או

לשלם עבור חניה

ג׳ניפר הופמן

מאי 2016

מאנגלית: סמדר ברגמן

אלה שמכירים אותי יצחקו כשיקראו את המאמר הזה, משום שהם יודעים שתשלום עבור חניה תמיד ״מעלה לי את הסעיף״. אני חושבת שחניה צריכה להיות בחינם ואתאמץ מאוד כדי למצוא מקום חניה חינמי, במקום לשלם כדי לחנות את רכבי במקום כלשהו. כאשר ביקרתי חברה בלוס אנג׳לס לא מזמן, נסענו במשך חמש עשרה דקות וחיפשנו אחר מקום חניה פנוי, אך בסופו של דבר היה עלינו לשלם כיוון שלא היו מקומות חניה פנויים. היה עליי להחליט האם לשלם עבור חניה (שמונה דולרים לשעה) או להסתובב ולחפש אחר משהו שלא הייתי מוצאת בלוס אנג׳לס – חניה בחינם! כעת אנו מתמודדים עם סוגי החלטות אלה בחיינו, בוחנים מה שאנו מוכנים לתת במסגרת מערכות היחסים שלנו, והאם תשלום ההישארות במערכת יחסים מסוימת הוא מחיר שאנו יכולים להרשות לעצמנו ומוכנים לשלם, או האם למצוא חלופות שיביאו שמחה והגשמה רבות יותר לחיינו.

כאשר אנו מוכנים לחולל שינויי חיים משמעותיים, אנו מתחילים להרגיש בכאב של מערכות היחסים הקשות והמרוקנות שלנו. אנו מתחילים לראות כיצד הן גוזלות מאיתנו את השמחה שלנו, אינן שלוות, אינן מספקות, וכיצד אנו משקיעים בהן אנרגיה ומקבלים מעט בתמורה או כלל לא. אף על פי שיכול להיות ששילמנו עבור מקום החניה, או ששילמנו מחיר גבוה כדי לשמור על מערכת היחסים, שוב איננו רוצים לעשות זאת. ויש לנו שלוש אפשרויות: להישאר היכן שאנחנו ולהמשיך לשלם את המחיר האנרגטי והרגשי, לדבר עם השותפים שלנו ולבחון אם ישתנו, או לעזוב.

המצב עמו אתם מתמודים עתה עשוי להידמות ל״תשלום עבור חניה״. ייתכן שאינכם מעונינים לעשות זאת, אך יכול להיות שהאפשרויות לשנות את הכללים, להציג את הצרכים שלכם או למצוא פתרון כואב פחות אינן קיימות או רצויות או שאינכם מוכנים לבצען. אם החלטתם שאינכם מוכנים יותר לשלם את המחיר, אתם עלולים להרחיק אנשים מחייכם, אנשים שלא יהיו מרוצים מההחלטות שלכם. כאשר אתם הייתם האדם שעליו הם יכלו לסמוך, מקור הכוח או התמיכה שלהם, הרחקת האנרגיה הזו משנה את מערכת היחסים שלכם באופן דרמתי. אתם עשויים להרגיש רגשות אשמה, כיוון שהם סמכו עליכם והם כועסים, משום שעכשיו עליהם למצוא מקור כוח ואנרגיה אחר. יש לכם שתי אפשרויות, להישאר היכן שאתם ו״לשלם עבור מקום החניה״ או להמשיך לנהוג. לשתי האופציות יש חסרונות משלהן, אבל בסופו של דבר זו שתבחרו בה היא האופציה שתעניק לכם את התמורה הגדולה ביותר של שמחה ושלוות נפש ולב.

כה רבים מאיתנו מעניקים ללא גבול וללא הפסקה לאחרים, כיוון שאנו חשים בכאבם ומאמינים שאנו יכולים לסייע. אנו חושבים שאם נהיה שם בשבילם, הם יודו לנו ויעריכו אותנו. אבל מה שאנו סבורים שהוא מאמץ חד-פעמי יכול להפוך להתחייבות לטווח ארוך ועכשיו אנו עושים דברים שאיננו רוצים לעשות, ללא סוף הנראה באופק. בקיצור, אנו משלמים עבור מקום החניה והוא יקר.

איך נסיים את המצב בדרך אוהבת, שתעזור לנו לכונן גבולות ברורים, שתעצים אותנו ואותם ושלא תהרוס את מערכת היחסים? לפעמים התוצאות הללו אינן בגדר אפשרות ועלינו לבחור בזו שהכי מתאימה לנו. ולפעמים עלינו פשוט להציב את הצרכים שלנו בראש סדר העדיפויות, להכריז על זכותנו לשמוח בחיינו, להכיר באחריות שלנו כלפי המצב בעודנו מתנתקים, מבטלים את ההתחייבויות שלנו ומתקדמים הלאה.

לפעמים הבחירה אינה כה קלה ועלינו להמשיך בהתחייבות עד אשר נמצא חלופה טובה יותר. במקרה זה אנו יכולים להקדיש זמן כדי להבין את השיעור, לראות כיצד אנו מוותרים על עוצמתנו וללמוד לומר ״לא״ ובאמת להתכוון לכך. ממש כפי שישנם מקרים שבהם אני חייבת לשלם עבור מקום חניה, ישנם מקרים שבהם אנו חייבים לדעת שסיימנו, להיות מודעים יותר לצרכינו, לראות אנשים אחרים כעוצמתיים, לשמור על עוצמתנו, להיות בררניים ביחס להתחייבויות שאנו מקבלים על עצמנו – בייחוד כאשר אנו מתחייבים ל״ריפוי״ של אנשים אחרים – ולדעת כמה עולות לנו ההתחייבויות הללו והאם אנו מוכנים לשלם את המחיר. כאשר המחיר לא ״שווה״ את הכאב, עלינו להבין שקיימות חלופות טובות יותר לאותו מקום חניה יקר ולהמשיך בנהיגה.