מאת: עובדי אור למען ההתעלות
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
הארה רוחנית מעולם לא הייתה אמורה להיות סגידה לאדם כלשהו, למורה או לישות חיצונית, בין אם על כדור הארץ או במקום אחר ביקום.
התעוררות אמיתית מתחילה ברגע שבו העצמי מבין שהאלוהי אינו משהו שנמצא מחוץ לעצמי, אלא משהו שחי, שנושם ושמבטא את עצמו מבפנים. כל ישות מכילה ניצוץ של אותה אינטליגנציה יצירתית שבראה כוכבים, עולמות ואת החיים עצמם. אתם לא נפרדים מהתוכנית האוניברסלית. אתם משתתפים נצחיים בה.
הבנה זו אינה חדשה. היא צצה ועולה שוב ושוב על פני תרבויות, ציוויליזציות ובכל ההיסטוריה של כדור הארץ. תורות עתיקות, טקסטים מקודשים, מסורות שבעל פה ובתי ספר לתורת הנסתר מצביעים כולם על אותה אמת מהותית, האלוהי לא מושל ממרחק. הוא מפיח רוח חיים מבפנים. הזכירו אמת זאת לאנושות פעמים רבות, בשפות רבות ובצורות סמליות אינסופיות.
תפקיד המאסטרים: דוגמה, לא שליטה. דמויות כגון ישו (ישוע) המשיח, כמו גם בודהה ומאסטרים נאורים אחרים שצעדו על פני כדור הארץ, לא היו אמורות מעולם להיות מושא לסגידה כאידיאל בלתי מושג. התכלית האמיתית שלהם הייתה לשמש דוגמה אישית אמיתית. הם העבירו מסרים על התעצמות, הגשמה עצמית ואחדות עם האלוהי, והם חיו את התורות הללו בפתיחות, כדי שהאנושות תהיה עדה לכך שמצב הוויה זה אפשרי במסגרת הצורה האנושית.
הם לא הגיעו כדי להציב את עצמם מעל לאנושות, אלא להתייצב בתוכה ולחשוף את הפוטנציאל הנעלה ביותר שלה. החיים שלהם היו אמורים לשמש כדוגמה חיה למה שהופך להיות אפשרי כאשר הפחד מתפוגג, הלב נפתח והתודעה נערכת עם האמת האלוהית. המסר שלהם אף פעם לא היה ״תראו אותי״, אלא ״זכרו מי אתם״.
המאסטרים הללו הבינו שאין די במילים. האנושות צריכה הייתה לראות התגלמות. היא הזדקקה להוכחה שחמלה יכולה לגבור על אכזריות, שאמונה יכולה להתעלות על הגבלה, ושתודעה האלוהית יכולה לפעול באמצעות חיים אנושיים רגילים. בדרך זו, הנתיב הואר, לא נכפה.
סף ההיזכרות. נשמות עתיקות מתעלות רבות מוצאות עכשיו את עצמן ניצבות על סף זהה זה של הבנה דומה. יש הכרה פנימית גוברת שמה שפעם זכה להערצה חיצונית, מתעורר כעת באופן פנימי. האנושות נזכרת באיכויות שפעם שוייכו רק לקדושים, לנביאים ולמאסטרים כיכולות שמצויות בכל נשמה אנושית.
ההבנה הזאת יכולה להרגיש מרוממת ומערערת גם יחד. ההתעוררות לטבע האלוהי של העצמי, משמעותה קבלת אחריות על המחשבות, הפעולות והיצירות של העצמי. זהו סוף התלות הרוחנית ותחילת ההשתתפות המודעת. אף מושיע חיצוני לא יגיע. ההתעוררות יכולה להתרחש רק מבפנים.
זו המהפכה השקטה שמתחוללת ברחבי הפלנטה. לא הופעת דמויות חדשות להן אפשר לסגוד, אלא הופעת האנשים המתעלים שזוכרים את החיבור שלהם למקור, אלה לאלה ולשלם הגדול יותר. הארה לא נמצאת במרחק התעלות מהאנושות, מדובר בהתעלות אל ביטוי מלא יותר שלה.
ככל שההיזכרות הזאת תתפשט, האנושות תתקרב לאמת שתמיד המתינה בסבלנות מתחת לפני השטח, מה שהדגימו המאסטרים לא היה אף פעם בלעדי. הייתה זו הכנה. היה זה קדימון למה שהאנושות עצמה מוכנה עכשיו לגלם.
בשירות מסור ואוהב.
