מאת: סמדר ברגמן
איזה אוקסימורון, נכון? לרשום בכותרת גם את המילה ״משפחה״ וגם את המילה ״מנוכרת״. מה אמור להיות פחות מנוכר ממשפחה? שום דבר. ואף על פי כן, רבים מעובדי האור מתמודדים עם טראומה (כן, טראומה) של ניכור משפחתי. בין אם מצד אחד ההורים או שניהם, בין אם מצד אחים ובין אם כהחלטה פנימית, אישית ועמוקה להתנתק ולנטוש לחלוטין את השורשים, בית הגידול, חלומות הילדות, התקוות ושאיפות הלב ולהסכים להודות שאותה מילה שמתארת הוויה שלמה – שאמורה להכיל אהבה ללא תנאי, קבלה, הכלה, ידידות, עצה, חום, נאמנות ואכפתיות, ושברוב המקרים, אף מכילה דברים אלה ואף יותר עבור אנשים אחרים – שונה לחלוטין אצלם.
האמת היא שמהלכים בינינו אנשים רבים שהסיפור שלהם שונה לחלוטין. ופעמים רבות הם חושבים שהם לבד. אתם לא לבד!
ההתנתקות ממשפחה היא חוויה מורכבת וטעונה רגשית, ולרוב נתפסת כאמצעי אחרון ולא כבחירה סתמית שנעשית מתוך נקמה, זדון או מרירות. זו החלטה ששורשיה טמונים עמוק בצורך הישרדותי לשמור על העצמי. תכופות, זו החלטה אמיצה ובלתי מתפשרת, המגיעה לאחר שנים רבות של חוויות קשות, שבה אנשים מציבים גבולות כדי להגן על עצמם מפני רעילות, נזק מתמשך, הזנחה או התעללות. תכופות, הבחירה הזו, למרות שהיא נתפסת לבסוף כהכרחית, מלווה בצער רב, שכן התחושה יכולה להיות כאילו הפכנו יתומים קודם זמננו, ועלינו להתמודד עם אירועי חיים רבים לבדנו, ללא השמחה של שיתוף אנשים קרובים ואהובים. התנתקות ממשפחה, כולה או חלקה, יכולה להיות צעד קריטי בדרך להתאוששות מטראומות ילדות והיא לא מבטאת חוסר אהבה, אלא זוהי הצהרה על הזכות לחיים בריאים ומוגנים.
ההחלטה להתנתק לא נעשית בקלות. בדרך כלל, היא באה לאחר מיצוי ניסיונות לתקן את מערכת היחסים. תכופות היא באה לאחר שנים של התעלמות מהתנהגויות רעילות ופוגעות, ויתורים והעלמת עין. שנים אלה מאופיינות בגישה שמבטלת את העצמי, את הרווחה האישית והגבולות האישיים. ואז מגיעה ההכרה בכך שהאהבה וההגנה שאמורות לבוא מהמשפחה לא קיימות, מגיע רגע שבו ״נופל האסימון״ ומוביל לבחירה האמיצה שאומרת: ״עליי לתת עדיפות לבריאות הנפשית ולביטחון האישי שלי על פני הקשרים המשפחתיים״. כאמור, התנתקות היא לעיתים קרובות תוצאה של שנים של התמודדות עם דינמיקות משפחתיות רעילות ומזיקות, ובשל כך, לא מדובר בבריחה, אלא בקבלת אחריות על הבריאות הנפשית.
בדרך כלל לא מדובר בהחלטה הדדית, במובן ששני הצדדים מרוצים מהתוצאה. אך כאשר צד אחד מגיע למסקנה שהצד האחר מהווה עבורו נזק, ההתנתקות הופכת לא רק לבחירה נכונה אלא לצורך ממשי לשרוד.
עניין נוסף שלא מדברים בו רבות הוא ששמירה על מצב של נתק הכרחי זה דורשת השקעה מתמדת של אנרגיה; לא מדובר ב״קיצור דרך״, הצעד כרוך לעתים קרובות במאבק פנימי ובספקות עצמיים, ברגשות אשמה על שבירת הקשרים המשפחתיים, ובמאמץ מתמשך לשמור על הגבולות שהוגדרו. גם עובדי אור שבחרו להתנתק שאפו יותר מכל להיות אהובים ומקובלים, אך במקום זאת, לא מצאו במשפחה מקום מכיל ובטוח להיות מי שהם, להפגין את החמלה והאור הבלתי מתפשרים שלהם. והיה ומדובר בהתנהלות קבועה ומתמשכת מילדות – הרי שמדובר בטראומה ממשית, שהריפוי ממנה מגיע בגיל מבוגר יותר והוא תוצאה של עבודה פנימית עמוקה וקשה. השמירה על גבולות או על הניתוק הדרוש, מחייבת מודעות עצמית ועבודה פנימית רבה. כאמור, לא מדובר בתהליך קצר, חד פעמי ופשוט, אלא בתהליך מתמשך – בו תכופות יש לעמוד על המשמר ולהתנגד להשפעות חיצוניות – שהוא חיוני לשמירה על ערך עצמי ועל הבריאות הנפשית.
אנשים שמביטים מהצד, ותכופות מכירים רק רסיסים מהסיפור, נוטים לשפוט או להניח הנחות. הסיפור המלא נותר בדרך כלל טמון עמוק בנפשו של המתנתק, הכואב אז את השיפוט שמבוסס על רכילות שקרית, חלקי מידע וחוסר אמפתיה. ולכן, אם אתם מכירים במקרה אדם שהתנתק ממשפחתו, גישה של סקרנות וחמלה היא הגישה הנכונה. אל תמהרו להסיק מסקנות ולהניח הנחות. לכל מטבע יש שני צדדים. זכרו שהתנתקות היא סימן לכאב עמוק, והתגובות חייבות לנוע בין אמפתיה לבין הבנה עמוקה של המורכבות שבכך.
לסיכום, ההתנתקות היא הגנה על העצמי, צורך הישרדותי, ולפעמים, הכרח לנטוש בני משפחה, להשאירם מאחור ולהמשיך קדימה אל עתיד טוב יותר. עובדי אור שבוחרים בדרך הזו, שוברים לעתים דפוסים משפחתיים עתיקים ודורות של קרמה, ואומץ לבם הוא עדות לרוח האנושית, לרצון להחלים, ולנחישות לסלול את דרכם שלהם, גם כאשר הם מהלכים לבד בדרך זו, ללא מי שאמורים היו להיות בני בריתם הנאמנים ביותר.
לסיום אומר למי שבחר להתנתק או למי ששעובר תהליך ניתוק שכזה, חשוב לזכור: אתם לא לבד. הדרך שלכם היא מסע פנימי של התעלות, התפתחות והחלמה, מסע שבו אתם מזמנים אהבה ושלווה לחייכם. מתוך הכאוס, אתם מוצאים את הכוח להתעצם, אולי מגלים את המשפחה האמיתית שלכם בלבבות של חברים וקהילה, וחווים את היופי שבקבלה והכלה רוחנית. דעו שאת כל מה שלא קיבלתם מהמשפחה הגרעינית המנוכרת שלכם – אתם מסוגלים כיום לתת לעצמכם.
