מטאו סול

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

למדוט זה לא מספיק, אוקיי? הנה, אמרתי את זה.

אף על פי שהיא ממש לא התרופה לכל המחלות לה ייחלנו, המדיטציה היא ללא ספק כלי עוצמתי – אבל היא לא פותרת כלל את הבעיות השורשיות שרבים מאיתנו נושאים.

למעשה, אין זה משנה באיזה נתיב רוחני אתם הולכים או איזה מנהג או תרגול רוחני אתם מיישמים, אין זה משנה איזה כלי קדוש אתם מאמצים אל לבכם, ללא סוג מסוים של עבודה פסיכולוגית פנימית, הוא יהיה חד–צדדי, מעוות ומוטעה.

הנתיבים הרוחניים שלנו זקוקים למרכיב של חקירה וריפוי פסיכולוגיים, אחרת, הם עלולים ללקות בבעיות כגון חומרניות רוחנית, נרקיסיזם רוחני, הכחשה, הימנעות, הדחקה, דיסוציאציה, ניתוק, תחושת עצמי ירודה ודְּרָמָטִיזַצְיָה חוזרת ונשנית.

כמו כל הדברים בחיים, הרוחניות צריכה להתפתח אל מעבר לפרדיגמות ילדותיות, נמנעות, מדכאות ורודניות. עלינו להעמיק את הגישה שלנו כלפי הטרנספורמציה הרוחנית, והדבר כרוך באיחוד שני העולמות – עולם הרוחניות ועולם הפסיכולוגיה.

מהי פסיכולוגיה רוחנית?

כפי שרומז השם, פסיכולוגיה רוחנית היא מיזוג של רוחניות ופסיכולוגיה. זהו תחום שעוסק באופן שבו השכל (המיינד) משפיע על ההתפתחות הרוחנית (ולהפך). פסיכולוגיה רוחנית מכונה לעתים ״פסיכולוגיה טרנספרסונלית״, משום שהיא מרחיקה לכת אל מעבר לאישי ואל המטפיזי. נושאים שנבחנים תכופות במסגרת הפסיכולוגיה הרוחנית כוללים:

• טראומה וריפוי רוחני מנטלי, רגשי ו/או פיזי.
• תופעת אובדן נשמה.
• איחוד שכל ולב.
• גילוי הייעוד הרוחני של האדם.
• הבנת משמעות החיים.
• שחרור אנרגיה חסומה.
• עבודה על פצעי ליבה.
• עבודה על הילד הפנימי ועבודת צל.
• התגברות על הלילה האפל של הנשמה.
• התחברות לטבעו האמיתי של האדם.

וכן הלאה…

קיים מספר אינסופי של נושאים שהפסיכולוגיה הרוחנית יכולה לבחון – הכול תלוי בצרכים שלכם ברגע נתון.

אבל האם הפסיכולוגיה והרוחניות לא מנוגדות זו לזו?

כאשר אנו מביטים בחטף בשתיים, הן כזרים מגושמים המנסים לדבר זה עם זה בשתי שפות שונות לגמרי. אבל למעשה, לפסיכולוגיה ולרוחניות יש הרבה יותר מן המשותף מכפי שאתם משערים.

למעשה, המילה ״פסיכולוגיה״ נובעת ממילות השורש ״פסיכו״ שמשמעותה ״נשימה, רוח, נשמה״ ו״לוגיה״ שמשמעותה ״תורה״ או ״מדע״. לכן, המשמעות המקורית של הפסיכולוגיה הייתה ״חקר הנשמה״. ומשמעות זו רחוקה מאוד מהפסיכולוגיה ״החילונית״, הקלינית והממוקדת בשכל של העולם המודרני.

יתרה מכך, הפסיכולוגיה והרוחניות משקפות את כל שקיים בתוכנו: שכל ונשמה (או רוח). מדוע אפוא שהן תהיינה נפרדות? איזו תועלת נקבל מהפרדת שני ההיבטים המולדים הללו שלנו?

כפי שכותב המשורר מרק נפו: ״… ממש כפי שעומק ופני השטח של הים אינם נפרדים, כך גם הרוח והפסיכולוגיה של כל בן אנוש. הזרמים העמוקים והלא–מבוייתים שלנו הם שגורמים לנו לעלות ולהתעלות, לצלול ולהתרסק. אך בסיס הרוח נותר ללא השפעה מצד הסערות שחורכות את פני השטח. הוא מציית לסדר עמוק יותר. ואף על פי כן, אנו כישויות החיות בעולם, מושפעים תמיד על ידי השניים: העומק ופני השטח, הרוח והפסיכולוגיה שלנו״.

ממש כמו האוקיינוס, קיימים בתוכנו עומק ופני שטח. במילים אחרות, לכולנו ציר אופקי (העצמי הארצי שלנו) וציר אנכי (העצמי הרוחני שלנו). הציר האופקי שלנו מתמקד בעשייה ובהתהוות, והציר האנכי שלנו מתמקד בהוויה ובשחרור.

עלינו לכבד את שניהם אם ברצוננו לחיות חיים של איזון ושלמות (מלשון, שלם).

מדוע אין די בפסיכולוגיה לבדה?

הפסיכולוגיה יעילה ללא ספק. כולנו ספגנו וקיבלנו רמה מסוימת של התנייה חברתית רעילה, טראומה ופצעים עמוקים. לכן, הכרחי שנחקור ושנעבד בעיות אלה כדי שנוכל לחיות חיים שלווים יותר (וכדי שלא נזהם את הילדים, המשפחה, החברויות וקשרי העבודה שלנו בבעיות הלא פתורות שלנו).

אבל הפסיכולוגיה לבדה אין בה די. כאשר לפסיכולוגיה חסרה רוחניות היא סטרילית, שקועה בעצמה וריקה. כן, יכול להיות שנצליח לתפקד טוב יותר בחברה, אבל היכן הוא אותו עומק, אותו להט, אותה מעורבות עמוקה יותר בחיים?

יתרה מכך, באיזו נקודה אנו באמת ״נרפאים״ מהבעיות שלנו? הפסיכולוגיה דומה מאוד למאורת השפן: ככל שאתם חופרים יותר, כך יש יותר למצוא. וככל שאתם מוצאים יותר ״זבל״ פסיכולוגי, כך קיימת סבירות רבה יותר שתתחילו להדביק לעצמכם תסביכים ופתולוגיות, שתתקעו בתוך לולאה עצובה אינסופית של הסיפורים שיצר המוח. (ואם אתם באמת ״בני מזל״, איש מקצוע כלשהו יעשה זאת עבורכם, יחזק אף יותר ויעניק תוקף רב יותר לאומללות המנטלית שלכם!)

במובן זה, הפסיכולוגיה יכולה להפוך לרעל ולריפוי בעת ובעונה אחת. מצד אחד, היא מצביעה על כל האופנים שבהם אנו ״לא מספיק טובים, יציבים מבחינה רגשית, מיושבים מספיק, בריאים מספיק״ וכן הלאה. ומצד שני, היא מעניקה לנו את כל הכלים שיעזרו לנו ״להתגבר״ על הפתולוגיות הללו (או גורמת לנו לחשוב שאנו מתגברים עליהם – עד אשר אנו משתמשים בפסיכולוגיה כדי לגנות את עצמנו פעם נוספת).

אך מתי מגיעה הישועה? באיזו נקודה מתרחשת קבלה עצמית אמיתית או אפילו התעלות מעל לאגו המוגבל (שהוא, ככלות הכול, אשליה מוחלטת)? באיזו נקודה הפסיכולוגיה מסתיימת והרוחניות מתחילה?

אפילו יונג הבין את הפרדוקס של הפסיכולוגיה ואת מלכודת השיפור העצמי, כאשר כתב: ״מעת לעת קורה בעבודתי שמטופל גדל מעבר לעצמו בשל פוטנציאלים לא ידועים, והדבר הופך לחוויה בעלת חשיבות ראשונה במעלה עבורי. בנוסף, למדתי שכל בעיות החיים הגדולות והחשובות ביותר הן בלתי ניתנות לפתרון באופן עקרוני. כך הן חייבות להיות, כיוון שהן מבטאות את הקוטביות ההכרחית הטבועה בכל מערכת המווסתת את עצמה. לא ניתן לפתור אותן, אך ניתן לגדול מעבר למידותיהן״.

אם אנו יכולים רק לגדול אל מעבר למידותיהן של הבעיות שלנו, פסיכולוגיה היא היד המדריכה שמסייעת לנו בתהליך זה. לפעמים הפסיכולוגיה מאיצה את תהליך הגדילה. אך לעתים קרובות מאוד, הפסיכולוגיה מלאה בזרמים תת–קרקעיים פרדוקסליים של חבלה–עצמית. ובכך, היא הופכת ללולאה של משוב שלילי ונצחי שבה ככל שאנו ״עובדים״ יותר על עצמנו, כך אנו מרגישים פגומים ולוקים בחסר במידה רבה יותר.

מדוע אין די ברוחניות לבדה?

״הבנה כשלעצמה לא משנה בהכרח את ההוויה כשלם… יכול אדם להחזיק באור מסוים בפסגת התודעה הרוחנית, אבל החלקים שלמטה נותרים כפי שהיו. הייתי עד לכמה וכמה מקרים שכאלה״.

~ סרי אורובינדו

שוב, אנו חוזרים לנקודה המרכזית: לא די במדיטציה.

למעשה, כל נתיב שהוא ״רוחני״ בלבד (זאת אומרת, נתיבים שמתמקדים אך ורק בחלקים המטפיזיים והנעלים שלנו ושל החיים) אין בו די.

כאשר חסרה לרוחניות פסיכולוגיה, היא מנותקת, נפרדת, קלושה, לא מבוססת ונוטה לבעיות מטרידות רבות כגון נרקיסיזם רוחני, חומרניות רוחנית ועקיפה רוחנית (בשפה העברית).

כן, יכול להיות שנהיה מסוגלים למדוט במשך שעות בכל יום, אולי לבצע תרגילי יוגה מדהימים, יכול להיות שנשמור על תזונה נקייה ובעלת ״רטט גבוה״, נבין אולי את חוק המשיכה לפני ולפנים, תהיה לנו אולי הופעה מושלמת של אדם ״רוחני״ – אבל כל אלה הם בגדר הצגה נוצצת אם איננו יכולים להיות אמיתיים עם עצמנו ולהתמודד עם הצללים הפסיכולוגיים שלנו.

כפי שכותב הפסיכולוג ג׳ין מונבורקט: ״ללא קבלה–עצמית עמוקה וכנה, החיים הרוחניים נשענים על יסוד פסיכולוגי מסוכן ואינם דבר חוץ מאשר בריחה אל עולם האשליה. ידע–עצמי עניו הוא התנאי הבסיסי ביותר לכל רוחניות אמיתית שהיא״.

ג׳וזף בורגו, פסיכותרפיסט ופסיכואנליסט מוסיף ואומר: ״כולם מלמדים אותך כיצד למצוא אושר, כיצד לחוות אהבה ללא תנאי וכן הלאה, והקהילות הרוחניות וקהילות העזרה העצמית מלאות בכך. אף על פי שהרצון למצוא אהבה ואושר ולהתעלות מעל לרגשות קשים הוא נורמלי… הוא לא מתמודד עם הסיבה השורשית לסבל שלנו שיכול לצוץ ולעלות שוב ושוב ואף עושה זאת״.

קחו רגע וקראו שוב את הציטוטים הללו…

האמת היא שקל מאוד להשתמש ברוחניות כדי לברוח ולהימנע מהבעיות העמוקות יותר שבתוכנו, לטשטש ולהדחיק אותן, הכול בשם ״האור והאהבה״. (נאמסטה)

רק כיוון שחוויתם התעוררות רוחנית מדהימה, אין ספור חוויות מיסטיות, מיתות של האגו, ושאר ירקות, אין משמעות הדבר שהתפתחתם ברמה עמוקה באמת. 

ללכת לאיבוד באור

״יש דרכים רבות ללכת לאיבוד באור, כמו בחשכה״.

~ מאדרונה הולדן

בואו נחזור שוב לדוגמה של המדיטציה.

תכופות מציגים את המדיטציה כריפוי לכל התחלואים שלנו, ואף על פי שיש לה תועלת משמעותית ברורה, היא מוגבלת ללא עבודה פסיכולוגית מלווה מסוג כלשהו.

כפי שכותב המורה למדיטציה הבודהיסט הנודע ג׳ק קורנפילד: ״תלמידים רבים השתמשו במדיטציה לא רק כדי לגלות את הממלכה הפנימית ולמצוא איזון פנימי, אלא גם כדי להימלט. כיוון שאנו מפחדים מהעולם, מפחדים לחיות באופן מלא, מפחדים ממערכות יחסים, מפחדים מהעבודה, מפחדים מהיבט מסוים של משמעות החיים בגוף הפיזי, אנו בורחים אל המדיטציה. כל מי שתרגל אותה תקופה מסוימת, הבחין קרוב לוודאי במרכיב כלשהו של עניין זה בלבו ובמחשבותיו. אנו חייבים להבין שאפשר להשתמש במדיטציה, כמו בכל סוג של תרפיה או תרגול, כדי להשיג חופש, שחרור ופתיחת לב. ניתן גם להשתמש בה בדרכים מתגוננות, בשירות האגו והפחדים שלנו, על ידי הדממת עצמנו כך שלא נצטרך להתמודד עם קשיים מסויימים, על ידי מעקב אחר הנשימה באופן שיעזור לנו לא להרגיש רגשות קשים כלשהם, על ידי מתן תשומת לב לאור, כדי שנוכל להימנע מהיבטים מסוימים של הצל שלנו, של הצד האפל שלנו״.

זה המקום שבו נכנסת הפסיכולוגיה לתמונה: היא מעוניינת לסייע לנו להתמודד, לחקור, לאמץ ולרפא את הבעיות העמוקות יותר הללו.

למעשה, קיימים תחומי התפתחות רבים שבהם הפסיכולוגיה מצויידת יותר (ומהירה יותר) ביכולתה לסייע לאדם מאשר המדיטציה. דוגמאות לכך כוללות פחדים ופוביות, בעיות במערכות יחסים, בעיות במקום העבודה, אבל, עניינים בלתי–גמורים, מיניות, פצעים מוקדמים וכן הלאה.

התעלות–עצמית תוארה כשביל הזהב אשר יישא אותנו ל״הארה״: דמיינו רחוב מלא אורות ניאון, יופי ושמחה שופעת.

אך אף על פי שלמדנו שתרגול יוגה, שתיית שייקים ירוקים, חזרה על הצהרות חיוביות ותרגול מדיטציה בכל יום יעזרו לנו להפוך משוחררים, משהו חיוני חסר: הפסיכולוגיה.

אנו זקוקים לרוחניות ולפסיכולוגיה שיעבדו יחדיו זו לצד זו כדי להגשים את הפוטנציאל ההתפתחותי והרוחני שלנו כבני אדם.

פסיכולוגיה רוחנית: נישואי מזרח ומערב

אז מה התרופה למגבלות ולרעילות המולדות של הנתיב הרוחני הבלעדי או הנתיב הפסיכולוגי הבלעדי?

התשובה היא: נישואי מזרח ומערב. איחוד הרוחניות והפסיכולוגיה.

פסיכולוגיה רוחנית מכבדת הן את היחסי והן את האבסולוטי, את הסובייקטיבי והאובייקטיבי, את המוח ואת הלב, את הגוף ואת הנשמה, את גישות המזרח והמערב לטרנספורמציה.

פסיכולוגיה רוחנית היא גישה הוליסטית שלוקחת בחשבון את כל ההיבטים של הוויית האדם – כל הדרך מהבעיות הארציות ועד לבעיות המטפיזיות.

כפי שאומר המסטיקן הסופי ליוולין וואגהאן–לי: ״תהליכי הטרנספורמציה הפנימית הם רוחניים ופסיכולוגיים גם יחד. העבודה הרוחנית היא התעוררות למצב תודעה גבוה יותר: תודעת הלב. העבודה הפסיכולוגית כרוכה בניקוי הנפש מכל ההתניות, המחסומים הפסיכולוגיים והתסביכים שיכולים לעכב את ההתעוררות הרוחנית שלנו. כאשר אנו מבטלים השלכות פסיכולוגיות ומשלבים את ההיבטים המנוגדים של עצמנו, אנו בוראים בסיס לחיים רוחניים, שבלעדיהם כל מודעות גבוהה יותר תהיה מעוותת ועלולה ליצור חוסר איזון מסוכן. עבודה פסיכולוגית מכינה את הנפש לאינטנסיביות של ההתנסויות הפנימיות; היא יוצרת מרחב פנימי ריק ולא מזוהם לטובת התעוררות הטבע האלוהי שלנו״.

במובן זה, הפסיכולוגיה – הגישה המערבית לטרנספורמציה – היא כגנן המכין את הקרקע של ההוויה שלנו לצמיחה רוחנית, על ידי כך שהוא מסלק את העשבים ואת הלכלוך. ללא ההשפעה המטהרת והמעדנת של הפסיכולוגיה, הצמיחה הרוחנית שלנו עלולה להזדהם על ידי עצמי הצל (בשפה העברית) הפנימי עליו לא לקחנו עדיין בעלות ואשר בורא מצבים של עיקוף רוחני ואפילו נרקיסיזם רוחני.

במקום שהרוחניות תהיה מתודלקת על ידי פצעים פנימיים לא–פתורים, היא נובעת ממקום נקי של ערגה, של רצון הלב והנשמה לשחרר, להתפתח ולהשתנות.

אם הפסיכולוגיה היא הצורה, הרוחניות היא חסרת–צורה. אם הפסיכולוגיה מתמקדת באמת האישית, במשמעות ובבעיות האישיות, הרוחניות מתמקדת באמת המוחלטת, הלא–אישית והיא הגשמה ישירה של האלוהי.

השתיים צועדות יד ביד.

כפי שכותב הפילוסוף והיוגי סרי אורובינדו: ״הלא אישי הוא אמת, והאישי גם הוא אמת; הם אותה האמת כפי שהיא נראית משני צדי הפעילות הפסיכולוגית שלנו; אף אחת לבדה לא נותנת את המציאות השלמה, ואף על פי כן, באמצעות כל אחת מהן אנו יכולים להתקרב אליה״.

כאשר אנו מאחדים את חוכמת המזרח וחוכמת המערב, יש לנו נתיב שלם: נתיב שעוזר לנו להתעלות מעל לאגו מנופח, לחומרניות רוחנית ואשליה ולהיכנס לממלכת הטרנספורמציה האמיתית.

״אבל אנשים הסתדרו בסדר גמור בלי הפסיכולוגיה הרוחנית״

כן, נכון שישנם כמה נתיבים רוחניים מזרחיים עתיקים שם בחוץ שהם מקיפים למדי ורבי רובדים. אבל האגו המערבי שלנו שונה מאוד מהאגו המזרחי.

כפי שכותבת הפסיכותרפיסטית והיוגית מריאנה קפלן: ״חשוב להבין שרוב המסורות הרוחניות בנות זמננו פשוט לא תוכננו לחדור אל הפציעה הפסיכולוגית, התאית שנגרמת על ידי סוג הטראומה שכה שכיח בתרבות המערב, שנובע מבתים מפורקים, מניתוק מהגוף שלנו ומהטבע, ומהתרחקות ממקורות אותנטיים של חוכמה רוחנית״.

הנפש המערבית שלנו שונה במידה רבה מזו של המזרח בכך שהיא שבירה הרבה יותר. למעטים מאיתנו יש משפחה, תרבות או מערכת אמונה עתיקה חזקה ולכידה שמסוגלת לרומם אותנו, ויש לכך השפעה גדולה על הנתיבים הרוחניים שלנו (בין אם אנו רוצים להודות בכך או לא). 

כפי שיונג העיר על התרגום של ריצ׳ארד וילהלם של הטקסט הטאואיסטי ״סוד הפרח הזהוב״: ״לא יכולה להיות טעות גדולה יותר מאשר אדם מערבי הלומד את תרגול היוגה הסינית, כיוון שזו פשוט מחזקת את רצונו ותודעתו כנגד הלא–מודע וגורמת בדיוק להשפעה שממנה יש להימנע. הניורוזה פשוט תתעצם אז. יש להדגיש הדגש היטב שאנו לא מן המזרח, ושיש לנו נקודת יציאה שונה לחלוטין בעניינים אלה״.

אף על פי שהדעה של יונג שאנשי המערב צריכים להימנע משיטות לעזרה עצמית מן המזרח מעט צרת אופקים (לדעתי),  הוא כן מעלה נקודה מעניינת. עלינו לזכור שכמערביים, הגישה שלנו לנתיב הרוחני צריכה להיות מיודעת על ידי שיטות ריפוי מערביות. איננו יכולים פשוט ״להשתיל״ את עצמנו אל תוך ההרגלים והשיטות המזרחיות, כיוון שלא תהיה להם את אותה ההשפעה הרצוייה.

האם אנשי המזרח יכולים להפיק תועלת מהפסיכולוגיה הרוחנית?

ברוב המקרים, כן.

עם עליית הגלובליזציה, תרבויות מזרחיות רבות נחשפות יותר ויותר לחשיבה המערבית ולתרבות המערבית. כתוצאה מכך, דרכי חיים מזרחיות שנשמרו טהורות לחלוטין, מתפוגגות עכשיו – ומתלווה לכך מערך שלם של בעיות.

כדי להתמודד עם בעיות בלתי נמנעות אלה, אנשי מזרח רבים יפיקו גם כן תועלת מהפסיכולוגיה הרוחנית, משום שהיא מסייעת להתמודד עם הזמנים המעורערים שבהם אנו חיים עתה.

ארבע דרכים באמצעותן תוכלו להביא את הפסיכולוגיה הרוחנית אל תוך חייכם

כדי לצעוד בנתיב האיזון, עלינו להכניס את הפסיכולוגיה הרוחנית אל תוך חיינו. אין דרך לעקוף זאת. מינון גדול מדי מנתיב אחד יכול לשבש קשות את חיינו. אנו זקוקים לשתיהן כדי למצוא את השמחה, השלווה, האהבה והחירות שאנו רוצים.

אבל היכן להתחיל?

אתר זה כולו (www.lonerwolf.com) מתייחס לנתיב הפנימי מנקודת מבט פסיכו–רוחנית (משמע, פסיכולוגיה רוחנית). הנה כמה רעיונות:

1. שלבו ״עבודת צל״ אל תוך כל התרגולים הרוחנים שלכם

אני רוצה לתת לכך את הדגש הגדול ביותר האפשרי: בחינת הצל שלכם היא הכרחית. כאשר אנו משתמשים ברוחניות כדי להימנע מההתמודדות עם הכאב והחשכה שלנו, התוצאה היא בעיות כגון אמונה עיוורת, אובדן יכולת הבחנה, חשיבה קבוצתית, נרקיסיזם רוחני, מנטליות של ״אנחנו נגדם״, תחושות גדלות, והרשימה נמשכת. ראו את המאמר שלנו על עבודת הצל להדרכה נוספת (קישור). התחילו בכך שתשאלו את עצמכם: ״באילו דרכים אני אולי משתמש/ת בשיטה הזאת כדי להימנע או להרדים משהו בתוכי?״ בחנו את המניעים הנסתרים שלכם. אתם יכולים גם לבקש מידיד נאמן, מאדם אהוב או מיועץ רוחני להעניק לכם חוות דעת כנה.

2. המשיכו לשאול ״למה?״

זו שאלה פשוטה, כמעט פשוטה מדי שאפשר לשאול, אבל היא עוזרת לנו לחדור מבעד אשליות כלשהן שבנתיב שלנו. אנו יכולים להשתמש בשאלה ״למה?״ כמעט בכל מצב. לדוגמה, אנו יכולים לשאול: ״מדוע אני מקדיש/ה זמן רב כל כך לשיטה רוחנית זו?״, ״מדוע אני רוצה נואשות למצוא אושר עילאי?״, מדוע אני מתלבש/ת באופן זה?״, מדוע אני רוצה לחקור חלק זה שבי?״ כאשר אתם שואלים ״למה?״ דרך קבע, אתם מתרגלים למעשה הבחנה רוחנית – נוהג שאנו צריכים ליישם בנתיב הרוחני כמו גם בנתיב הפסיכולוגי.

3. צרו מערכת יחסים עם הילד הפנימי שלכם

הילד הפנימי שלכם ממלא תפקיד גדול בחייכם – הוא אותו חלק בכם שמרגיש פגיע, סקרן וניצב מלא פליאה אל מול הקיום. אבל אם יש לכם ילד פנימי פצוע, קרוב לוודאי, ואף ניתן לומר בוודאות, שתשתמשו ברוחניות כדי להרדים את הכאב שלכם. עקיפה רוחני היא תכופות התוצאה של ילד פנימי נטוש שמאמין שאם הוא/היא יוכלו להיות ״מושלמים מספיק״, הכול יהיה ״גן של שושנים״.

קיים גם צד אפל יותר לילד הפנימי: הסירוב היהיר לראות את החיים, אנשים אחרים ואת העצמי באופן ברור משום ש״האלוהים/המדריכים הרוחניים/העצמי הגבוה אומרים שאני מיוחד/צודק מבחינה אינטואיטיבית/אמפתי״. למעשה, עבור אנשים הנושאים עמם ילד פנימי פצוע מאוד, הרוחניות יכולה לשמש כדי למצק את האדם בדרך חיים סטטית, דוגמטית, של תחושת היותו נעלה ושל שחור ולבן.

בבקשה, אל תזניחו את הילד הפנימי שלכם. ראו את המאמר שלנו על ״עבודה עם הילד הפנימי״ להדרכה נוספת. התיידדות עם חלק רך ועדין זה שלכם היא חלק קריטי של העבודה הפנימית.

4. לכל פרקטיקה רוחנית, שלבו פרקטיקה פסיכולוגית

כדי ליצור איזון, העריכו את הנתיב הנוכחי שלכם. הוציאו אולי פיסת נייר וחלקו אותה לשתיים. בצד אחד, כתבו את כל הפרקטיקות הרוחניות שאותן אתם עושים. בצד האחר, כתבו את כל הפרקטיקות הפסיכולוגיות שאתם עושים. באיזה צד הרשימה ארוכה יותר? זוהי דרך פשוטה באמצעותה תוכלו לראות איזה צד אתם מעדיפים על פני האחר.

לדוגמה, תוכלו לרשום בצד הרוחני: מדיטציה, יוגה, הדמייה ורייקי. אבל בצד השני יכול להיות שתרשמו רק ״כתיבה ביומן״. כאן אנו יכולים לראות שעליכם לשלב פרקטיקות פסיכולוגיות רבות יותר בחייכם.

אם אתם זקוקים לרעיונות כיצד ליישם התפתחות פסיכולוגית רבה יותר בחייכם, תרצו אולי לבחון את ההצעות הבאות (בנוסף למה שכבר הוזכר למעלה: עבודה עם הילד הפנימי ועבודת צל):

• עבודה עם ארכיטיפים (או עבודת חלקים)
• שינוי דפוסי חשיבה שליליים
• בחינת אמונות הליבה (בשפה העברית)
• NLP
• כלי אישיות כגון אנגרמות? ומבחני אישיות
• למידת פרקטיקות של אהבה עצמית וטיפול עצמי

ויש עוד רעיונות רבים נוספים, וזו רק רשימה התחלתית. (כנסו לקישורים כדי להתחיל).

אנו זקוקים לשתיהן כדי לשגשג

פסיכולוגיה רבה מדי הופכת אותנו יבשים וממוקדים בעצמנו, ורוחניות רבה יותר הופכת אותנו לאופטימיסטים חסרי תקנה של העידן החדש. אנו זקוקים לשני הנתיבים כדי למצוא שמחה וחירות אמיתיות.