מאת: ד״ר מיה האטני

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן

האם אתם האאוטסיידרים במשפחתכם, הדמות שבאופן מסורתי מכונה ״הכבשה השחורה״? זהו נתיב ארכיטיפי עוצמתי כל כך, בייחוד כאשר אנו לומדים לרתום את המתנות שהוא מעניק, כיוון שאנו שוברי המחזורים ומרפאי השושלות, לא רק במסגרת המשפחה, אלא גם בקולקטיב.

במשך שלושים שנים ויותר של עבודה עם אנשים, ובכלל זה במחקר הדוקטורט שלי שחקר את נושא ילדי המהגרים, גיליתי שקיימות שלוש דרכים שבהן הבושה היא החוויה השכיחה ביותר אצל אנשים שצועדים בנתיב ״הזרים במשפחה״ ושוברי המחזורים.

1. בושה פשוט בשל היותנו שונים

להיות שונה באופן מהותי וקבוע, לחשוב באופן שונה, להתבטא באופן שונה, להיות בעלי תכלית וכישורים שונים. בעולם שמבלבל בין דומות לבין אהבה, בין קונפורמיות לבין השתייכות – השונות שלנו עלולה להוות מקור של בושה עזה.

2. בושה לגבי הכישורים, הרגישויות והכשרונות שלנו… אותו גוון מיוחד של קסם אישי

אם הכישורים שלנו, שתכופות מהווים שיקוף עוצמתי למערכת שסביבנו, לא קיבלו כבוד, הכלה, קבלה והוקרה, אנו מפנימים זאת והופכים זאת לבושה… אנו לומדים להאמין שמשהו בנו – וביכולות שלנו – שגוי. אנו נוטשים או דוחים את הכישורים והרגישות שלנו, מעשה שמוביל למערכת יחסים מחלישה עם עצמנו, שבה אנו שונאים את הקסם שלנו ומפחדים ממנו. הדבר יוצר סבל רב, משום שהיכולות שלנו קשורות לייעודנו.

3. בושה בשל הניסיון לעזוב מערכות יחסים ומצבים שלא עובדים

קשה לעזוב מערכות יחסים כאשר קיימים אשמה ופחד רבים כל כך לגבי ההיפרדות, אבל חששות אלה מעודדות את התיעוב העצמי כאשר אנו נשארים. אנו מאשימים את עצמנו על כך שמערכת היחסים לא עובדת, חושבים שאם היינו שונים או ״מוחלמים״ יותר, הנסיבות היו טובות יותר או שהסיום לא היה מגיע.

אם אין התאמה, אז אין התאמה ולעולם לא תהיה, ואין זה משנה מה נעשה. זו לא אשמתנו, ואף על פי כן, אם אנו מרגישים שאנו לא–נאמנים למערכת שלאהבתה אנו עורגים, אנו נשארים בדינמיקות של תלות–הדדית ומתקשים מאוד לממש את האִינְדִּיבִידוּאַצְיָה שתוביל אותנו אל ייעודנו.

שלוש הדרכים הללו הן ביטוי לאופן שבו אנו נושאים בושה דורית, רוחנית ופסיכולוגית במיינד, בלב, בגוף ובנשמה. הייעוד שלנו הוא לא להישאר ולנסות לרפא מערכת שלא נועדה לנו ושלא מסוגלת לאהוב אותנו או לנסות להירפא בתוכה. כאשר אנו מצליחים לשחרר בושה זו מבחינה אנרגטית, להשיב את אורנו ולחדש את החיבור שלנו עם מקור החיים האוהב, הדבר שאנו יוצרים ממקום זה הוא ששובר את הדפוסים והמחזורים ומביא ריפוי לשושלות ולתרבויות.