מאת: סמדר ברגמן
תמיד הייתי ״הכבשה השחורה״, זו שמסרבת ללכת בתלם, מסרבת לקבל מרות, לא מוכנה לקבל על עצמי הגדרות חיצוניות. היום אני יודעת שלמעשה, הסכמתי, ברמת הנשמה, להיות ״שוברת מעגלים״. להיות ״שוברי מעגלים״ משמעו לא רק לשנות הרגל או להשתחרר מדפוס, זוהי קריאה עמוקה של הנשמה להתעורר, לרפא ולשכתב את הסיפור שלנו ושל הדורות שבאו לפנינו. זהו מסע של אומץ, התבוננות פנימית וחמלה, שבו אנו בוחרים להפסיק לשמר דפוסים והתנהגויות, מסרבים לאמץ קארמה, כאב, פחד או מגבלות, ואומרים לא למניפולציות רגשיות, רק משום שהם שייכים לשושלת שלנו – ומתעקשים ליצור במקומם מורשת חדשה של כנות, אחריות, חופש, אהבה והתפתחות.
דפוסים חוזרים הם לעתים תוצאה של טראומות ילדות, העברה בין דורית, או תכנות שירשנו מהמשפחה, מהחברה או מהתרבות שבה גדלנו. הם יכולים להתבטא בהתנהגויות כמו ביקורת עצמית קשה, קושי לבטא רגשות, מערכות יחסים הרסניות, או תחושה עמוקה של ״אני לא ראויה מספיק״. לפעמים, אנו חוזרים על אותם דפוסים מבלי להבין למה, דומה שמשהו עמוק יותר מנהל אותנו. חשוב לדעת גם שהדפוסים הללו לא מקריים; לפעמים הם מוטבעים בנו כמנגנוני הישרדות, אך עם הזמן הם הופכים לכלא שלא מאפשר לנו לחיות את מלוא הפוטנציאל שלנו.
מנקודת מבט רוחנית יותר, להיות ״שוברי מעגלים״ פירושו להתחבר לאמת הנעלה יותר שלנו, לנשמה שבוחרת להתפתח מעבר לסיפור הישן. זהו תהליך של התעוררות שבו אנו מבינים שהכאב, הפחד או הדפוסים אינם מי שאנחנו באמת. אלה הם רק רובדים שנערמו עם הזמן, בדרך כלל מדורות קודמים, ולנו יש הכוח לבחור אחרת ולהשתחרר מהם. לפעמים כאשר אנו מגלים ומבינים שאנו סובבים סחור–סחור במעגל דורי, הדבר עלול לגרום לנו זעם ומצוקה, אבל נקודת המבט הרוחנית מזמינה אותנו להסתכל עליהם דווקא בחמלה, ללא שיפוט עצמי, ולשאול: ״מה המסר כאן? מה הנשמה שלי מבקשת ללמוד?״
המסע לשבירת המעגל מתחיל בנשמה שבוחרת להתעצם במקום להמשיך לצעוד בנתיבים ישנים של כאב, היא מלווה בחשבון נפש עמוק, בשאלות קשות ובנכונות לבחור בעצמה. לשם כך דרוש אומץ, כיוון שאנו עלולים לפגוש בכאב דורי פנים מול פנים. אך דווקא במפגש הזה טמונה החירות. כשאנו מעיזים להרגיש את הכאב, להבין ולשחרר אותו מבלי לנסות להטיל אשמה, אנו יכולים להתחיל לרפא לא רק את עצמנו, אלא גם את השושלת שממנה באנו.
לשבור מעגל, ראשית למען עצמנו, זה לבחור אחרת, גם כשהבחירה מרגישה זרה או מפחידה. אנו יכולים לבחור בסליחה עצמית במקום בטינה מתמשכת, באהבה עצמית במקום בביקורת אינסופית, ובאמונה במקום בספק. אנו יכולים לומר: ״כאן זה מפסיק. אני לא מעבירה את הפצע הזה הלאה, משחררת את עצמי ממנו, ובאופן זה, גם את ילדיי ואת הסובבים אותי״. מדובר בהחלטה מודעת ליצור מורשת חדשה, שבה הכאב הופך לחכמה, והפחד לאהבה.
אנשים שבוחרים להיות שוברי מעגלים בוחרים למעשה במסע מקודש. הם משנים לא רק את חייהם, וזה כמובן המניע החשוב ביותר, אלא גם את סיפור המשפחה, את הקארמה המשפחתית, את ההעברות הבין דוריות. הם בוחרים בחופש במקום בכבלים, בשמחה במקום בתפקוד לקוי, בתדר גבוה במקום בהתפלשות בדרמות אינסופיות.
אם זה הסיפור שלכם, אתם לא לבד. הדור שלנו מלא בשוברי מעגלים ובמנפצי קארמה. הנשמה שלכם בחרה להגיע לכאן בעת הזאת כדי לחולל שינוי זה בשושלת ובקארמה המשפחתית שלכם. יכול להיות שהגעתם לכאן כדי להיות הכבשה השחורה של המשפחה שלכם – זו שבאומץ אדיר בוחרת לומר ״עד כאן״, ומתחילה לכתוב סיפור חדש.
