מאת: ג׳ף בראון
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
אילו היה ניתן לי הכוח לסלק מן העולם דפוס התנהגות אחד בלבד, הייתי בוחר בנטייה שלנו לבייש את עצמנו, אך ורק כיוון שאנחנו בני אנוש.
הצמצום הנצחי הזה, שעובר מדור לדור, חייב להיפסק. כולנו חלק מהשדה הקולקטיבי, וכולנו מתמודדים, במידה זו או אחרת, עם אותם קשיים שנוגעים להערכה העצמית ולרגשות בלתי פתורים. ואף על פי כן, הותנינו להקשות על עצמנו אף יותר באמצעות דיבור פנימי שלילי ושיפוטים שהפנמנו. וכמובן, התופעה הזאת רק מעצימה באמצעות תרבות השיווק והצריכה, שרוצה שנאמין שאנחנו לא טובים מספיק או ״מגניבים״ מספיק, עד שנרכוש את אותו חפץ חומרי שאמור להפוך אותנו לבני אדם ראויים. מגוחך, אבל גם יעיל להפליא בהזנת אש הבושה הקולקטיבית שלנו.
הכל שקר גדול ותו לא, הסחת דעת הרסנית שמרחיקה אותנו מהאמת – האמת שאומרת שיש לנו ערך מולד. לא היינו כאן אם לא היינו ראויים לחיים האלה. אתם בעצמכם כבר המתנה שמוצגת בחלון הראווה. והערך שלכם לא תלוי במידת ה״שלמות״ שלכם בכל רגע נתון. אף אחד על פני כדור הארץ הזה לא מושלם, לעזאזל. אף אחד לא הגיע למימוש עצמי מלא. אף אחד לא הבין הכול. אף אחד!
כולנו כאן כדי לחיות ולהשתנות. כולנו כאן כדי לגלם את הנפלאות שטמונה בנו ולהעניק לעולם את המתנות הייחודיות שלנו. וגם אם אתם רק בתחילתו של מסע ההתעוררות שלכם, ובנסיבות הקשות ביותר שניתן להעלות על הדעת, דעו שאתם ראויים למסע הזה. לכל צעד וצעד בו.
ואתם לא צריכים להמתין עד שתגיעו למצב הארה דמיוני כדי לאהוב את עצמכם. לעזאזל עם זה! אתם כבר ראויים. האלוהות הזמינה אתכם לכאן ונתנה לכם דרכון שעליו מוטבעת חותמת נשמתכם היפהפייה. אף אחד ושום דבר לא יוכלו לקחת אותו מכם. הוא שלכם, ואתם חופשיים לצאת למסע…

