מאת: אלכס מיילס
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן
את נכנסת לחדר ומרגישה הכול.
לפני שנאמרת מילה אחת, את תמיד קולטת את הלך הרוח.
את מבחינה מי לא מביט בעיניך.
את קולטת את החיוך שלא ממש מגיע לפניו של מישהו.
את שומעת כיצד הקול משתנה כאשר שם מסוים מוזכר.
את מרגישה מי חש שלא בנוח, מי מרגיש לא שייך, מי סופר בשקט את הדקות עד אשר יוכל לעזוב.
תמיד היית כזאת. אפילו כילדה, הבחנת במה שאחרים פספסו. קראת את הרגשות שהסתתרו מאחורי מילים מנומסות. עקבת אחר השינויים בגון קולו של מישהו, בשפת הגוף שלו, בשתיקה שלו. למדת בשלב מוקדם שהתחושות לא תמיד קיימות במקומות הברורים.
כיום, את קוראת אנשים מבלי לנסות כלל.
אתנחתא.
מבט.
צחוק רועד.
אלה הדברים הקטנים שמספרים לך יותר מכל שיחה.
את מרגישה לעומק – לפעמים יותר מדי לעומק. כאשר מישהו קרוב אלייך כואב, את מרגישה זאת בחזה. את נכנסת למקומות הומי אדם ומרגישה מרוקנת, כיוון שהרגשות מכים בך בבת אחת. את נושאת אנרגיה שלא שייכת לך, ותכופות את מבינה זאת רק בשלב מאוחר מדי.
את נטענת מחדש בדממה.
מוקדם בבוקר.
ברגעים של אחד–על–אחד.
בהליכות ארוכות.
בטבע. זה המקום שבו הרוח שלך נושמת.
שיחות חולין מתישות אותך. את משתוקקת לשיחה אמיתית – מהם הדברים מהם מישהו מפחד, מה עיצב אותו, מה הוא לא אומר בדרך כלל בקול רם. אכפת לך מהאמת.
מהעומק.
את לא מעמידה פנים.
את אמיתית.
את מרגישה בנוח בסביבת בעלי חיים. הכנות שלהם מרגיעה אותך. הנאמנות השקטה של כלב. חתול שמתכרבל לצדך ללא ציפיות. הם מגיעים וצריכים רק שתהיי מי שאת ותו לא.
חווית כאב.
שתקת בפומבי תוך כדי כך שאת נשברת לרסיסי בתוכך.
חייכת ברגעים שפצעו אותך לרווחה.
ואותם רגעים? הם הפכו אותך רכה יותר, חכמה יותר, חזקה יותר. הם לימדו אותך מה חשוב – מה לא.
שוב אינך רודפת אחר אנרגיה לא ברורה, הודעות שלא נקראו, או מאמץ חד–צדדי. הפסקת להתכווץ כדי להתאים למקומות שבהם העומק שלך היה נטל.
עכשיו, את מתקדמת אל דברים שמרגישים אמיתיים. אל הרוגע. אל מה שמרגיש שָׁלֵו.
את בוטחת בתחושות הבטן שלך – לחלוטין. את מעדיפה יציבות, גם אם היא שקטה. כבר לא אכפת לך מדברים שנוצצים מבחוץ וכן אכפת לך ממה שמרגיש נכון מבפנים.
שחררת את הצורך לקבל אישור.
התרחקת מאנשים שאהבו רק גרסאות שלך שגרמו להם לחוש בנוח.
הפסקת להתנצל על מי שאת.
את לא מחפשת תשומת לב. את מחפשת חיבור – חיבור כן, פתוח, מקרקע. חיבור מהסוג שבו את לא צריכה לסנן את עצמך, שבו השקט בטוח, והנוכחות, די בה.
עבורך, האושר נראה שונה. הוא ערב שקט בבית. אוכל מנחם. בגדים רכים. רגע לעצמך – בלי צורך להסביר למה.
כך את מגנה על השלווה שלך. אומרת ״לא״ ללא אשמה. בוחרת במה שמרגיש נכון, אפילו אם אף אחד אחר לא מבין זאת. לא מתאימים לך עוד דרמה, שיחות רדודות ואנשים שנעלמים בעיתות קושי.
את רוצה פחות רעש.
יותר שלווה.
פחות אנשים.
חיבור עמוק יותר.
ובפעם הראשונה מזה זמן רב מאוד, די והותר בכל אלה.
