מאת אלן כהן

מאנגלית: סמדר ברגמן

אם אחת שביקשה לסייע לבנה להתקדם בשיעורי הפסנתר שלו לקחה אותו לקונצרט של הפסנתרן הוירטואוז הנודע איגנסי פדרווסקי. לאחר שהשניים התיישבו, הבחינה האם בידידה שישבה במרחק כמה שורות, והלכה לפטפט עמה.

כאשר שבה האם למקומה, היא גילתה שבנה אינו יושב בכיסאו. היא החלה מחפשת אחריו, אך לא ראתה אותו בשום מקום. לפתע התעממו האורות באולם, המסך הורם, וזרקור האיר על הפסנתר שעל הבמה. שם, לחרדתה של האישה, היא ראתה את בנה הקטן יושב ליד הקלידים, מנגן בתמימות את תווי השיר: "נצנץ, נצנץ, כוכב קטן".

נבוכה עד עמקי נשמתה, החלה האישה לרוץ לכיוון הבמה להשיב אליה את בנה המוזיקאי השובב הקטן. אולם לפני שהגיעה אליו, יצא הפסנתרן הדגול והתקרב אל הילד. פדרווסקי רכן מעל הילד ולחש באוזנו: "המשך לנגן". אז הושיט זרועותיו משני צדי הילד וניגן קטע בס באמצעות ידו השמאלית. עם ידו הימנית אלתר פדרווסקי אובליגטו זורם. יחד, הפכו הנגן הצעיר והפסנתרן הדגול אסון פוטנציאלי לניצחון שסחף את כולם.

האם אתם בטוחים כל כך שהטעויות שלכם הן רק טעויות? או האם הן יכולות להיות אבני-בניה להצלחה גדולה מכפי שתוכלו לדמיין?

כאשר ידידתי דורות'י נוסעת למשפחתה כל שנה לחגוג את חג ההודיה, אמה מגישה אל השולחן את "סלט הפשלה" המסורתי שלה. המאכל נולד לפני שנים רבות, מסבירה דורות'י, כאשר אמה נועצה בספר בישול כדי להכין סלט. בעת ההכנה, טעתה האם ובלבלה בין שני מרשמים, אחד מדף ימין והשני מדף שמאל. כולם נהנו כל כך מהסלט שהיא המשיכה להגישו בכל שנה. לכן לא הייתה זו טעות כלל.

כאשר אחיו של בחור בשם אלפרד, שהמציא את הדינמיט, נפטר, הדפיס העיתון המקומי הספד לזכרו ובלבל בין שני האחים. ההספד ציין שמעשהו הנודע ביותר של הנפטר היה המצאת חומר הנפץ, ששימש להכנת פצצות. מזועזע מהמחשבה ששמו ישויך לעד להרס ולהשמדה, ביקש אלפרד למצוא רעיון כיצד להשאיר אחריו מורשת חיובית יותר לאנושות. הוא ייסד פרס הניתן לאנשים התורמים לשלום עולמי. כעת פרס נובל, שייסד אלפרד נובל, הוא הפרס המבוקש והמכובד ביותר בעולם.

הכל הוא חלק ממשהו גדול יותר, וטעויות אינן יוצאות מן הכלל. כל מינוס הוא חצי מפלוס, הממתין לקו של מודעות אנכית. בספרו המבריק "אשליות", ריצ'ארד בך מסביר שכל בעיה מגיעה אליכם עם מתנה בידיה. אם תתמקדו רק במה שהשתבש, תפספסו את המתנה. אם אתם מוכנים להביט עמוק יותר ולחפש אחר התובנה, הבעיה מתפוגגת, ואתם נשארים רק עם הלמידה, ואתם מתקדמים בנתיבכם.

מכון גאלופ ערך סקר שבו שאל אנשים מהו הדבר הגרוע ביותר שאירע להם אי-פעם. אז שאל הסקר את אותם אנשים מהו הדבר הטוב ביותר שאירע להם אי-פעם. הסוקרים גילו התאמה של שמונים אחוזים בין החוויה הגרועה ביותר והחוויה הטובה ביותר. ארבעה מכל חמישה אנשים דיווחו שהדבר הגרוע ביותר שאי פעם אירע להם התברר כדבר הטוב ביותר.

קורס בנסים אומר לנו: "יש צורך בלמידה רבה כדי להבין שכל הדברים, האירועים, המפגשים והנסיבות הם מועילים". הקורס גם מציין שאמון הוא אבן היסוד של מערכת האמונה של מאסטר אמיתי. אמון משמעותו אמונה שיש תכנית חכמה יותר בנמצא מזו הנראית לעין. רק העין הפנימית, התובנה של חכמה גבוהה יותר, יכולה להבין טעות אנושית לכאורה.

כולנו עושים טעויות, והרבה. ההארה אינה מבקשת מכם להיות מושלמים; היא פשוט מבקשת מכם להיות פתוחים לתמונה הגדולה יותר המאמצת את האנושות שלכם שעה שאתם מתעלים מעליה. שלמות אמיתית משאירה מקום לחוסר-שלמות. חשבו על חייכם כעל פסיפס גדול. כאשר אתם בוחנים את מעשיכם באמצעות זכוכית מגדלת, אתם רואים פגמים רבים. צעדו לאחור, ותגלו שלכל פיסה קטנה מקום חשוב בעיצוב הגדול יותר. האמונה שלנו בטעויות, וההתפלשות שלנו בהן, היא שהופכת אותן לאמיתיות יותר מאשר אהבה נצחית.

בתוככם נמצא ילד הטועה למקומות בלתי-מקובלים. כמו כן, בתוככם קיים פדרווסקי, מאסטר שיודע כיצד להפוך משחק של ילד ליצירת מופת. אתם יכולים להתחרט על השגיאות שלכם, ועל אלה של אחרים, או אתם יכולים לכבד אותן. במקרה הגרוע, טעויות הן הזדמנויות לתרגל סליחה. במקרה הטוב, הן הזמנות להכיר בשלמות. בסופו של דבר, סליחה אמיתית משמעותה היכולת לראות טוב במקום שבו אחרים מוצאים פגמים. ידיד הוא מישהו שרואה דרככם ועדיין נהנה ממה שעיניו רואות. אתם הופכים לידיד הטוב ביותר שלכם כאשר אתם נוהגים כך גם כן.

סלט, מישהו?