לי קרול מתקשר את קריון מול קהל
בית האופרה, תל אביב, ישראל
13 במאי, 2017
תרגום מקובץ האודיו ועריכה: סמדר ברגמן
ברכות יקרים, אני קריון מהשירות המגנטי.
חלקכם לא ראו זאת [תקשור] בעבר, שותפי דיבר מזה שעה, והקול לא השתנה. אלה שמפקפקים יאמרו: ״זו אותה אנרגיה״. הבחירה החופשית שווה זהב, הידעתם? היא זוהרת כאור השמש. היא מאפשרת לכל אדם להחליט בעצמו, ללא שיפוט, ללא עונש, היא דבר יפהפה. היא מאפשרת לכם להאמין או שלא להאמין. אך למען אלה שרוצים לחוש באנרגיה – היא נוכחת כאן.
אני יודע מי נמצא כאן, אני יודע מה עבר על חלקכם, אני יודע מה חלקכם עושים, יש כאן כמה סודות יפהפיים. סודות ששמרתם זמן רב. האם אתם יודעים שאלוהים אוהב אתכם אהבה כה עזה שלעולם אינכם לבד? האם אתם יודעים שבורא היקום קטן מספיק כדי להיכלל בתוך גופכם? לאהוב אתכם?
אני מדבר בעיקר אל קהל ישראלי. השותף שלי החזיר אותי לכאן פעם נוספת, למקום שאני מכנה ״כור היתוך״, למקום שבו הכול יכול היה להתחבר או להתפרק – והוא לא התפרק. אני רוצה לדבר על ההיסטוריה שלכם, והיא קשורה לנושא של התקשור הזה – ״האם ההתפתחות האנושית אפשרית?״ האם קיימת דוגמה לאופן שבו תודעת בני האדם מתפתחת, או האם היא תמיד אותו הדבר? ואין מקום טוב יותר לדבר על נושא זה מאשר ממש כאן. משום שהתשובה מצויה בהיסטוריה שלכם.
תל אביב היא עיר בעלת חברה מודרנית, יש בה הכול, היא מודרנית מאוד, היא עכשווית. כמה מהרופאים הטובים ביותר על הפלנטה נמצאים כאן, כמה מהפיזיקאים הדגולים ביותר על הפלנטה נמצאים כאן. יש כאן, במדינה קטנה זו, אוניברסיטאות מהטובות ביותר בעולם. אך מה אתם חושבים על ההיסטוריה שלכם? שוב ושוב סיפרו לכם מה באמת התרחש כאשר יצאתם ממצרים. חלקכם היו שם, בגלגולים קודמים שלכם. ישראלים, כאשר הייתם עבריים, לקחתם בכך חלק.
היסטוריה היא סיפור נפלא, סיפור שנשמע בכל רחבי העולם, כיצד עבדי פרעה, העבריים, יצאו ממצרים בדרכם אל הארץ המובטחת. מה חשבתם כאשר שמעתם את הסיפור הזה? בארץ הזאת קיימים רובדי רוחניות רבים, יש כאן תרבויות ושפות רבות. אז מה דעתכם? האם כל סיפורי הנסים הללו באמת התרחשו? האם המלך פרעה התרשם מספיק כדי לאפשר לישראלים, לעבריים, לעזוב? האם מגיפות באמת התחוללו? האם הפכו כל המים שביאור לדם? האם הדברים הללו התרחשו או האם אלה הן מטפורות, האם הם רק חומריו של סיפור טוב? ישנם כיום אנשים משכילים שאומרים שקרוב לוודאי שהדברים הללו לא התרחשו באופן זה. ישנם הסברים תלת-ממדיים לכל הדברים הללו [צוחק]. ואף על פי כן, קיים דבר מה שאינכם יכולים להכחישו, קיימת מציאות שאינכם יכולים להכחיש – שחברה שלמה של עבדים, תשושים וגוססים, נמלטו מצבא פרעה, פשוט קמו והסתלקו. אתם יכולים להסביר את הסיבה לכך בכל מני דרכים, אך הסיכויים הם שכל מה שקראתם הוא נכון.
זו היסטוריה אשר בה האלוהים מעורב בחייכם בדרך עוצמתית. בזמן ההוא, האלוהים האחד, התגלה לעיני הפלנטה. הסיפור עוסק באלוהים האחד ובמה שעשה אותו אלוהים אחד שאיפשר אז את יציאת מצרים. וחברה עייפה, תרבות עייפה, הותירה את צבא פרעה מאחוריה. לא היה זה צירוף מקרים. האם קריעת ים סוף אכן התרחשה? יהיו שיאמרו, זו רק מטפורה. הים האדום נקרא אז ״ים קני הסוף״ והיה בו גשר יבשתי, גשר שעליו הם חצו ואז צבא פרעה אמר: ״עזבו, זו טרחה רבה מדי״ ונעצר. לא כך קרה הדבר.
הנסים שעליהם גדלתם, סיפור השושלת שלכם, התרחשו כפי שהתרחשו. וכאשר הגעתם לגדה השניה של הים ומצרים שחררה אתכם, קרה דבר מה מצחיק ומוזר – לא הגעתם לארץ המובטחת! דיברנו על כך בעבר. במקום זאת, המדבר הפך לחייכם, למשך ארבעים שנים. מה קורה במשך ארבעים שנים? למה דווקא ארבעים שנים? ומדוע שחברה שלמה תלך במעגלים במשך ארבעים שנים? היו שאמרו: ״זו מטפורה״. קרוב לוודאי שלא כך באמת קרה, הרי המנהיג ידע היכן הארץ המובטחת, לא הייתה זו תעלומה. גם הוא לא זכה להגיע אליה. בני ישראל התהלכו במעגלים במשך ארבעים שנים. האם באמת עשיתם זאת? כן, בהחלט. ועכשיו אספר לכם מדוע.
אני מספר את הסיפור הזה במשך עשרים ושמונה שנים. יש ששמעו אותו, יש שלא שמעו אותו. תוחלת החיים הממוצעת של האדם העברי הייתה כארבעים שנים, זה היה מנין השנים שלכם, תוצר של עבודה קשה. ארבעים שנים. דור שלם חלף מן העולם במשך אותן ארבעים שנים, סובב במעגלים. והסיבה? משום שלא ניתן לקחת תודעה ישנה, תודעה של עבדות ותחושת חוסר ערך ולהביאה אל האור – אל הארץ המובטחת. אלה היו צריכים להיות אנשים צעירים, הזקנים מתו, ומשה ביניהם. התודעה היא עד כדי כך עוצמתית. היא התפתחה.
הפלנטה הייתה מוכנה לתפיסה חדשה – האלוהים האחד. אתם הבאתם תפיסה זו לפלנטה. זו המורשת שלכם, זו המהות שלכם.
קל להיות כאן בתל אביב, בעידן המודרני, ולפקפק האם הדבר באמת התרחש. האם הדברים האחרים אכן התרחשו? כולם. כל מה שנאמר לכם. ועכשיו אתם נמצאים כאן בארץ המובטחת, סובבים במעגלים. יקרים, שאר עמי הפלנטה ריפאו פצעים קשים לריפוי. הצדדים האויבים שנלחמו במלחמת העולם השניה, אירועים שהתרחשו באותה תקופה, לחברות רבות כל כך, הזוועות, השואה. היום הצדדים חווים ריפוי, היום הצדדים הפכו לידידים הטובים ביותר, סוחרים אלה עם אלה, אבל לא כאן. כיוון שאתם סובבים במעגל. האם חשבתם על כך אי פעם?
שנת 2012 חוללה שינויים, הגיע הזמן להפסיק להסתובב במעגל. הגיע הזמן לעצור את שבעים השנים שבהן אתם חגים במעגל. אתם מבינים, ישנה ארץ מובטחת חדשה. ופעם נוספת, יהיו אלה הישראלים שיראו את הדרך. לאותה ארץ מובטחת יש שם, שמה הוא ״ירושלים החדשה״. היא נקראת ״האור של העיר שעל הגבעה״, היא נקראת ״שלום היכן שהשלום לא היה אפשרי״, עם ״קלפי ג׳וקר״ [אירועים בלתי צפויים] שעומדים להגיע, פרדיגמות שמעולם לא נוסו, רעיונות רדיקליים לכאורה, על פיהם שני הצדדים יסכימו על דברים לגביהם לא הצליחו להסכים אף פעם בעבר, עם מנהיגות שקולה. זו הארץ המובטחת. כך אתם עושים. הניחו לאנשים הצעירים להורות את הדרך, כיוון שהם אלה שמתחילים לומר: ״לא ניתן עוד להיסטוריה לקבוע את עתידנו״.
ותמיד נשאלת השאלה: ״מתי?״ ״קריון, כמה זמן עוד יידרש?״ שנת 2012 הייתה נקודת המפנה. זו נבואת אנשי קדם. שנת 2013 הייתה שנה של כיול מחדש. כך שלמעשה, כל זה החל רק בשנת 2014. עוד לא חלפו ארבע שנים מאז. יקרים, גיל התודעה שלכם הוא ארבע שנים. האם פגשתם פעם ילד בן ארבע? במילים אחרות, צריכות עדיין לחלוף עוד כמה שנים, אבל אתם כבר לא חגים במעגל. המעגל האט והחזון מתחיל להצביע לכיוון שאליו תפנו. יש שיפנו לשם ויש שלא. אך החזון יהיה חזק מאוד. מה שמתרחש כאן, בארץ הזאת, ישנה את הפלנטה. זה המקום שבו אתם ניצבים, זו הסיבה לכך שהשותף שלי נמצא כאן.
יקרים, קשה כל כך להמתין, כאשר חלקכם המתינו במשך כל ימי חייכם. אין משמעות הדבר שזה לא יקרה. המתינו לקלפי הג׳וקר, המתינו להתרחשות של דברים שמעולם לא התרחשו כאן. ואני לא מתכוון למתקפות טרור, אני מתכוון לדברים שישתנו בדרכים להן לא ציפיתם. בזמן הזה, כך מתרחש במקומות אחרים על הפלנטה. דברים שמתרחשים במקומות מרוחקים מאוד מכם עשויים להשפיע עליכם. ההשפעה הזאת תהיה שינוי בפרדיגמה, לא מלחמה – שינוי פרדיגמה. הם יקחו אתכם לארץ מובטחת חדשה.
״המסר שלך מבלבל מדי, קריון, לאמתו של דבר, לא אמרת לנו הרבה״. באמת? [צוחק] אמרתי לכם שזהו סוף ההליכה במעגל, של מצב התקוע תמיד. אתם מאמינים? האנשים שיקחו את המסר הזה, יחיו אותו, יאמינו לו, הם האנשים שישנו כאן את פני הדברים. והאנשים שלא מאמינים ואומרים: ״אלה הן שטויות״, הם האנשים שישמרו את הסטטוס קוו. ומבין שני הצדדים הללו – האור ינצח.
עוד אחזור.
וכך הוא,
קריון