת כל הרגשות שלכן.

אני חייתי בתקופה שבה ביטוי חופשי של נשים לא היה מקובל, ובוודאי שלא זכה להוקרה. חשתי חיבור חזק למסר של ישוע בן יוסף ולמהות אנרגיית המשיח. המילים והכריזמה שלו נגעו בי ובאותה תקופת חיים נכנסתי עמוק יותר ויותר פנימה אל תוך עצמי כדי לזכור מי אני. היה בי גם זעם גדול כלפי הכוחות שאסרו עליי להיות מי שאני: עצמאית, עוצמתית, בעלת רצון חזק. תכופות נאבקתי ברגשות של חוסר אונים וכעס. הבטן שלי התמלאה באנרגיה של תסכול, ומתחתיה נחו רדומות רגשות נחיתות וספק עצמי. הייתה זו משימתי ללמוד להשלים עם היעדר ההערכה העצמית שלי ולשחרר שיפוטים של אנשים אחרים.

זה האתגר העומד בפני כל הנשים. כאשר אישה לא נוכחת לגמרי באזור הבטן שלה, היא נוטה לתת מלבה יותר מדי לאנשים אחרים, לרוקן את עצמה במערכות יחסים עם אחרים, עם אהובים, כמו ילדיה, ההורים שלה, חבריה. כאשר אישה מאבדת את עצמה באדם אחר, תכופות זהו סימן שהיא אינה מרגישה בנוח עם עצמה, עם הבסיס שלה. אם תחושת הריקנות או הזרות דומיננטית, מפתה לפנות לאדם אחר כדי להקל על תחושה זו. לכאורה אתן עושות זאת מאהבה, אבל מניע אחר שוכן שם: אתן זקוקות לאחרים כדי להרגיש מקובלות ולקיים תחושה טובה ביחס לעצמכן. אולם, צמיחה רוחנית אמיתית משמעותה ללמוד לשאול – מה המניע שלי לחיבור שלי עם העולם הסובב אותי, עם האהובים שלי, עם חבריי, עם ילדי, עם הוריי?

בחרו עתה אחת ממערכות היחסים הללו והעבירו את תשומת הלב שלכן אל הבטן. הרגישו מאזור זה כמה מקום אתן מאכלסות במערכת היחסים הזו או כמה אתן מקבלות. לדוגמה, דמיינו את האדם האהוב שלכן ושאלו: ״האם אני מרגישה מקובלת באזור הבטן שלי כאשר הוא נוכח?״ עשו דבר דומה בנוגע לידידה. נשמו עמוק אל תוך המרכז שלכן בשעה שאתן חושבות עליה והרגישו בתגובה שלכן. האם אתן מרגישות שמשהו חוסם או מונע את הנשימה שלכן? התנסו בכך כמו במדיטציה מודרכת.

שאלת המפתח היא: האם הבטן שלכן יכולה להירגע במערכת היחסים? האם אתן מרגישות מקובלות והאם אתן חופשיות להיות מי שאתן? או האם אתן מרגישות שאתן חייבות להתאמץ ולהציג את עצמכן בדרך לא טבעית? אולי אתן מרגישות מרוקנות מאנרגיה כאשר אתן נמצאות עם האדם האחר; אז התודעה שלכן עולה מעלה לכיוון הראש והמודעות שלכן עוזבת את הבסיס, את הבטן שלכן. כאשר הדבר קורה, אל תגנו את עצמכן, אלא הביטו בכנות אוהבת בפחד שלכן להיות נאמנות לעצמכן ולתפוס את מקומכן הלגיטימי. על ידי הכרה בפחד שלכן, אתן משנות אותו. ואתן לא עושות זאת לבד. שדה האנרגיה הקולקטיבית של הנשים משתנה. מה שאתן מעניקות לעצמכן מביא תועלת לנשים אחרות, וההפך.