השראה מציטוט של LonerWolf

מאת: סמדר ברגמן

קראתי את הציטוט הבא שהופיע לי בפיד, מאת LonerWolf:

״מהי עבודת נשמה? עבודת נשמה היא הנתיב הפסיכולוגי והרוחני של גילוי מחדש ואימוץ מהות הנשמה שלכם. היא עוסקת בלמידה כיצד לחיות חיים ״נשמתיים״ יותר, שבהם אתם מחוברים למהות העמוקה ביותר שלכם, לתכלית ולפוטנציאל שלכם בחיים האלה״…

והוא העיר בי הדים רחוקים של אבק כוכבים. חשבתי: היכן מסתתרת הנשמה? תמיד מדברים איתנו על רובדים, צעיפים, מחסומים… אבל  אולי היא לא נחבאת בכלל, תמיד שם, ורק מחכה שנפנה אליה את המבט שלנו ושנגלה אותה מחדש.

אנו חיים כנוודים חסרי מנוח, מנסים להבין את חוקי העולם הגלוי, בעוד הווייתנו המלאה פועמת בלתי נראית מכל עבר. לפעמים היקום והחיים לא מובנים, העולם הכאוטי מרגיש זר, אנו מרגישים לא שייכים, ותוהים מתי נגיע אל המנוחה ואל הנחלה.

מילדות ועד היום, אני חולמת לעתים את אותו חלום. אני מהלכת בבית – זה הבית שלי – ומגלה בו חדר גדול או חלק שלם נסתר, חלק לא גמור, הוא נמצא עדיין בבניה. בחלום, אני מבינה שמאז ומתמיד ידעתי שהוא שם – אבל שכחתי. ועכשיו אני נזכרת בו או מגלה אותו מחדש, תוהה מדוע נשכח ונזנח, מדוע לא סיימו לבנות אותו, שהרי הוא יכול להיות תוספת נפלאה לבית שלי. פעם חשבתי שהחלום החוזר הזה קשור לילדות, היום אני תוהה אם הוא לא קשור לעבודת הנשמה – זו שהציטוט מדבר עליה.

עבורי, המילים ״עבודת נשמה היא הנתיב הפסיכולוגי והרוחני של גילוי מחדש ואימוץ מהות הנשמה שלכם״, אינן בהכרח הוראות פעולה, אלא הזמנה להאזין. הן רומזות שאין מה למצוא, יש רק להיזכר, כיוון שמהות הנשמה אינה חפץ שאיבדנו, אלא הדים רחוקים של מהות כוכבים שקיימת בליבתנו. זוהי התזכורת העמומה לבית האמיתי השלם שלנו, בית שאף פעם לא עזבנו, רק שכחנו כמה מחדריו.

עבודת נשמה קשורה לדעתי להיזכרות, להרפיה, למתן רשות לזרמים התת–קרקעיים של הווייתנו – אלו שאינם נראים על פני השטח, אך מכוונים את תנועת הלב – לעלות אל פני השטח, פני השטח של המודעות. זו ההסכמה לשוט או לנדוד ללא מצפן, להינשא על גלי העולם הפנימי, ולאפשר להם לקחת אותנו אל מחוזות ידועים–לא–ידועים – כאלה שאנחנו מכירים היטב, אבל ששכחנו זה מכבר. כמו בחלום, עבודת הנשמה, היא ההבנה שהבית כבר שם, רק צריך לגלות את כל חדריו, להשלים את בנייתם ולהתחיל לגור בהם.

הנשמה אינה דוברת בשפה שאנו מכירים. אין לה מילים, רק צללים וקולות, חלומות, אותות וסימנים. עבודת נשמה היא המאמץ השקט ללמוד שפה זו, לא דרך השכל, אלא באמצעות הדברים שנותרים לאחר שכל המילים הוסרו. זוהי ההבנה שכל רעש חיצוני הוא רק ניסיון להשתיק את המוזיקה הטהורה, זו שמתנגנת גם כשאיננו מקשיבים.

ויכול להיות שהחיים ה״נשמתיים״ אינם חיים של אושר מושלם, אלא חיים של חיפוש והדהוד. של רטט נכון. הדברים מתהווים במקומם לא משום שאנו מכריחים אותם, אלא כיוון שאנו מכוונים את עצמנו אל תדר האמת שלנו. לא מדובר בשלווה מוחלטת, אלא בסוג של נחת עמוקה שמאפשרת לקול הפנימי לבלוט מעל הכול. היא הופכת את קיומנו לספר שאיננו רק קוראים, אלא כותבים, בכל נשימה ונשימה, בכל צעד וצעד, מבלי לדעת את הסוף. יכול להיות שאנו לא אמורים באמת למצוא תשובות, אלא להסכים לחיות את השאלות האינסופיות, להיות מונחים על ידי החוטים הבלתי–נראים של נשמתנו, אל הלא–נודע.