מאת: Mutual Reception Astrology

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

[כבר הבנתם את הפורמט, הפוסט הזה בוטה וחד–צדדי בכוונה ונועד לחשוף את חומרי הצל של המזלות. מי שמודע – יצחק, מי שלא – אולי יכעס].

אתם לא מזינים ומעניקים, אתם שולטים באמצעות אהבה.

אתם מספרים לעצמכם שאתם רגישים, אבל למעשה אתם טריטוריאליים מבחינה רגשית. אתם לא רק מרגישים דברים, אתם תובעים אותם לעצמכם. הרגשות שלכם הופכים לסביבה שבה כל שאר האנשים צריכים לחיות. אם מישהו משבש את הסביבה הזאת, אפילו בטעות, אתם רואים בכך פגיעה אישית.

כמזל מים קרדינלי, אתם יוזמים באמצעות הרגש. כמזל שנשלט על ידי הירח, מצבי הרוח שלכם מנהלים את ההצגה, בין אם מישהו נתן לכך הסכמה ובין אם לא. אתם לא מבקשים מרחב כדי להרגיש, אתם מניחים שהעולם יתאים את עצמו. כשזה לא קורה, אתם נסוגים, מחמיצים פנים, או נוקמים בשקט.

אתם זוכרים הכל. לא משום שזה חשוב, אלא משום שאתם זקוקים ליתרון. אתם שומרים קבלות רגשיות כאילו היו חפצי ערך שעברו בירושה. שנים אחר כך, אתם עדיין יכולים לחקות את הטון המדויק, התזמון והבעת הפנים של זלזול נתפס. אתם מכנים זאת עומק. כל השאר האנשים חווים זאת כחוב רגשי שהם מעולם לא הסכימו לו.

החביבות שלכם תמיד מגיעה עם מחויבות. אתם נותנים בנדיבות, ואז מרגישים פגועים כשאנשים לא מבינים באופן אינטואיטיבי את הציפיות הנסתרות שמצורפות לנתינה. אתם תשבעו שמעולם לא ביקשתם דבר בתמורה, ואז תענישו אנשים על כך שנכשלו במבחנים שהם לא ידעו שהם ניגשים אליהם.

אתם לא מנהלים שיחה ישירה כשאתם פגועים. אתם נסוגים. אתם משנים את הטון. אתם הופכים קרים ומחכים לראות אם מישהו שם לב. אם הם לא שמים לב, אתם רואים בכך הוכחה שמעולם לא אהבו אתכם. אם הם כן שמים לב, אתם עדיין נוטרים להם על כך שנזקקתם להפגנת היחס הזו.

אתם משתוקקים לקרבה אך פוחדים מעצמאות. כשמישהו גדל, משתנה או מתרחק, אתם חווים זאת כנטישה במקום כהתפתחות. אתם רוצים נאמנות שלעולם לא משתנה, אפילו כשאתם משתנים ללא הרף. אתם מצפים מאנשים להיות לכם עוגן, בזמן שאתם נותרים חופשיים להיסחף רגשית.

האינטליגנציה הרגשית שלכם אמיתית, אך אתם משתמשים בה באופן הגנתי. אתם קוראים אנשים היטב, ואז עוטים שריון נגד איומים דמיוניים. אתם משערים שלכולם יש מניעים. אתם ממלאים חללים ריקים בפחד. אתם מגיבים לסיפורים שכתבתם בראשכם ואז מזועזעים כשאנשים הופכים מבולבלים.

בעת קונפליקט, אתם הופכים מיידית לילד הפגוע. אחריות מרגישה כהתקפה. כל ביקורת מרגישה כדחייה. במקום להתעמת, אתם משתבללים וגורמים לאדם האחר להרגיש אכזרי על כך שרצה פתרון. אתם לא מתווכחים. אתם סובלים בקול רם ונותנים לאשמה לעשות את העבודה.

אתם נאמנים מאוד עד שאתם כבר לא. כשאתם מרגישים לא בטוחים, אפילו במעט, אתם מתנתקים רגשית בזמן שאתם נשארים נוכחים פיזית. אתם נשארים, אבל החמימות שלכם עוזבת. האדם שמולכם מרגיש זאת מיד ומתחיל להתאמץ כדי לחזור לגרסה שלכם שהרגישה כמו בית.

אתם מזדהים בעוצמה עם הצורך שיהיו זקוקים לכם, עד שאתם מחבלים בעצמאות – שלכם ושל אחרים. אתם תחנקו במסווה של אהבה, ואז תרגישו נבגדים כשמישהו ירצה מרחב נשימה. אתם רוצים שלא יהיה לכם תחליף, לא בגלל אהבה, אלא בגלל ביטחון.

אתם קוראים להגנתיות שלכם אהבה.

לעיתים קרובות, זהו פחד עטוף בצעיף.

האם אתם המזל הגרוע ביותר?

לא.

אבל סביר להניח שתטביעו אנשים ברגש, באשמה ובזיכרון תוך התעקשות שרק ניסיתם לשמור על כולם בטוחים, ואז תתהו מדוע היה עליהם לברוח.