מאת אומני
באמצעות ג'ון פאין
מאנגלית: סמדר ברגמן
האם ישרור שלום על פני האדמה? דומה שאין זה משנה כמה עבודה פנימית וחיצונית אנו עושים לטובת העניין, תמיד יש מישהו שמוכן לצעוד קדימה מבין הקהל ולהתיר עוד טבח. האם התפיסה של "שלום על פני האדמה" היא פשוט רצון מוזר של אנשים תמהוניים ולא-מעשיים, או האם באמת יש צעדים מציאותיים שעשויים יום אחד להגשים חלום זה?
ברכות אהובים. הרשו לנו תחילה לומר לכם שאילו הושלמה העבודה הפנימית שלכם, אזי לא הייתם עדים לטבח עליו אתם מדברים ואם אכן הייתם עדים לו, הייתם פשוט צופים בחמלה.
השלום מתחיל עם הפרט, הוא מתחיל בכם. כה רבים מכם שהם מחפשים רוחניים, מחפשים את הרוח מעמדה של חוסר. אתם מחפשים את הרוח כיוון שאתם תופסים את העולם כ"אפל" או כ"שגוי". אתם החלטתם שהעולם אינו מקום רוחני, אלא מקום רע ומוליך שולל, מקום שיש לעזוב אותו בהזדמנות הראשונה. רבים מהמנהיגים הרוחניים שלכם אמרו לכם שיש להתכחש לבשר או שאתם חייבים לנטוש הכל כדי ללכת בעקבותיהם אל עושר גן העדן או הנירוונה. כמה אמרו לכם אפילו שטבע האדם הוא לסבול ושאתם חייבים לנטוש הכל ולהחזיר את חובכם כדי להשתחרר מגלגל הקרמה.
מנקודת מבט שגויה זו רבים מכם שואלים שאלות שכאלה. השאלה האמיתית היא: "איך אוכל להשתחרר מכל האומללות והסבל. עשיתי עבודה כה רבה על עצמי, ועדיין אני רואה רק כאב וסבל סביבי". התשובה שלנו אליכם היא זו: מהי רמת הקבלה שלכם? עד כמה עמוקה אהבתכם? עד כמה חובק-כל הוא לבכם?
מידת הצמיחה הרוחנית שלכם היא היכולת שלכם לאהוב. אין כל מדד אחר. אף שיטה, אף טכניקה, אף ידע לא יכולים לתת לכם זאת. רק רצונכם ותשוקתכם לאהוב. ומהי האהבה? הקבלה השלמה והמוחלטת של היש, והקבלה מתחילה בכם.
כאשר אתם מתמקדים בסבל, אתם בתורכם מוסיפים ממנו לעולם. אתם ישויות טלפתיות וכל אחד מכם מחובר אל האחרים בכל עת. מה שאתם חושבים נוסף לכור ההיתוך של המחשבות האנושיות. כאשר אתם עסוקים בענייניכם על כדור הארץ מנקודת מבט הגורסת שהעולם "אינו חביב" ו"אינו נוח", אתם מתחילים לרטוט באותו רטט של "לא-חביב" ו"לא-נוח". היקום הוא מקום המורכב מאנרגיה, מורכב מרטט, וכל אנרגיה מעוצבת על ידי המחשבה, כולה. כאשר אתם חושבים על הדברים שאינכם רוצים, אתם מתחילים לרטוט באותו הרטט. במילים אחרות, אתם הופכים לדבר אותו אתם חושבים שאתם מתעבים. לתעב משמעותו לחקות. כאשר אתם מתעבים ושונאים ודוחים את כל שאתם רואים, אתם מתאימים את האנרגיות שלכם לאנרגיות של אותם הדברים, פשוט בגלל שהמחשבות שלכם מתמקדות בהם.
הרשו לנו לשוב לנתיב הרוחני. המטרה שלכם בתקופת החיים הזאת היא לנוע, כבוראים, לנקודה של קבלה שלמה ומוחלטת. כאשר אתם נמצאים במצב של קבלה, אתם מתמזגים עם המקור, ולפיכך עם כל הבריאה, ועוצמת הבריאה נמצאת בקצות אצבעותיכם. כאשר דבר זה קורה, התשוקה שלכם לברוא דברים לסיפוקכם האישי מתפוגגת, כיוון שהאישיות מתמזגת אז עם הנעלה ממנה. אולם, בריאה מודעת היא חלק מהנתיב של ההגעה לנקודה שבה רמה זו של בריאה, או הגשמה, שוב אינה הכרחית, או אפילו דרושה. בריאה מודעת מלמדת אתכם שאתם אלוהים. כאשר אתם נעים אל הקבלה, אתם יודעים בלב לבכם, בחלק העמוק ביותר של ישותכם, שכל הישויות הן ישויות רוחניות ושהכל כשורה. זוהי נקודת החמלה, כאשר אתם יכולים לומר: "אני מקבל אותם, כי הם אינם יודעים את שהם עושים".
התרומה הגדולה ביותר שלכם לאנושות, להתפתחות של הפלנטה שלכם ולכל אנשיה היא לנוע אל הקבלה – הדבר יעגן את אנרגיות המשיח, את האנרגיות של "מורה העולם" בגופכם ובנשמתכם ואתם תהפכו לכלי קיבול של אנרגיות התמרה אלו. שיבת המשיח אינה שיבתו של אדם אשר יצעד קדימה כמנהיג וכמורה, אלא הירידה של היבט גבוה מאוד של האלוהים אל תוך מוחות ולבבות הגברים והנשים. כדי שתוכלו להיות כלי קיבול לרמת תודעה זו, עליכם להיות במקום של קבלה וחמלה כלפי העולם. רבים מכם מבלבלים חמלה עם רחמים, שהם יוהרה בתחפושת. חמלה מכבדת את הנשמה וכל אדם בגין נתיבם ומבינה שהדרך שלכם אינה הדרך היחידה, שישנם נתיבים רבים המובילים לגן העדן, נתיבים רבים המובילים לנירוונה ולהתעלות. התעלות היא הלך רוח, אין זה מקום.
מהו הלך הרוח שלכם? שהעולם הוא מקום מכוער? אם כן, אזי הלך הרוח שלכם מכוער, וזו הופכת להיות תרומתכם לעולם הזה, כיעור. "כן אבל", אנו שומעים אתכם זועקים, "איך נוכל להתעלם ממה שקורה סביבנו?" ואנו אומרים לכם זאת: קבלה אינה התעלמות משום דבר. סייעו לעניים, נחמו את האבלים וסייעו לכל האבודים והנזקקים שבאים אליכם. אולם, דעו שגם הם אלוהים, דעו שאחר הזין אתכם כשהייתם רעבים ושאחר הלביש אתכם כשהייתם עירומים. בכל פעם שאתם נעים קדימה, תמיד יש מישהו לפניכם, ממש כפי שיש מישהו מאחוריכם. כבדו את כל האנשים בנתיביהם, ממש כפי שאתם מכבדים ומקבלים את המקום בו הייתם לפני רגע ואת המקום בו אתם נמצאים עכשיו.
האם ישרור שלום על פני האדמה? רק אתם יכולים לענות על השאלה הזאת. השלום מתחיל בכם. האם סלחתם לאחיכם? האם קיבלתם את אמכם? את אחותכם, את דודכם? את מוריכם? כאשר אתם סולחים לכולם ולכל הדברים, ומקבלים את כולם כפי שהם, כולל את עצמכם, אז יהיה שלום. מתי אפוא אתם רוצים שיגיע השלום על פני האדמה ידידים אהובים שלי? מתי? זה תלוי בכם.