מאת: ג׳ף פוסטר
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן
הכול יכול היה להתנפץ.
פתיל חייכם יכול היה להתנתק בן לילה.
האנשים שאתם אוהבים יכלו להיעלם אל כאוס הזמן.
הכול יכול היה להתמוטט אל הריק.
הבית שלכם. כל רכושכם.
אפילו גופכם.
ואף על פי כן, התעוררתם הבוקר.
ואותם החיים עדיין כאן בשנית.
בזכות נס עלום כלשהו.
אותה מיטה בה הלכתם לישון.
אותו מטבח.
אותם טקסים קטנים של היום.
אותה הדרך שבה אתם מדברים עם אהוביכם.
אותו חתול שמביט בכם בעיניים מוכרות, מכיר אתכם ללא מילים.
מתוך חוסר הוודאות העצום של הקיום, דפוס שברירי זה שאתם מכנים ״החיים שלי״ שב ונוצר.
הם כה רגילים שאנו מבחינים בהם רק בקושי. אנו לוקחים הכול כמובן מאליו.
ואף על פי כן, זה הנס העמוק ביותר שבן האנוש יכול לחוות:
החיים לא התפזרו.
האהבה לא נעלמה.
כאשר פקחתם את עיניכם, אותו עולם מוכר עדיין כאן, ממתין לכם.
ולכן, אם תזכרו, עצרו לרגע לפני שהיום מתחיל.
והודו למסתורין העלום.