תמר קפואנו
עריכה לשונית: סמדר ברגמן
דמיינו בנפשכם שאתם עומדים בתוך אולם ענק שבמקום קירות יש לו דלתות ואתם ניגשים אל הדלתות הללו ומנסים לפתוח אותן. סוחטים בעדינות את הידית, נוקשים בפראות על לוח העץ, משחילים מפתחות מסוגננים, לוחשים שפת סתרים והדלתות לא נפתחות.
האם אתם מכירים את התחושה מחייכם? זאת משום שאין כלל דלתות בחוץ! לא מול השפע, לא אל מול יחסים אוהבים, לא אל מול יצירות והנאה. העולם הוא שלנו כי הוא נוצר עבורנו, ולא מנעולים הושמו על מעיינותיו והריו ולא ידיות מורכבות כדי לפתוח את משעולי הארצות. הדלתות היחידות המפרידות בינינו לבין התשוקות שלנו, הן הדלתות והמנעולים שאנחנו הנחנו בתוכנו, במבוכי עצמנו.
וכל החוקים ואפילו התבניות הרוחניות, ישנות כחדשות, הן מנעולים נוספים שהושמו בפני פשטות שקיימת ברגע זה ממש.
רבים מדברים על אנרגיה אחרת, חדשה, שונה, האם תהיתם במה היא אחרת או שונה? מה זו בכלל אנרגיה "חדשה"? והרי אין דבר של ממש בעולם שאינו אהבה? ובכן, מה היא אנרגיה חדשה?
עוד אהבה! כיצד אתם חושבים שהאנרגיה משתנה? היא אוהבת יותר. היא נמשכת אליכם ביתר שאת.
קראנו אליה והיא באה. האהבה דוחקת בנו אל תוך עצמנו, נשענת על קרומי הלב ומרחיבה את הסדקים, קוראת אלינו חזרה, עונה להד הקריאה שלנו ממש.
לא אל מסתורין אפל, או אל סיפורים דרמטיים על חייזרים, אלא אל עצמנו. האנרגיה החדשה מבעבעת בתוכנו, כי בנו קיים כל אשר היה והווה ויהיה.
גופנו עשוי אבק כוכבים וליבנו בצלם אלוהים. ואין דבר לגלות, אלא את עצמנו ואין לנו חומות לעבור אלא את החומות שאנחנו הנחנו סביבנו, בגלל פחדים וכאבים וזעם אדיר בשל אותם פחדים וכאבים.
ואכן, בפתיחה של כל דלת אנחנו פותחים את עצמנו לאפשרויות של אהבה ועל כן לאכזבה, לפוטנציאלים של פריחה ובהכרח לקמילה, להתקרבות ומתוכה גם להתרחקות. איננו יכולים לקבל דבר בלא לאפשר את היפוכו, מכיוון שעצם קיום החיים עצמם הם פעימה. משיכה ודחייה, קרבה והתרחקות, אינטימיות וחופש. כל עונות השנה מתממשות בכל יום של חיינו.
האם אנחנו יכולים להימנע מהעצב שבמרחק? מהאכזבה של הפרידה? וודאי. עשינו זאת תקופות חיים ארוכות. וכך גילינו את הצער של ההימנעות מעצמנו. המניעה והדלתות שהצבנו לעצמנו בתוכנו מול מעיין החיים בכבודו ובעצמו. כמה עוצמתיים אנו, אפילו בלעצור ולדלל את הזרימה הפשוטה של אנרגיית החיים. אך אותו הכוח שעומד לרשותנו עבור הימנעות, הוא הכוח העומד לרשותנו עבור התקרבות. לעצמנו. שם הכל מתחיל ולעולם לא נגמר, אלא משתנה.
התרחקנו רק כדי לגלות שהכאב במרחק מעצמנו אינו שווה את ההימנעות מהחיים. מאיתנו. כי אין לנו שותף מסור יותר מעצמנו, ואין יוצר ומחולל חיים אדיר יותר מעצמנו. כל אשר קמל יפרח וכל אשר מתרחק שב.
הבחירה באהבה אינה מבטיחה הימנעות מעצב. האהבה איננה חוויה שטחית ומשעממת. היא רב גונית, ובעלת משמעויות אין סופיות כאפשרויות המפגש שלנו עם מושאי אהבתנו. יצירותינו, אהובינו, רכושנו. האובייקט היחיד שאינו יכול לעזוב אותנו, הוא האהבה שלנו אל עצמנו. היא היוצרת מפגשים מרגשים עם החיים, נסיקה אל העונג דרך חושי הגוף והתעלות הרוח והרפיה אל המרחק.
כל עוד איננו עסוקים בהשלכת העצב על האחר, בהאשמת האחר או עצמנו, הרי שחווית המרחק מענגת אף היא מכיוון שהיא חומר הגלם שיאפשר מאוחר יותר את הקרבה.
לו הפרי היה מתנגד לקילוף ולפרוק, בבטן האדמה או בבטננו, הזרע לא היה נחלץ ממנו ומעגל החיים קופא היה על מקומו. כך גם עולמנו הרגשי. כאשר אנו מסכימים לקילוף ולכניסה מחזורית אל הגביע הקדוש, אל מערת פרוק הכאב או העצב ושחרורו אנו הופכים להיות חופשיים לקראת מחזור יצירה חדש, של יחסים, אמנות או כל תשוקה שתעלה מתוכנו. ישנה המתחדשת או חדשה לחלוטין.
נוכחות ~ תכונה קוונטית
האהבה היא זו המחוללת את הסופות המפרקות מבנים, מעלות ימים ומזיזות לוחות אדמה. היא מחוללת את דרכה אל לב הפלנטה ומתוכה, כי כך רצינו. השינויים במזג האוויר של הפלנטה הם הם האנרגיה החדשה, הם האהבה שבאה כי קראנו לה ומזג האוויר משתנה לא רק בגופה ובנפשה של הפלנטה, אלא גם בגופנו ונפשנו.
מזג האוויר הנפשי-רוחני שלנו משתנה. הפלנטה היא שיקוף של כל אחד ואחד מאיתנו ואנו שלה.
שינויים במזג אוויר מבורכים, הם אינם תקלה ולא טעות והם נובעים מתוך חמלה ומתוך תשוקה ובחירה שלנו. כן, גם הסערות בחיינו האישיים. לא עשינו דבר רע, לא טעינו. אנו משתנים, מתקלפים ופותחים דלתות כל הדרך אל עצמנו.
רוב המלחמות שלנו הן במה שאנחנו לא יכולים לראות, בצללים של כאב המושלך על הדמויות והפוטנציאלים החגים סביבנו כאלקטרונים החגים סביב גרעין האטום. אנחנו יכולים ליהנות מפעימת ההתפרצות והקריסה כחוויות מתחדשות של חיים, כאשר אנו יודעים בוודאות כי החיים הם תנועה. או שאנו יכולים לקפוא על מקומנו ולהאמין לצללים של התפקידים שאנחנו מעניקים האחד לשני כמשקפים את פחדנו.
נוכחות היא מעגל. היא אינה קו של שכל הנע קדימה ואחורה מהעבר המושלך כתודעה המשכפלת את עצמה אל העתיד. היא חוויה של קיום פשוט המתרחב, מתחושות הגוף אל הדמיון, מתשוקת הלב אל נוכחות הרוח והאהבה, מרגשות החולפים דרכנו אם איננו נצמדים אליהם.
ככל שנהפוך עגולים יותר, הזמן הפנימי יאט והחיצוני יהפוך מהיר יותר. והנה פרדוקס נוסף: ככל שנעמוד על מקומנו ונסתובב סביב עצמנו, כמו היינו השמש של עצמנו, פלנטה המסתובבת סביב צירה, כך נחלץ מהקיום של השיפוט הדואלי בין רע לטוב.
נאהב את הלילה כשם שאת היום, את החשכה כשם שאת האור, את ההרפיה והמרחק כשם שאת הקרבה והפעולה. נקבל את עצמנו כהוויות רב מימדיות המבינות כי חיים שלמים מתחוללים בחשכה, בפרידה, בהרפיה. הזרע נח ברחם האדמה ומתפרק, רק כדי לשוב לנבוט ולחולל חיים חדשים.
הדואליות נעה קדימה ואחורה באופן שטחי ומונוטוני, המעגל חג סביב עצמו ומתרחב לכל הכיוונים כפעימה אינטימית עם עצמו, התרגשות ממפגשים, החלפת אנרגיה ועונג בהרפיה ובמנוחה.
כאשר הסערות מגיעות אל הפלנטה, אל חייכם, כדי לפרק את הקיים, את מה הן מפרקות? את מבני התודעה עליהן מציאות החיים מתבססת, הן מנקות את היסודות ומחייבות בניה מחודשת. את אותם מבני חיים היושבים על יסודות של דעות מוטות.
התייחסנו אל הרוח והחשכה, אל ארכיטיפ המכשפה, בואו נתבונן באחד הארכיטיפים הידועים לשמצה. לא כדי לשבח אותו וליצור אלמנט קדוש חדש, אלא כדי להתאמן בפירוק דעה מוטה ולחוש בתחושות פנימיות, כדי שנוכל להחליט בעצמנו, ללא הוראה או חוק, מהי התחושה האישית שלנו, החוויה האמיתית האישית מול מושג. כל מושג.
הטורף ~ שומר האמת והתשוקה
האם אתם מוכנים לצאת מקופסת התודעה? לבחון את מערך האמונות שלכם ולבחור שוב? לפתוח את עצמכם לאפשרויות של דעה שאינה מוטה ולא אכפת לה אם תשובו אל הכרתה היום או בעוד מאה שנים של תרדמה?
הרי תאכלו את התפוח שמכשפת החיים מגישה לכם ומפתה אתכם להכיר את עצמכם שוב ושוב ותכירו את הדחפים המוסתרים שלכם כאשר לא יוותר לכם מה להפסיד.
הפעילו את מצפן הלב והאינטואיציה, חושו את האנרגיה הנחה בין המילים ובחרו עבור עצמכם.
קראו לו הנחש בעל הנוצות, כינו אותו הדרקון בעל אלף הראשים, מפלצת הימים, נחש היצר הרע, כימרה או קרברוס השומר את שערי השאול, האורובורוס האוכל את זנב עצמו, תיהמת הבבלית, הזאב הרע של כיפה אדומה, כחול הזקן, מפלצת הלוויתן ועוד ועוד. כך או כך, זה הוא הסמל המוצפן והמורכב ביותר בכל תרבות ומיתולוגיה, מכיוון שהוא ארכיטיפ המחלה והרפואה, אנרגיית החיים או המוות, הרעל או הנסיוב המתמיר אותו ולא תיתכן כניסה בשערי גן העדן מבלי לעבור דרך שומר הראש האימתני.
מכיוון שהמפלצת המפחידה והמרתיעה, נועדה להרתיע. הוא שומר הראש של הילד הפנימי, השיוויון האנדרוגיני, המצפן באשליית המבוך. המנוע, המונע והמניע. בלעדיו המשחק לא מתקיים.
למדנו במשך מאות שנים לפחד ולהיגעל ממנו, להימנע מהתקלות וכל מגע איתו, מתוך תבניות מוסרניות. אך הוא השומר על כוח הצ'י, הארוס, עץ החיים והדעת, הקונדליני, אנרגיית החיים העולה, יורדת במעלה הגוף הפיזי והרוחני שלנו, הילד הפנימי המתווך בין נהרות התודעה, הגשר המחבר. גזע המוח, חוט השדרה, המרכז המעביר את אנרגיית החיים מהפנים אל החוץ ומהחוץ אל הפנים.
כדי לחוות חיים בריאים עלינו לפתוח את הדלתות שהנחנו בחוליות מעברי הנחש, מפותלים וערמומיים בתוכנו, בגוף האנרגטי והפיזי שלנו ולהניח לאנרגיית החיים לזרום בחופשיות.
האם אתם חווים כאבי גב? חרדה? כתפיים תפוסות? דיכאון? צוואר נוקשה? סימפטומים שונים ומשונים בצ'אקרות הגרון והשורש? האם אתם מבינים כי אתם הם אלו המחזיקים את נהר החיים מלזרום בכם בחופשיות? מתוך שיפוט עצמי, בושה וספקות עצמיים?
הוא מעגל הזמן, הוא הצעיף. הוא המפריד בין תודעת הילד לתודעת שכחה, בין הקוונטיות לליניאריות, מבוך ספירלת הגלגולים, המסתירה את האמת הפשוטה. אין זמן, לא עבר ולא עתיד ועל כן אין לאן להגיע ומה להשיג. הוא אינו יצר רע, הוא משחק שאנחנו המצאנו. הוא אינו אלא מסמל את החיזור שעל פני מעגל עץ החיים והעץ הפילוסופי של הדעת, אנרגיות הזכר והנקבה, ימין ושמאל. זהו מעגל האישה המפתה את הגבר המחזר אחר האישה. הרוח המפתה את הנפש המחזרת אחר תודעת הרוח. זהו המשחק. הוא אינו טוב או רע, הוא פשוט משחק.
וזוהי רק תודעת ההמונים שנרכשה במשך עידנים, המונעת מאיתנו התמסרות לכוח התשוקה והחיים המוסתרת בפיתולי גופו של הנחש, של המשחק עצמו.
למדנו כי הוא המפתה אותנו, כאשר למעשה עלינו לפתות אותו כדי שיאפשר לנו כניסה אל גן העדן, זה של השמחה, השלווה והתשוקה לחיים. הוא שומר ראש קשוח ודבר אינו יכול לעבור דרכו אלא אם כן הוא תשוקה של אהבת אמת, מכיוון שממלכת הילד היא עדנה ושמחה פשוטה, היא זה אשר טהור ואינו מותנה ולכן שום מניפולציה שנועדה לניצול לא תעבור את שומר הסף הערמומי.
הוא ניחן באינטואיציה מפולפלת כדי לזהות את האמת והכוונה של העובר אל תחומי ממלכתו, מתודעת ההמונים המהופנטת לתחרות וניצול כוח החיים, למטרות שאינן ביטוי של אהבת אמת.
מדוע התרגלנו להחזיק בתוכנו את כוח הנחש? להיגעל ולפחד ממנו?
מכיוון שהפחד המרכזי שלנו הוא מנוכחות של עצמנו, הפחד העיקרי טמון בדחפים שלנו, באשמה ובבושה שאנו חשים על עצם קיומם. ואז אנו בונים בתוכנו מבוכים ומקבעים בהם דלתות סתרים, מנעולים ושלשלאות המיוצרים מנחמדות, שמחה מדומה וריצוי.
מסכות לבנות, נקיות, המסתירות את כח החיים, מכיוון שאנו חשים אשמים ומאמינים כי כל הכאבים שחווינו נוצרו בגללנו, ואם כך, הרי שכדאי לבטל את עצמנו ואת מקור האנרגיה הפנימי שלנו ולהתחיל לקבל את האנרגיה מבחוץ. מדרמות ביחסים, מאהבה של אחרים, שלנצח לא תוכל להחליף את האהבה השוכנת בנו.
וכאשר אנו מדחיקים ומתרחקים מכוח דחף החיים, הוא מתגבר, אך לא ככוח של שמחה ויצירה, אלא כמו לבה הנחה בהר געש, מתחמם ויוצא מפרופורציות. הו אז הוא מספק לנו סיבה טובה לפחד ממנו מכיוון שהוא הופך להיות לא צפוי ומתפרץ כאשר לרגע איבדנו עליו שליטה. ומנקטר החיים הוא הופך לרעל הרסני. כך אנו הופכים להיות רודנים של עצמנו, שתלטניים על ארץ העדן, כובשים קשוחים של עצמנו, השליטים והקורבנות של עצמנו. כאשר אנחנו מאשימים את עצמנו ושולטים בעצמנו, אנו הרודנים והקורבנות שלנו. והרי כל מה שבפנים מושלך החוצה, כך דרמת השליטה אינה נגמרת לעולם.
כאשר איננו קורבנות ואיננו שליטים, אנו מסוגלים להתמסר באמת מבלי לוותר על עצמנו ועל רצוננו ולשמוח מאינטימיות עם עצמנו ועם אחרים, ללא חשש מפגיעה.
האם תהיתם, מבלי לנקוט עמדה צדקנית, מדוע העולם מתנהל עם שליטים וקורבנות? מכיוון שזוהי התודעה הפנימית שלנו. תרצו לשאול איפה זה מתחיל, בחוץ או בפנים? האם זה באמת משנה?
גן של עדנה
אל תמתינו להתפרצויות זעם, לחרדה, לדיכאון, לקשיים בשינה, למחלות. צרו קשר עם הדחפים שלכם, דברו עם הילד שבתוככם, הקשיבו לו, כבדו את תשוקתו ורככו אט אט את הדחפים שתורגלתם להחזיק.
הבדילו בין שמחה מזויפת לבין אושר אמיתי, זה נראה הבדל קטן ולא משמעותי, אבל אם יש נקודה חדה ובוטה ביותר כדי לציין את המעבר מאמת לשקר, מביטוי רוחני ישיר לזיוף של תבניות הגדרות ושלווה, זו תהיה הנקודה. מכיוון שכל החכמה והידע קורסים ברגע של נוכחות פשוטה.
זהו מתי אתם פועלים עבור דבר שאתם חושבים שיביא לכם שמחה, אל מול השמחה הנובעת מכם מתשוקתכם. הרפו מהמטרות שסימנתם לעצמכם, מכיוון שכאשר תגשימו אותם לא תחוו סיפוק והגשמה אלא רעב מתגבר למטרות נוספות. הסיפוק אינו "שם", הוא כאן. בתשוקה של הרגע הזה.
פרוק מערכות האמונה מאפשר שמחה, מכיוון שאם אנו נגשים לחוויה עם דעה מוקדמת, מה נותר מהחוויה, חוץ מניסיון לשלוט בה ולנתב אותה בתוך מסגרת שעוצבה מראש עם מגבלות האמונה שלנו? ועוד ממקום רציני ו"יודע". האם ידע ורצינות המייצרים מערכת שליטה עצמית באמת יכולים לייצר שמחה ונוכחות, התרגשות ותשוקה?
או לחילופין, בואו נדליק לרגע פנס על המפלצת; האם יש בכוחה של המערכת הנוקשה של דעה ושליטה המסמנת טריטוריות חיים מותרות, לשמור עלינו מפני כאב ואכזבה?
זו היא מערכת של הימנעות ולא מערכת התומכת בחוויה של התנסות. האם אתם סומכים על עצמכם מספיק כדי לשחרר את לוח המטרות מחייכם, להכיר את מערכת האמונות שלכם, לפרק מושגים ולהרכיב אותם מחדש? האם אתם מאמינים שאתם אמיצים מספיק כדי לחוות את החיים בספונטניות ובפשטות? האם אתם מסכימים לחוויה שאינה מודאגת לגבי העתיד ועדיין כל צרכיכם מקבלים מענה וסיפוק?
מכיוון ששומר הסף אל הארץ החדשה, ישתחווה בפניכם והדלתות תעלמנה כאשר תגיעו מתוך תשוקת הלב. כאשר תגיעו מתוך שמחה והתרגשות תגלו שכלל לא היו שם שערים, דלתות וחומות, אלא בדעתכם, בתפיסתכם את עצמכם. אז תוכלו לעמוד במרחבים המרגשים והמפתיעים של גן העדנה והשמחה, המתקיים פשוט מעצם האפשרות של הפתעות מרגשות, מפוטנציאלים של עתיד לא ידוע מראש. העדנה היא שחרור השליטה במציאות, העדנה היא כלפי עצמכם, רכות כלפי הרצון שלכם.
כניעה או מלוכה
מהו הפיתוי אשר הנחש, (או כל ארכיטיפ של מפלצת טורפת ובולעת) חושק בו ופורץ את קו התודעה הליניארית? כנות הרצון שלנו, ברגע אחד ובנקודה אחת מתרחבת. האם אתם רואים כמה המעבר מקיום ליניארי לתחילתה של חוויה קוונטית הוא פשוט? הקוואנטיות טבעית לנו, אך את כל כוחנו אנו מכלים בהימנעות מההווה והתייחסות אל העבר או אל העתיד.
אנחנו הנחש אשר בלע את הרצון והתשוקה מבושה ואשמה. אם כך אנו גם שומר הסף אל התשוקה, טריקסטר ערמומי אשר מפעיל עלינו מניפולציות, דרך היחסים שלנו עם הגוף והנפש כדי שלא נשאר ישנים לעד, כדי שנזכור מי אנחנו ומהו הטבע שלנו.
כל מחלה היא טריקסטר להתעוררות, כל משבר הוא הזמנה להזכרות. הוא דואג שלא יהיה לנו נוח כדי שלא נשאר שאננים במרחבי השקר.
כוחו של צ'י החיים הוא עצום ועל כן עליו להיות מנותב. זהו נקטר החיים או המוות, על פי בחירה של המולך ביצרו. רעל המכיש וממית או נקטר המניע תהליכי יצירה עצומים ומרפא.
הוא הסיבה והמסובב, נקודת המרכז במשחק המבוך ממנה אנו יוצאים אל ההימנעות מעצמנו ונקודת הסוף אליה אנו חוזרים. הכניעה לכוחות שבנו שהדחקנו ומלוכה. היציאה מהמבוך הדואלי, כוחו של הסוס הפראי עליו אנו לומדים לרכוב ואותו לכוון.
שימו לב היכן אתם לכודים בהגדרות וארכיטיפים. אלו נועדו לשרת אתכם, כדי להרחיב את הדעת, אך הנסיוב במינון יתר הוא ארסי וקטלני. למדתם להשתחוות לפרדיגמות ולא רק במבנים דתיים, אלא בכל תחום, מכיוון שההגדרות עוברות מהדת אפילו אל המדע והארכיטיפים שינו את שמם מהנחש ועץ הדעת אל אגו, סופר אגו ואיד, אני עליון, תחתון ותיכון וכך במקום להשתחוות לעגל מזהב, או לסיפור שהמשמעות המיתית שלו אבדה בנבחי הזמן, אתם משתחווים להגדרות פסיכולוגיות ולנוסחאות הארה.
האם אינכם רואים כי זו אינה אלא עוד דרך לחמוק מעצמכם? ליצור עבור עצמכם הסחת דעת ולהתחמק מכפי שאתם באמת? מדוע שתגדירו חלקים בעצמכם שראויים פחות מאחרים?
אתם ראויים! האגו אינו אלא תפיסה ליניארית שאינה אלא הנחש שאינו אלא מעגל הזמן החוזר על עצמו כמבוך, שוב ושוב אל אותה הנקודה.
התבוננו על חייכם, האם אתם רואים כיצד הם חוזרים על עצמם? האם אינכם מגיעים לאירועים ואומרים לעצמכם, היי כבר הייתי כאן, אולי התפאורה הייתה קצת שונה והשחקנים החליפו מסכה, אך אני שבוי במבוך! בגלגל קרמתי שאני יוצר ללא הפסק! וזאת מכיוון שאתם מסתובבים סביב עצמכם כנחש הכרוך סביב עץ התודעה. וזו היא אינה אלא מטאפורה, רובד של סיפור שבא להרחיב את הדעת ולא לצמצם אותה!
אז איך יוצאים?
עמדו בנקודה בה אתם נמצאים ברשת המפותלת של המבוך והפסיקו לחפש את הדלתות מכיוון שאלו מראות תעתוע.
עמדו בנקודה וקראו אל עצמכם, אני! אין דבר מלבדי, אין ידע שעלי למצוא כדי להפוך טוב יותר, אין מסע אותו עלי לעבור כדי למצוא את המפתחות לדלתות הסתרים מכיוון שאין דלתות סתרים. עמדו בנקודה והסכימו לעצמכם, עמדו ברגע הזה והשילו את הנשל, את שכבות ההגנה, את מנגנוני השליטה. הפסיקו לנתח את עצמכם, היזכרו בהוויה הפשוטה שאתם, קראו אל עצמכם, אל התשוקה שלכם וראו כיצד המבוך נעלם!
השתמשו בקדרה המתמירה, זכרו פשוט לחוש את רגשותיכם, כך תתמירו אותם, כך תשילו את נשל הנחש, והצפרדע תהפוך לנסיך.
שחררו את הנחות העבר ומטרות העתיד, הפסיקו להשליך את רעיונותיכם או רגשותיכם על אחרים, היו חופשיים וזכרו כי אנו משחקים באהבה, מכיוון שאין דבר אחר.
הכניעה היא כניעה לעצמכם, לטבע שלכם, לרצונות ולתשוקות האמת שלכם. זהו הסוס הפראי המזמין אותנו לרכוב עליו. להוציא אותו מן האורווה, מן הכלא הפנימי, לרתום אותו, לקשט אותו בפרחי העונה ולחוות את החופש האמיתי של הגשמת התשוקה.
הוא אינו מזיק כאשר הכוונה שלנו היא לחוות חופש ולא להשליך את עצמנו על אחרים, או לנצל את עצמנו ואותם כדי שישרתו אותנו.
התבוננו ביחסים הקרובים ביותר שלכם, מתי אתם שולטים או נשלטים, קורבנות או רודנים, מרצים או מתרצים. כזוהי מערכת היחסים המוסתרת שלכם עם עצמכם ועם אנרגית הבריאה.
פרקו את הארכיטיפים המובהקים שלכם, הכירו מקרוב את מערך האמונות אשר קיבלתם כמובן מאליו. הסמלים הם רובד אשר מסמל תודעה. הכירו את עצמכם, את היסודות עליהם אתם מכוננים את חייכם.
הסירו את עלי התאנה, היו המלכים בגן העדן שלכם, לא כרודנים, אלא כבריות יוצרות וחופשיות. שימו כתר על ראשו של הילד, על מלך עץ התודעה והחיים, מכיוון שהוא השילוב הקוונטי ביניהם.
סתיו שמח
תמר קפואנו
