מאת: ליה דיאן
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
אנשים אוטיסטים יכולים להיות נאמנים באופן יוצא דופן. כאשר אנו אוהבים, אנחנו אוהבים עמוקות, סולחים שוב ושוב ומשקיעים מאמץ עצום בניסיון להבין את נקודת המבט של מושא אהבתנו ולגרום למערכת היחסים להצליח. אבל הנאמנות הזאת עלולה להפוך לנקודת תורפה כשהיא משולבת בחיים שלמים שבהם לימדו אותנו לפקפק בעצמנו.
רבים מאיתנו גדלו בתחושה שאנו שונים, לא מובנים, דחויים או ״לא בסדר״. מגיל צעיר למדנו שאנשים אחרים מבינים כללים חברתיים שאנחנו לא מבינים, שתכופות התגובות שלנו מוטלות בספק ושכדי להשתלב אנו צריכים להתאים את עצמנו לסובבים אותנו. אחרי שנים רבות כאלה, קשה לזהות את הרגע שבו הסתגלות הופכת לוויתור על עצמנו.
אנחנו נוטים להניח שהאדם שאנו אוהבים ושעליו אנו סומכים מבין מערכות יחסים טוב יותר מאיתנו. אנו יכולים להעניק משקל רב יותר לאופן שבו הוא מפרש אירועים, מאשר לפרשנות שלנו. כשהוא אומר לנו שאנחנו מגזימים, מבינים לא נכון, זוכרים דברים בצורה שגויה או שאנו אלה שיוצרים את הבעיה, אנחנו מתחילים להאמין לו, גם כשמשהו בתוכנו אומר אחרת.
עם הגיענו לבגרות, רבים מאיתנו כבר נושאים פצעים עמוקים שקשורים לנושאי אהבה, קבלה ותחושת שייכות.
הכמיהה הזו להרגיש מקובלים, בעלי ערך ואהובים יכולה להפוך אותנו לפגיעים במיוחד לאנשים שפועלים מתוך אינטרס אישי בלבד, או שפשוט לא אכפת להם מאיתנו באותה מידה שבה לנו אכפת מהם. לא פעם אנחנו עושים מעל ומעבר כדי לשמח את האדם שאנחנו אוהבים, עד כדי כך שאנחנו עלולים להדחיק את הצרכים והרגשות שלנו, או להשלים עם התנהגויות שפוגעות בנו, רק משום שאיננו רוצים לאבד אותו.
במערכות יחסים כאלה, סביר שנעשה את הדברים הבאים:
נתעדף את צרכיו של האחר על פני הצרכים שלנו.
אנחנו רגילים כל כך למסך, להסתגל ולהתאים את עצמנו כדי להשתלב, שלפעמים אנו לא שמים לב שהתחלנו לנטוש את עצמנו רק כדי שהאדם האחר ירגיש בנוח.
נאפשר לאדם אחר להכתיב את המציאות.
כשמתעורר קונפליקט, אנחנו עלולים להניח שהאדם האחר ״חכם יותר״, ״נבון יותר״ או ״בשל יותר מבחינה רגשית״, ולאפשר לפרשנות שלו להחליף את שלנו, גם כאשר מה שהוא אומר סותר את מה שחווינו ואת מה שאנחנו מרגישים.
נפתח תלות באישור שלו.
דימוי עצמי נמוך וחוסר ודאות לגבי מה נחשב ראוי או הולם יכולים להקל על אדם מניפולטיבי להציג את עצמו כ״מומחה״. במשך הזמן, אנחנו עלולים להתחיל להרגיש שהתפיסות שלנו לא אמינות, שהרגשות שלנו שגויים, ושאנו זקוקים לאותו אדם כדי שיסביר לנו מה באמת קורה או מה עלינו לעשות.
אצל רבים מאיתנו, הדפוסים הללו מתפתחים כיוון שמעולם לא לימדו אותנו לסמוך על המצפן הפנימי שלנו. במקום זאת, במשך שנים פקפקנו בעצמנו, התעלמנו מתחושת אי–הנוחות שלנו והסתגלנו לעולם שנבנה על פי דרכי החשיבה, התקשורת ויצירת הקשרים של אנשים נוירוטיפיקליים. אבל ניתן להשתחרר מהדפוסים הללו. אתם יכולים ללמוד לסמוך על עצמכם מחדש.
אתם יכולים להציב גבולות, לכבד את הרגשות שלכם ולהשיב לעצמכם את הקול שלכם. הכול מתחיל ברגע שבו אתם מתחילים לשים לב מתי אתם מעניקים לאדם אחר סמכות על הצרכים שלכם, על הרגשות שלכם או על תפיסת המציאות שלכם. כאשר אתם מתחילים לשים לב גם לרמת הנוחות שלכם, במקום להתמקד בדאגה לאושרו של אחר. אתם לומדים לשאול את עצמכם איך אתם מרגישים אחרי ששהיתם בחברת אדם כלשהו, ואם התשובה חושפת מצב שבו אתם חשים מותשים או מוקטנים לאחר כל מפגש שכזה, אתם יכולים לבחור לצמצם או להגביל את הקשר.
וחשוב מכול, אל תשכחו לעולם שלא משנה עם מי אתם נמצאים או עד כמה אתם אוהבים אנשים מסוימים – הצרכים שלכם חשובים. הרגשות שלכם תקפים. תפיסת המציאות שלכם אמיתית. הפכו משפטים אלה להצהרות מחייבות.
