ג׳ניפר הופמן

ספטמבר 2016

מאנגלית: סמדר ברגמן

שוב אנו חווים מחזור ניקוי אנרגיה גדול והעבר שלנו (מאז ספטמבר 1997) מוגש לנו כמנה ראשונה במזנון החיים. מדוע עלינו לחוות את אותם הדברים שוב ושוב? כיוון שבכל פעם אנו עושים זאת מזווית ומנקודת מבט חדשות, או לכל הפחות זו המטרה של המחזורים הללו. הדבר מתרחש כדי שנוכל לנקות את הבית האנרגטי שלנו ולהגיע לכדי סגירת מעגל והשלמה, כדי שנוכל להשיג הולמות. הולמות היא מצב של הרמוניה אנרגטית, שבו הכול זורם קדימה בחן ובקלות ואם לא הגשמתם זאת, אתם תהיו עדים להופעת המצב שוב עד אשר תגשימו.

הגיע הזמן לנקות את הבית האנרגטי שלנו ולבצע טיהור רגשי כבד משקל כדי שנהיה מוכנים לשלב אנרגיות חדשות. אם לא נרפאנו ולא השלמנו עם העבר שלנו וכל האנרגיה שלו, כאשר אנרגיות חדשות מגיעות, הן זורמות דרך החורים בשדה האנרגיה שלנו, שקיימים שם בגלל הכאב, הטראומה, הפחדים, החרטות והפצעים מן העבר. למעשה, האנרגיות החדשות גורמות להחמרה של הדברים הללו וזו הסיבה מדוע כמה מהתמורות ומההורדות הגדולות של האנרגיה יכולות לגרום למשברי חיים קשים. כל אנרגיה עולה מעלה, לא רק אנרגיה ״טובה״. וככל שדבר מה מסוגל למשוך את תשומת לבנו, כך אנו יכולים להתמקד בו במידה רבה יותר.

לא מדובר בריפוי, מדובר בניעה קדימה. אנו מתמקדים יתר על המידה בתהליך הריפוי ולא מקדישים תשומת לב מספיקה לשלב הבא – יישום הריפוי שלנו. הדרך היחידה לדעת אם באמת נרפאנו, הפכנו שלמים וסיימנו עם דבר מה היא לקחת את מה שלמדנו ולנקוט בפעולה. עלינו לנסות ולראות מה קורה. אבל אנו מפחדים שנקבל את אותן התוצאות שקיבלנו בעבר, ולכן אנו צוללים אל תוך עוד מחזור ריפוי, רק כדי לוודא שבאמת נרפאנו. כל מה שהדבר עושה הוא להחזיק אותנו על גבי סחרחרת הריפוי. נקיטת פעולה מרוממת אותנו רמה אחת מעלה, כדי שנקבל נקודת מבט חדשה, נגיע לכדי השלמה של המצב בדרך חדשה, כך שנוכל לקבל רמה אחרת של סגירת מעגל.

סגירת מעגל אין משמעותה סוף טוב, זו אמונה נוספת שהתעקשנו להחזיק ושבגינה סברנו שהריפוי שלנו לא הסתיים. אנו חושבים שאם אנו מרגישים עדיין כאב, יש לנו עבודה נוספת לבצע ואולי זה נכון, אבל ברמת מודעות חדשה. הדרך היחידה לעבור לרמה זו היא לבצע פעולה ואז להעריך את התוצאות שלנו. אם אנו מרגישים עדיין כאב, אז עלינו לבצע עבודה נוספת, אבל הנה אזהרה: כאב אין משמעותו שעבודת הריפוי לא הסתיימה, משמעותו שעלינו לבצע ״הידוק״ של סגירת המעגל משום שאיננו ״הולמים״, או בהרמוניה עם כל ההיבטים של המצב.

הולמות היא היא צדו השני של הכאב, לא חוסר כאב. כאב קיים כאשר קיימת דיסהרמוניה, כאשר האנרגיה בחיינו לא זורמת בחופשיות. אנו כואבים כאשר איננו יכולים לחבר את כל חלקי חיינו – אנו רוצים שמשהו שלא עובד – יעבוד, אנו רוצים להיות מאושרים במצבים שלא מאפשרים זאת, או אנו אוהבים מישהו שפשוט לא אוהב אותנו באותו אופן. הרמוניה מתרחשת כאשר קיימת הולמות, כאשר אנו שמחים, מסופקים, נמצאים במצב של רווחה (מצב שכולל את האנרגיות של השמחה, השלווה והאהבה) והדבר נובע מעבודה פנימית שמובילה לסגירת מעגל פנימית. איך נוכל למלא את החורים הריקים שהכאב שלנו יוצר? זה הדבר שמוביל להולמות.

מילוי החללים הריקים הללו הוא העבודה הקשה שביצענו במשך עידנים ובעיקר בתקופת החיים הנוכחית. הוא הדבר שמשלים את רשתות הממד השלישי להתעלות ובעוד אנו מבצעים זאת בחיינו, אנו מבצעים זאת גם ברשת האנרגטית של כדור הארץ. אין משמעות הדבר שנקבל תוצאה שמחה, משמעות הדבר שנקבל סגירת מעגל, שאינה תמיד שמחה. לפעמים סגירת מעגל מחייבת קבלה ושחרור, לפעמים משמעותה שאנו שומעים חדשות שמאשרות את הפחדים הגרועים ביותר שלנו, אבל היא מקור לשלווה ולהשלמה. כאשר אנו חושבים שכל תוצאה חייבת להיות תוצאה שמחה ושכל אישור צריך להיות משמח, אנו מגבילים את היכולת שלנו לסגור מעגל.

כאשר אנו מתעקשים על סוף טוב ותוצאות ״טובות״ אנו נשארים תקועים במחזורי הריפוי שלנו. השיעור הקשה ביותר, כפי שאמרתי מזה שנים, הוא הקבלה. קבלה של החלטות והשלמה עם החלטות של מישהו אחר, או עם מצב שאיננו יכולים לשנות. מדובר גם בקבלה של המגבלות האישיות שלנו בכל הקשור לריפוי, לעזרה לאנשים אחרים ולניסיון לסייע לאחרים להפוך שלמים. תכופות אנו מנסים להפוך אותם שלמים כדי שנוכל להירפא, וזה לא עובד כך. מדובר ב״מסע עצמי״ שתכופות אנו מנסים להפוך אותו למסע שקשור למישהו אחר. ההולמות שלנו מתרחשת כאשר אנו ממלאים את החללים הריקים שלנו, כאשר אנו הופכים הולמים מבפנים. אז אנו נרפאים והופכים שלמים מבחוץ.

המיקוד שלנו בהולמות, לא בריפוי, או בהיותנו שלמים, או בניסיון לתקן מישהו אחר – הוא שיברא את החיים השמחים והמספקים שאליהם אנו משתוקקים. במקום לומר: ״אני רוצה להיות מאושר/ת״, הביעו כוונה להיות הולמים, כדי שתוכלו לברוא זרימה הרמונית של אנרגיה אשר בה הכול מתחבר ועובד יחד. בכל יום, מצאו מקור לשמחה והתמקדו בו, ואין זה משנה עד כמה גדול או קטן הוא, והדבר יעזור לברוא את רמת המודעות החדשה הדרושה להתעלות מעל לכאב. יום יבוא שבו יהיו לנו אירועים שמחים ומספקים בחיינו, ללא הכאב והסבל, ונוכל להשיג הולמות והרמוניה, ולהימצא בשטף השמחה כל הזמן. זהו גן העדן האישי שלנו על פני האדמה והוא הדבר שבאנו לכאן לברוא. זה הרגע שלנו, בואו נהפוך אותו להולם.