מאת: סטיב ד׳לאנו גרסיה
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
כל עוד את יודעת שהכוונה שלך טהורה, סרבי לזימון זרים שדורשים וידוי שאינך חייבת להשמיע. החיים שלך אינם בית משפט והלב שלך אינו דוכן עדים. טוהר הכוונה הוא ברית שקטה בינך לבין האמת הפנימית שלך, לא חוזה עם הקהל. מותר לך לבנות בשקט, להירפא ללא הערות שוליים, לצמוח מבלי לתאר כל עלה בעודו מתפתח. האישה שאת הופכת להיות לא זקוקה למיקרופון כדי להיות אמיתית, היא זקוקה למרחב, למים ולאור. הניחי ליושרה שלך להיות הקצב היציב שברקע כל הדברים שאת עושה, והניחי לשלווה שלך להיות השפה שנושאת אותך מבעד לחדרים רועשים מבלי לספוג את המולתם.
אל תבזבזי את שעות החיים שלך בתרגום נשמתך לניבים שלא היו אמורים להבין אותך מעולם. יש אנשים שחוקרים לא כדי ללמוד, אלא כדי לנצח, לא כדי לתקן, אלא כדי לסחוט. העניקי להם את חיוכך ואז העניקי להם את המרחק שלך. כאשר הכוונה שלך נקייה, האיפוק שלך אינו היעדר אומץ, הוא אומץ בעל משמעת עצמית. זו ההחלטה להשקיע את האנרגיה שלך ביצירה במקום בהגנה, בהיערכות במקום באישור. אינך צריכה להסביר את הרכות שהופכת אותך לחזקה, את הגבולות שהופכים אותך לחביבה, את השקט שהופך אותך לבלתי מעורערת. אלה שנושאים בהירות אישית משלהם, יכירו בזו שלך ללא שום נאום.
יש עדינות שנראית כדבר מסתורי לאלה שמבלבלים כאוס עם להט, ויש יציבות שנראית כיהירות לאלה שסבורים בטעות שכמות היא גם ערך. הניחי להם לטעות בך בעודך חיה לעומק. הערך שלך לא נמדד ביכולת ההמרה של האמת שלך באוזניי כל מי שמאזין. היא נמדדת על ידי הנאמנות שבה את חיה את מה שאת יודעת, אפילו כאשר אף אחד לא מוחא כפיים.
אל תטרידי את נשמתך בכוריאוגרפיה של צפיות אנשים אחרים. המשיכי להביט בנתיב שמרגיש כחמצן. המשימה היא להישאר ערוכה, להניח לפעולות ולכוונות שלך לאחוז ידיים עד אשר הן צועדות בשם אחד.
אינך נדרשת להעניק סיור מודרך להתהוותך. לא כולם ראויים לכיסא בשורה הראשונה של התהליך שלך, וזו לא אכזריות – זו חכמה. הזמנה היא פריבילגיה, לא זכאות ואת זו ששומרת על הדלת. פתחי אותה לאנשים ששואלים שאלות כדי להבין, שפוגשים בגבולות שלך בתחושת הודיה, שמתייחסים לרכות שלך כאל קרקע מקודשת. לכל השאר, הניחי לדלת הסגורה להיות הדבר החביב ביותר שאת מעניקה. הגני על הזמן שלך כפי שהאוקיינוס מגן על הפנינה שלו – באמצעות עומק, לחץ, סבלנות – והניחי רק לאלה שנושמים בכבוד לפגוש בך היכן שאת באמת נמצאת.
כאשר הספק מגיע עטוי בקולות ישנים, מבקש ממך להסביר, להצדיק, להציג, ברכי אותו כמבקר ישן והעניקי לו כיסא, אבל לא את המפה. אמרי לו שכוונה היא הנהר ואת נעה בתוכו. אמרי לו שלמדת את ההבדל בין שאלה שמחפשת אחר חיבור לבין שאלה שמבקשת לשלוט. אז הניחי לו לשבת בשקט בעודך ממשיכה לחיות. אינך צריכה לשכנע את העבר שאת חופשייה כעת, את צריכה רק להמשיך ללכת בכיוון עליו הצביע החופש זה מכבר. כל צעד מלא ביושר ההופך למשפט בסיפור שעליו אינך צריכה עוד להגן.
בחרי בנאמנות הפעולה העקבית על פני ההתלהבות הקצרה של הסבר קבוע. אפשרי לחביבות היום–יומית שלך להעיד על כך. הניחי לגבולות שלך לשיר. תני לסבלנות שלך לזרוע עדות שאף ויכוח לא יוכל לעקור. יש עדה במראה שיודעת את כל האמת עליך, והיא חבר המושבעים היחיד שחשוב. הזיני אותה בכנות. הלבישי אותה באומץ. הגני עליה במנוחה. כאשר החיים הפנימיים שלך מוזנים, הרעש החיצוני מאבד את התיאבון שלו לתשומת לבך. הטהור שבך לא מתחנן, הוא משגשג. הכנות שבך לא צועקת, היא מקיימת. מה ששלם בך לא מתמקח, הוא מתהווה.
זכרי שאפילו פעימות לבך לא מבקשות רשות לפני שהן מוכיחות את תכליתן. הן פשוט ממשיכות, בנאמנות וללא חשש, הלמות שקטה מאחורי כל סיכון שאת לוקחת וכל שלווה שאת מקיימת. היי כזאת – ודאית ללא הצגה. היי כמו מים שיודעים את מקורם ומסרבים להיעלם מנתיבם. היי כמו אור שלא מתנצל על חשיפת האמת. חיי כדי שחייך יהיו ההסבר שלך, החמלה שלך היא הרהיטות שלך, ההבחנה שלך היא מקום המפלט שלך, והשלווה שלך היא העוצמה שלך. כל עוד הכוונות שלך טהורות, צעדי קדימה ברוגע אותו לא ניתן לאלץ, כבוד עצמי שלא ניתן לרכוש וחן שלא זקוק לקהל כדי להיות אמיתי. וכאשר את מגיעה למקום בו את אמורה להיות, הניחי ליופי התהוותך להיות התשובה היחידה לה תזדקקי אי פעם.
