מאת: ד״ר מריה האטני
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
אֵבֶל הוא הגשר שבין סבל לשחרור. הוא הנתיב שבין תָנָטוֹס ואֶרוֹס*: הזרעים שמתפוררים, מטהרים, מתחדשים, משלבים ומחיים את הנפש. הנפש מרפאת את עצמה כאשר אנו מתאבלים. זו הדרך שבה המערכות שלנו מעבדות הפרדה, ניתוק ואת תשוקתנו לאיחוד.
לאחר שהלכנו בעקבות הכעס שלנו מרחק רב דיו, תכופות מתקיים מפגש עם האֵבֶל. כך גם לגבי טראומה, פחד, אכזבה וחרדה. האֵבֶל נמצא שם, מסייע לנו לעבד את מה שלא ניתן להביע במילים. הוא נמצא בכל קתרזיס מרפא אחריו אנו מחפשים… אפילו כאשר אנו בורחים מן האובדן, מן המוות בעצמנו ובחיינו.
אֵבֶל הוא ביטוי עמוק של אהבה… הכוח ההרסני, אך היצירתי של ארוס שמושך אותנו דרך תהליך המוות הפנימי, דורש שהלב ייסדק וייפתח לרווחה, לעוד חיים ואפילו ליכולת גדולה יותר לאהוב.
כאשר אנו סוגרים את לבנו כדי להגן על עצמנו מפני כאב, מפחדים מהאֵבֶל וחסרים את הכלים להתחבר עם גוף הכאב שלנו בדרך אוהבת, אנו לוכדים כאב זה בפנים, מותירים את עצמנו מפחדים מעצמנו ומאנרגיית החיים שמשתוקקת לזרום דרכנו. הדבר חוסם לא רק את החַיּוּת שלנו, אלא גם את הגישה שלנו לעוצמה רוחנית.
מיסטיקנים רבים מלמדים שאם ברצוננו להיות קרובים לאלוהים, עלינו רק לשבת לצד אדם שמתאבל. אני מאמינה שזה נכון, כיוון שכאשר אנו פתוחים לאֵבֶל, אנו פוגשים לא רק את כאב ההפרדה ממה שאבד או שמעולם לא היה, אך תכופות מהאהבה עצמה.
כאב זה של הפרדה הוא שהופך לתפילה ולמענה לתפילה, כפי שרומי עשוי לומר. עוצמתו הרוחנית של האֵבֶל היא שמרפאת אותנו באמת לכדי שלמות ומשחררת את הצורך ״לעבוד״ עד אין קץ על עצמנו, כיוון שהיא מחזורי החיים המולדים שמוכלים בנפש.
אנו הטבע. אנו גדלים, מתפתחים, משילים וצומחים באותה דרך בה הפרחים פורשים את עליהם ומשילים את כלי הכותרת שלהם כאשר מגיעה העת לשחרר, כך נעים הגאות והשפל, הירח המתפתח מן החשכה למלאות וחזרה אל החשכה, העונות שמשתנות מהסתיו אל החורף אל האביב אל הקיץ.
דבר לא נותר כשהיה, וגם אנו לא.
אך דבר אחד ברור.
כולנו אהבה.
האהבה היא שמעניקה לחיינו משמעות.
היא מרפאת באיחוד.
אֵבֶל האהבה הוא שמרפא אותנו בהפרדה.
מחזיר אותנו לאחדות עם העצמי המהותי ביותר שלנו.
אהבה.
אהבה היא הגשר שלנו שבין הפסיכולוגי והרוחני. האנושי והטרנספרסונלי. איננו זקוקים עוד למודלים קולוניאליים של אֵבֶל שכופים את התהליך, או מדחיקים אותו, כדי שנוכל להמשיך להיות פרודוקטיביים. תהליכים שלמעשה גורמים לנו לחוש יותר נפרדים מהמקור של עצמנו. אנו זקוקים לפרקטיקות שמסייעות לנו לטפל בנפש וברוח, שיעזרו לנו לרפא את הגשר שבין הלב והנשמה. תהליכים שיחזירו אותנו לאיחוד עם העצמי המהותי שלעולם אינו נעדר… כדי שנוכל אולי לגלות שאנו שלמים, מוחזקים ונתמכים לחלוטין על ידי האינטליגנציה האלוהית בהתפוררות, בהשלה ובצמיחה שתכופות מתרחשות בו–זמנית.
אהבה רבה.
* תָנָטוֹס: התגלמות המוות במיתולוגיה היוונית; שכן בעולם התחתון ונחשב לישות מפחידה, זו שמביאה עמה את צינת הלילה ואימת המוות. אֶרוֹס: אל האהבה במיתולוגיה היוונית.