מאת: Mutual Reception Astrology
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
ספר חנוך הוא אחד מהשורדים המרתקים ביותר של העולם העתיק, כיוון שהוא משמר חזון של יקום שהוא הן רוחני באופן עמוק והן אסטרולוגי באופן מפורש. הוא נכתב בין 300 לפני הספירה ל-100 לספירה, ומתאר יקום שבו הכוכבים הם ישויות חיות, מלאכים ואינטליגנציה שמימית, והזמן עצמו מקודד במקצבי השמים. עבור המיסטיקנים היהודים הקדומים ואחר כך, עבור הפלגים הנוצריים, חנוך היה יותר מאשר רק סיפור. הייתה זו מפה של חוק קוסמי. הוא חשף שמים מלאים בתכלית ובמבנה ברור. השקפת עולמו קרובה הרבה יותר לאסטרולוגיה המוקדמת מאשר לאורתודוקסיה הדתית שבאה אחר כך.
הטקסט מתאר כוכבים כישויות צייתניות ובעלות אחריות מוסרית. הם נשפטים כאשר הם סוטים מנתיבם הקבוע. רעיון זה משקף חכמת כוכבים מֶסוֹפּוֹטָמִית ולֶבַנְטִינִית קדומה הרבה יותר, היכן שהפלנטות והכוכבים נתפסו ככוחות אלוהיים או אלוהיים–למחצה. חנוך לוקח חכמה זו שעברה בירושה וממסגר אותה מחדש באמצעות עדשות מונותאיסטיות מבלי להסיר ממנה את כוחה הרוחני. התוצאה היא מערכת שבה השמים מלאי חיים ושומרי–חוק, לא סטטיים או מכניים. זהו יקום שבנוי על מערכות יחסים, כוונה וקצב.
החלק האסטרולוגי המפורש ביותר של הטקסט הוא ספר המאורות (או ספר חליפות מאורות השמים). כאן חנוך מובל על ידי אוריאל, המלאך הנעלה שמושל באורות השמים, ולומד את חוקי השמש, הירח ואת המחזורים שלהם. המאורות חולפים מבעד לשנים–עשר שערים שמחלקים את השנה לשנים–עשר חלקים שדומים מאוד למערכת הראשונית של גלגל המזלות. הטקסט מתאר את ימי השוויון, את נקודות ההיפוך, את השלבים הלונאריים, ימים מעוברים ואת המבנה הקבוע של לוח שנה סולארי בן 364 ימים. אין אלה דימויים אקראיים. זהו מדע כוהני שתועד בשפה מקודשת. הוא משקף השקפת עולם שבה סדר אלוהי נחשף באמצעות תזמון שמימי.
לוח שנה סולארי זה יצר מחלוקת בין הקהילה של חנוך לבין לוח השנה הלונארי הבבלי השכיח יותר שבו נעשה שימוש ביהדות המקובלת. קונפליקט זה לא היה אי הסכמה מינורית. היה זה קרב על לגיטימציה רוחנית. הכוהנים שהשתמשו בלוח השנה של חנוך, האמינו שהם לבדם שומרים את הסדר הקוסמי האמיתי שנתגלה על ידי אלוהים. הם האמינו שחיים טקסיים וסדר חברתי צריכים להיות ערוכים עם השמש, במקום עם הירח. דבר זה קרא תיגר על הסמכות הרבנית, כיוון שהוא עקף מסורת חוקית מאוחרת יותר והצביע חזרה אל חזון כוהני עתיק יותר. חנוך ייצג צורת ידע ושושלת שבהן הרבנים לא יכלו לשלוט.
מנהיגים נוצרים סברו גם הם שחנוך פוגע ביציבות. הקהילות הנוצריות המוקדמות, בייחוד באתיופיה ובחלקים של סוריה, התייחסו לטקסט בכבוד. הוא אפילו השפיע על הברית החדשה ועיצב את תורת המלאכים המוקדמת. אבל בשעה שהנצרות גיבשה את כוחה והחלה להגדיר את האמונה המקובלת, המנגנונים הקוסמיים שבספר חנוך הפכו למכשול. ההיררכיה המלאכית שלו הייתה מקיפה מדי. השקפת העולם האסטרלית שלו הייתה קרובה מדי לקוסמולוגיה פגאנית. חזון השמים שלו היה פראי ובלתי נשלט מדי. וחשוב מכול, ההוראה שלו לא תאמה להיררכיה הנוצרית המתפתחת. הוא תיאר יקום שנחשף באופן ישיר לאדם שנמצא מחוץ לסמכות המוסדית, ודבר זה הפך אותו למסוכן.
סיפור העִירִים (המשגיחים, המפקחים) הגביר את האיום. ישויות שמימיות אלה ירדו אל כדור הארץ, הפריעו לסדר האנושי והעניקו ידע אסור לאנושות. המרד שלהם הפך לאזהרה מיתית בנוגע לכוח קוסמי בו נעשה שימוש לא ראוי. עבור הסמכויות הדתיות, ניתן היה לקרוא נרטיב זה כהערה הקשורה לכל דמות או תנועה שטענה לתובנה רוחנית ללא היתר מוסדי. הייתה זו מראה לא נוחה, כזו שתעצים את המיסטיקנים, בעלי החזון והבדלנים. הקוסמולוגיה של חנוך התנגדה לריכוזיות הידע הרוחני, ודבר זה לבדו הפך אותה לחשודה.
זו הסיבה מדוע הספר של חנוך נדד אל שולי המסורת המערבית. הוא לא נדחה כיוון שהיה חסר עומק רוחני. הוא נדחה כיוון שהוא הכיל יותר מדי. הוא שימר קוסמולוגיה שבה החוק האלוהי נכתב בשמים במקום בקודים חוקיים או בצווים נוצריים. הוא הציע חזון של השמים שלא הזדקק לשומר סף. הן עבור הסמכות הרבנית והן עבור הסמכות הנוצרית, הוא ייצג עולם עתיק יותר, פתוח יותר וקסום יותר. הוצאתו מהקאנון הבטיחה שעולם זה יתפוגג מעיני הציבור.
ואף על פי כן, חנוך לעולם לא נעלם באמת. הוא שרד בנצרות האתיופית. הוא שרד במעגלים מיסטיים ואזוטריים. הוא שרד במגילות ים המלח ובקטעים שנכללו בספרות של חזון אחרית הימים. וחשוב מכול, השקפת העולם שהוא הביע חיה עדיין באסטרולוגיה המערבית, שירשה את הרעיון שהשמים הם בעלי מבנה, מודעות ותגליות. בדרכים רבות, חנוך הוא האב הקדום האבוד של החשיבה האזוטרית המערבית. הוא נותר תזכורת שקטה לכך שזמן רב לפני שהמסורות הדתיות שרטטו את הגבולות שלהן, הייתה מסורת שבה הכוכבים עצמם היו המורים והשמים היו טקסט חי לכל מי שיכול היה לקרוא אותם.
*פרוטו־אסטרולוגיה: שלב מוקדם וראשוני של אסטרולוגיה, שלב שבו תרבויות קדומות קישרו בין תופעות שמימיות לבין אירועים ארציים, עוד לפני שהתגבשה מערכת אסטרולוגית מסודרת הכוללת מזלות, בתים וכללים קבועים.
