שער שבתאי: מדוע אנחנו בוחרים את המפות שלנו

מאת: Mutual Reception Astrology

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

קיים רגע לפני ההתגלמות שבו הנשמה ניצבת מחוץ לזמן. במקום זה, העצמי אינו עצמי. הוא אינו סיפור. אין לו שם. זו נביעה משדה גדול יותר, ניצוץ של אותה אינטליגנציה חיה שחולמת גלקסיות לכדי הוויה. אתם יכולים לכנות זאת ״אלוהים״ או ״המקור״ או ״הרוח הגדולה שנושמת כוכבים״. זה לא משנה. מה שמשנה הוא שאותו מארג חשמלי זה מחזיק ביקום ומאחד אותו.

מנקודת תצפית זאת, הבחירה שונה. הבחירה אינה תגובה. הבחירה אינה פתרון בעיה. הבחירה היא כוונה. הנשמה בוחרת את התנאים שיעצבו את ירידתה הבאה אל החומר. היא בוחרת את השיעורים שיחדדו את הקצוות שלה. היא בוחרת במאבקים שיאלצו אותה לצמוח. היא בוחרת במפה.

מפת הלידה אינה כלא. היא חוזה. היא מערך של קואורדינטות שמשרטט את קשת הסיפור שלפני שחיים את הסיפור. הנשמה בוחרת בה כיוון שהתגלמות ללא מגבלות תהיה חסרת משמעות. ללא חיכוך, אין התפתחות. ללא גבולות, אין צורה. ללא כבידה, אין כיוון.

המפה היא תוכנית הלימודים וההתגלמות היא הכיתה. אבל כדי להיכנס לכיתה יש לעבור בשער ההגבלה. בעולם העתיק, שער זה שוייך לשבתאי. שבתאי הוא שומר ההתגלמות. שבתאי הוא הכוח שמעניק צורה וגבול. שבתאי הוא החוק שאומר שאם ברצונכם להיכנס לזמן, אתם חייבים להסכים להשלכות. אתם חייבים להסכים לתמותה. אתם חייבים להבין שכל התגלמות מגיעה אל סופה. אתם חייבים להבין שאינכם יכולים לקחת את כל הזכרונות שלכם אתכם. אתם חייבים לקבל את משקל השכחה.

השכחה אינה עונש. השכחה היא הצעיף שהופך את החוויה לאמיתית. אם הייתם זוכרים את המקור הקוסמי שלכם ברגע שבו הייתם צונחים אל תוך גופכם, לא הייתם מרגישים אף פעם את הכבידה האמיתית של הבחירה. לא הייתם מרגישים אף פעם את חדות האובדן. לא הייתם מרגישים אף פעם את גולמיות רצונכם. לא הייתם מטפחים אף פעם את הכוח שרק סתירה יכולה להצמיח. לא הייתם לומדים אף פעם כיצד לנווט במבוך הרגש, הגוף והגורל שהמפה חושפת.

המעבר מבעד לשער שבתאי משמעו לומר ״כן״ לחוסר שלמות. ״כן״ לחוסר ודאות. ״כן״ לחיים שבהם לא תבינו את עצמכם לפני שתבינו את עצמכם. ״כן״ לחיים שבהם המתנות הגדולות ביותר שלכם מתחבאות מאחורי האתגרים העמוקים ביותר שלכם. ״כן״ לחיים שבהם המפה כתובה בסמלים שיהיה עליכם לפענח באמצעות כאב, סקרנות, אינטואיציה וזמן. זו לא קללה. זו הנקודה.

המפה היא המורה. הגוף הוא הכלי. הזמן הוא כור המצרף. ושער שבתאי הוא הסף אותו צריכה לעבור כל נשמה כדי להיכנס לעולם הצורה. ברגע שהיא נכנסה, המסע מתחיל. הנשמה שוכחת את בחירתה. האגו חושב שהוא זה שמכוון את הסיפור. המפה מושכת ברקע, לוחשת באמצעות סינכרונים, דחפים, אסונות, כשרונות וקצב מגנטי מוזר שאנו מכנים בשם ״גורל״.

ההתגלמות אינה פסיבית. היא שיתוף פעולה בין החלק הנצחי שלכם והגרסה הזמנית שלכם שלומדת לנווט בעולם מבפנים. כל מעבר הוא חניכה. כל נסיגה היא סקירה. כל ניגוד הוא התגלות. כל צמידות היא רגע שבו שני ארכיטיפים מתמזגים ומשנים את כיוון הנתיב שלכם.

אנו בוחרים במפה שלנו כיוון שהיקום מתפתח באמצעות ההתנסויות שאנו צוברים. אנו בוחרים במפה שלנו משום שהמקור גדל באמצעות הסיפורים שאנו חיים. אנו בוחרים במפה שלנו כיוון שהנשמה זקוקה למגבלה כדי להפוך למשהו שהוא יותר מאשר פוטנציאל גולמי. ואנו בוחרים במפה שלנו כיוון ששער שבתאי לא ייפתח אלא אם הנשמה יודעת למה היא נכנסת ומדוע.

זו תחילת הירידה.

הנשמה כצופה וכחוֹוה

ברגע שהנשמה חוצה את שער שבתאי היא חווה פיצול מוזר. היא הופכת לשני דברים בעת ובעונה אחת. הצופה והחווה. החלק הנצחי והחלק הזמני. החלק שזוכר והחלק ששוכח.

הצופה אינו קשור לגוף. הוא לא מזדקן. הוא לא מפחד מסיומים. הוא החוט שמחבר כל גלגול על פני הזמן. הוא זה שמבין מדוע המפה נבחרה. הוא זה שמחזיק בזיכרון כל חיים שחייתם וכל שיעור שאימצתם אל ליבתכם. הצופה פועל כמערכת שורשי עץ. נסתר, מחובר כרשת ענפה, עתיק. הוא החלק שלכם שנותר בשדה הגדול יותר, גם כאשר החלק האחר צועד אל תחפושת הבשר.

החווה הוא העצמי שאתם מכירים. זה שמתעורר בבוקר ומושיט יד אל כוס הקפה. זה שאוהב, שמחבל, שסובל, שמקווה ושלומד. זה שמנסה לשלוט בדברים שלעולם לא נועדו להיות נשלטים. חלק זה שלכם מגיע לעולם עם תחושה של היותו נזרק אל סיפור שנמצא כבר בתנועה. הוא לא זוכר שבחר בתסריט. הוא לא זוכר את המשא ומתן על הגורל שהתרחש לפני הלידה. הוא יודע רק שהחיים מרגישים דחופים ואמיתיים ולפעמים כבדים מנשוא.

שני החלקים האלה נשארים מחוברים, אבל החווה שוכח את החיבור. שכחה זו אינה פגם. זה המנגנון שהופך את ההתגלמות לאמיתית. אם החווה יזכור את כל מה שהצופה יודע, שום דבר על כדור הארץ לא ירגיש משמעותי. לא יהיה כלל מתח, לא תהיה סכנה, לא יהיה שברון לב, לא תהיה טרנספורמציה. החווה ישוט בעולם כמו שחקן ששכח את תפקידו. לכן קיים צעיף השכחה. כדי לשמר את שלמות הסיפור.

אבל הצופה לא עוזב לעולם. הוא צופה באמצעות האינטואיציה, הסמלים, הסינכרונים, החלומות והדחיפות שאתם מרגישים ברגעי משבר או בהירות. הוא לא מתערב באופן ישיר. הוא לא כופה דבר. זו הנוכחות השקטה שמאחורי עיניי העצמי שאתם מכירים. הוא לוחש באמצעות מפת הלידה, באמצעות ההיבטים שלוחצים עליכם, באמצעות המעברים שמפעילים את ההתפתחות שלכם.

הצופה הוא הארכיטקט. החווה הוא השחקן. מפת הלידה היא הממשק שביניהם. זה רובד התרגום שבין הזיכרון הקוסמי והחיים הפיזיים. כל פלנטה מייצגת חלק מההיסטוריה הארוכה של הצופה. כל מזל הוא סגנון ביטוי שהחווה חייב לרכוש בו מיומנות. כל היבט הוא משא ומתן בין השניים. הצופה משתמש במפה כדי לדחוף את החווה לכיוון השיעור שבחר קודם ללידה. החווה משתמש במפה כדי להבין מדוע דפוסים מסוימים חוזרים על עצמם שוב ושוב.

הנשמה לא נכנסת לגוף באופן מלא. היא מקרינה חלק מעצמה אל תוך ההתגלמות. השאר נותר בשדה הגדול יותר. דבר זה יוצר תחושה מוזרה שקיים תמיד חלק שלכם שצופה בחייכם מבחוץ, כמו מישהו שקורא ספר שפעם כתבתם ושכחתם. כאשר אתם מהרהרים, מודטים, כותבים, יוצרים אמנות או עוברים טרנספורמציה פסיכולוגית עמוקה, אתם מתחברים לאותו חלק. אתם פוגשים בצופה באמצעות חורבות ותגליות ההתנסות האישית שלכם.

כאשר אנשים אומרים שהם מרגישים מודרכים, מוגנים או מאותגרים, הם חשים בנוכחות הצופה. לא כישות חיצונית, אלא כעצמי הנרחב שזוכר את הכוונה שמאחורי ההתגלמות. כאשר אנשים חווים דה ז׳ה וו וודאות אינטואיטיבית או הכרה נשמתית, משהו בחווה נערך עם הזיכרון שמאוחסן בצופה.

המתח שבין הצופה והחווה הוא שיוצר צמיחה. החווה מאמין שהוא לבד. הצופה יודע שהוא לא. החווה מפחד מהמוות. הצופה יודע שהמוות הוא רק שלב מעבר. החווה לומד באמצעות רגש. הצופה לומד באמצעות נקודת תצפית. יחד הם יוצרים נשמה אחת, שנמשכת על פני ממדים, אוספת ידע משני הצדדים.

טבע דואלי זה אינו סתירה. הוא התכנון.

מדוע גלגל המזלות הוא הארכיטקטורה של ההתגלמות

אם הנשמה היא הנווד והגוף הוא הכלי, אזי גלגל המזלות הוא מפת השטח. גלגל המזלות הוא לא שאלות אישיות. הוא לא מערך של סטריאוטיפים על מזלות אש, מזלות דרמה או מזלות אדמה. הוא הפיגומים שבהם היקום משתמש כדי לעצב חוויה. זו התבנית שבה הנשמה משתמשת כאשר היא בוחרת בסוג התגלמות שישרת את התפתחותה.

תכופות אנשים חושבים שגלגל המזלות הוא סמלים שצפים בשמים, אבל מדויק יותר להבין אותו כגלגל של שלבי התפתחות. זו התקדמות ארכיטיפית שמתארת שתיים–עשרה דרכים באמצעותן התודעה מבטאת את עצמה כאשר היא נכנסת לחומר. גלגל המזלות הוא הארכיטקטורה של ההתגלמות, כיוון שהוא מספק את הספקטרום המלא של ההתנסות האנושית, מההתהוות הגולמית ועד להתעלות.

טלה הוא ניצוץ הכניסה לצורה. שור הוא העיגון אל החיים החושיים. תאומים הוא התעוררות הסקרנות. סרטן הוא לידת הזיכרון הרגשי. אריה הוא הבנת האינדיבידואליות. בתולה הוא עידון התכלית. מאזניים הוא גילוי מערכת היחסים. עקרב הוא הירידה לעומק ולצל. קשת הוא החיפוש אחר משמעות. גדי הוא הטיפוס אל המאסטריות. דלי הוא פריצת הדרך שמעבר לזהות האישית. דגים הוא השחרור חזרה אל האינסוף.

תבנית זו התממשה על פני מיליארדי חיים באינספור עידנים. כל נשמה חוותה כל מזל במהלך מסעה הארוך. אף אחד לא מוגבל לארכיטיפ בודד. המפה פשוט בוחרת אילו חלקים של המעגל הנשמה רוצה להדגיש בהתגלמות הזאת. גלגל המזלות מספק את תוכנית הלימודים. המפה בוחרת את הקורס העיקרי ואת קורסי הבחירה.

הבתים מוסיפים רובד נוסף. הם הזירות בהן החיים מתרחשים. הם מעצבים כיצד הארכיטיפים הללו מתגשמים. שמש במזל דגים בבית העשירי מבטאת את עצמה באופן שונה מאוד משמש במזל דגים בבית הרביעי. הראשונה מבקשת התעלות באמצעות מסירות ציבורית. השניה מבקשת התעלות באמצעות כניעה פרטית. המהות העיקרית היא אותו הדבר, אבל הקרקע בה נשתלה משנה את ביטויה.

ואז יש את הפלנטות. כל פלנטה מייצגת תפקוד של התודעה. השמש מבטאת את הזהות. הירח מבטא את הזיכרון והעיבוד הרגשי. מרקורי מבטא חשיבה ופרשנות. נגה מבטאת משיכה וערך. מאדים מבטא תשוקה ופעולה. צדק מבטא התרחבות. שבתאי מבטא מבנה. והפלנטות החיצוניות מבטאות כוחות טרנספרסונליים שמעצבים את הגורל הדורי. יחד הם יוצרים את המנגנון הפנימי של הנפש.

המזלות הם הסגנונות שבהם בוחרים התפקודים הללו לעשות שימוש.

מאדים במזל בתולה נוקט בפעולה באמצעות דיוק. מאדים במזל אריה נוקט בפעולה באמצעות נוכחות. מאדים במזל דגים נוקט בפעולה באמצעות כניעה או השראה. הפעולה היא אותו תפקוד ארכיטיפי. המזל הוא השיטה. הבית הוא הבמה עליה מתרחשת הפעולה. היבטים אלה הם מערכות היחסים בין כל החלקים הללו, יוצרים הרמוניה או מתח בהתבסס על מה שהנשמה רוצה ללמוד.

זו הארכיטקטורה. הנשמה נכנסת לגלגל המזלות באותה דרך שבה נווד נכנס למבוך. המבנה מעצב את המסע, אבל הנווד קובע לאיזה עומק יחקור אותו. גלגל המזלות מספק את הטווח המלא של הפוטנציאל האנושי. זו מערכת של ארכיטיפים בהם הנשמה עושה שימוש כדי לפסל את התגלמותה. זו השפה אותה מדבר הצופה באמצעות סמלים וסינכרוניות. זה התרשים הקוסמי שמאפשר את הצמיחה האנושית. גלגל המזלות לא מדבר על גורל. הוא מדבר על תכנון.

זו הארכיטקטורה שבה משתמשת הנשמה כדי להפוך פוטנציאל אינסופי לחיים ספציפיים.

גורל, רצון חופשי ותוכנית הלימודים של המפה

ברגע שבו הנשמה בוחרת במפה, היא בוחרת בתוכנית לימודים. היא לא בוחרת תסריט. היא בוחרת שדה של אפשרות. אנשים חושבים בטעות שאסטרולוגיה היא גורל, כיוון שהם לא מבינים מהי באמת המפה. מפה לא מכתיבה תוצאות. מפה מגדירה את המבנה בתוכו התוצאות עוטות צורה. גורל הוא הארכיטקטורה. רצון חופשי הוא האופן שבו אתם נעים בתוכה.

המפה מספקת את התבנית, את הנטיות, את נקודות החיכוך, את הכשרונות, את נקודות העיוורון, את החותמות הקארמתיים. כל אלה לא שולטים בכם. הם מיידעים אתכם. הם מתארים את שדות האנרגיה בהן תצטרך לנווט התודעה שלכם. הם מתארים את מערכות מזג האוויר הארכיטיפיות שהולכות בעקבותיכם במשך כל ההתגלמות. אנשים מסוימים נלחמים במערכות הללו במשך עשורים. אחרים נכנעים להן. יש שהופכים מיומנים בהן. ההבדל הוא הרצון החופשי. הגורל קובע את התנאים. הרצון החופשי קובע את הביטוי.

חשבו על המפה כעל תבנית נוף. אינכם יכולים לשנות את ההרים או את הנהרות, אבל אתם יכולים לבחור כיצד להלך בתבנית נופם. אתם יכולים לטפס, לצעוד, לנוח, לבנות או לחקור. אתם יכולים ללכת לאיבוד או אתם יכולים ללמוד לקרוא את פני השטח. פני השטח אינם הגורל. הבחירות שמתקבלות בתוך פני השטח הן הרצון החופשי.

זה המקום שבו תוכנית הלימוד הופכת ברורה. כל נשמה בוחרת מפות בעלות תבניות שמאתגרות את קצה צמיחתה. אם אתם מתקשים להציב גבולות, אתם בוחרים מיקומים שמאלצים אתכם ללמוד אותם. אם אתם מתקשים לתת אמון, אתם בוחרים היבטים שהופכים את מתן האמון לשיעור העיקרי שלכם. אם אתם מתמודדים עם ערך עצמי, אתם בוחרים בסיפור נגה שיגרום לכם להתמודד עם נושא הערך מהפנים אל החוץ.

גורל מעניק לכם את הכיתה. רצון חופשי קובע האם תשתתפו או תנסו להבריז.

המעברים (מעבר או טרנזיט הוא מעבר של פלנטה במיקום מסוים בשמים, שיוצרת היבטים במפת הלידה, ובכך מציינת תקופה של השפעה או שינוי) פועלים אז כמערכת התזמון. הם מפעילים חלקים מסוימים בתוכנית הלימודים. הם יוצרים לחץ, הזדמנות וחשיפה. הם בוחנים את האינטגרציה שלכם. הם מזכירים לחווה את ההסכמים שעשה הצופה. מעבר קשה אינו עונש. זו בחינה על פי לוח זמנים. מעבר תומך אינו פרס. זו הזדמנות שאמורה להאיץ את צמיחתכם.

כאשר אנשים אומרים שהם תקועים, תכופות הם מתנגדים לתוכנית הלימודים. כאשר הם אומרים שהם מרגישים ערוכים, בדרך כלל הם מגיבים לה. המפה לא דורשת שלמות. היא דורשת מעורבות. לא מעניין את היקום אם אתם חפים מטעויות. מעניין אותו האם אתם לומדים מהטעויות שעשיתם.

גורל הוא צורת ההתנסות. רצון חופשי הוא האופן שבו אתם נעים בתוכה. ייעוד הוא מה שמתהווה כאשר השניים נמצאים בהרמוניה. גורל הוא הנשמה שמביעה את עצמה באופן מלא בעולם בו בחרה. ייעוד הוא הרגע שבו הצופה והחווה מזהים זה את זה מבעד לצעיף. ייעוד מתרחש כאשר אתם מפסיקים להתנגד לתכנון ומתחילים להשתתף בשיעור.

חיי הגשמה אינם חיים שנמנעים מקשיים. חיי הגשמה הם חיים שמשתמשים בקושי כמו בשער. המפה מספקת את השערים. הנשמה מספקת את האומץ. הרצון החופשי מספק את הבחירה לעבור בהם.

זהו חוזה ההתגשמות. כך הגורל והבחירה הופכים לסיפור אחד.

השבת הזיכרון מבלי לעזוב את הגוף

האשליה הגדולה ביותר של ההתגלמות היא האמונה שהנשמה נותקה מהזיכרון האישי שלה. הצעיף הוא אמיתי, אבל הוא לא מוחלט. הוא מרכך את המודעות, אבל הוא לא מוחק אותה. הצופה יזרים מידע אל החווה, אבל רוב האנשים לא מזהים את הסימנים. הם מצפים שההתגלות תגיע כמכת ברק. במקום זאת, היא מגיעה כתהודה.

הזיכרון חוזר באמצעות תחושה לפני שהוא חוזר באמצעות מחשבה. אתם תובעים לעצמכם מחדש את זיכרון הנשמה שלכם לא על ידי כך שאתם מאלצים את הצעיף להיפתח, אלא על ידי כך שאתם לומדים לשמוע את החלק שלכם שמעולם לא שכח. זו הסיבה מדוע מדיטציה, עבודת חלומות, עיסוק יצירתי, טקסים ומחשבות עמוקות עובדים. הם מזיזים את המודעות שלכם מהמיינד של פני השטח אל השדה העמוק יותר בו מתקשר הצופה. הם מאפשרים לחווה לשמוע את הדי המקור האישי שלו.

השבת הזיכרון אינה קשורה להיזכרות בגלגולים קודמים בפרטי פרטים. היא מתרחשת כאשר אתם זוכרים מי הייתם לפני שהעולם לימד אתכם מי להיות. מדובר בהכרת הדפוסים שמרגישים עתיקים והאמיתות שמרגישות מוכרות ללא הסבר. לפעמים יצירת אומנות, מקום, אדם או רגע משבר מושכים משהו מהנשמה שמרגיש עתיק יותר מהחיים שאתם מנהלים. התחושה הזאת היא זיכרון שצץ ועולה מבעד לצעיף.

הגוף עצמו הוא אחד מהשערים האמינים ביותר. הגוף מחזיק בחותמות רגשיים, בדחפים אינטואיטיביים ובתגובות מעודנות שנושאים מידע שהמיינד המודע לא יכול לבטא. כאשר אתם מקשיבים לגוף מתוך סקרנות אמיתית, אתם מתחילים לשמוע את הצופה מדבר בשפת התחושות. זו הסיבה מדוע ההילינג עובד ותרגולים סומטיים מביאים תכופות תובנות פתאומיות. הגוף זוכר את מה שהמיינד לא מסוגל לזכור.

האסטרולוגיה הופכת אז למפה עבור הזכרונות הללו. המעברים מפעילים שיעורים ישנים. התפתחויות מגלות שלבי התממשות. התאמה אסטרולוגית מפעילה דפוסי גלגולים קודמים. שיבות פלנטריות מעירות ידע רדום. המפה אינה רק כלי פסיכולוגי. היא כלי מְנֶמוֹנִי עבור הנשמה. הוא מסייע לחווה לחבר יחד את הסיפור שהצופה החזיק כל העת.

שיבת הזיכרון אינה התעוררות פתאומית. זו היערכות הדרגתית. מגיע רגע שבו אתם מרגישים את עצמכם חיים מרובד מודעות עמוק יותר. שוב אינכם מגיבים רק לרגעי ההווה. אתם מגיבים ממקום של הבנה. אתם חשים בהמשכיות קיומכם. אתם מרגישים בנוכחות הצופה בהחלטות שאתם מקבלים ובתובנות על פי הן אתם פועלים.

בנקודה מסוימת, אתם מבינים שהזיכרון לא צריך לחזור באופן מלא כדי שהנשמה תהיה ערה באופן מלא. המטרה היא לא לפוגג את הצעיף. המטרה היא להפוך אותו דק יותר. המטרה היא לחיות עם רגל אחת בזמן ועם רגל אחת בנצח. המטרה היא לנווט בדרכי החיים האנושיים תוך כדי כך שאתם מחוברים לאינטליגנציה שבחרה בהם.

כך מרגישה בגרות רוחנית. איחוד שקט בין זה שחי את הסיפור לבין זה שתכנן אותו. החווה מתחיל לחוש בתוכנית הלימודים ללא פחד. הצופה מתחיל להשתתף באופן פעיל יותר. יחד הם יוצרים תודעה אחת שנעה בעולם בבהירות. הנשמה זוכרת את עצמה ללא צורך לעזוב את הגוף.

ההתגשמות הופכת פחות להפרדה ויותר לשיתוף פעולה.

זו השִׁיבָה.