לי קרול מתקשר את קריון מול קהל

24 בינואר, 2016

סן אנטוניו, טקסס, ארה״ב

מאנגלית: סמדר ברגמן

 

כדי לסייע לקורא, תקשור זה תוקשר מחדש [על-ידי לי וקריון] והוסף לו מידע לטובת הבנה ברורה אף יותר. לעתים קרובות, התקשור מול קהל מכיל אנרגיה שנושאת תקשורת מסוימת שהדף המודפס פשוט אינו יכול לחשוף. הנה אפוא להנאתכם מסר מועצם זה שניתן בסן אנטוניו, טקסס, ארה״ב.

ברכות, יקרים, אני קריון מהשירות המגנטי. פעם נוספת, יש צורך בזמן הסתגלות של היושבים למולי. ההסתגלות מתרחשת במציאות שלכם, וכך גם ההבחנה, לטובת פרדיגמת הקיום שלכם. גם אלה מכם שערים ושמודעים מאוד, עדיין מדובר רק באדם שיושב בכיסא למולכם. הקול הוא אותו קול ששמעתם לפני רגע, אבל אלה מכם שיכולים להבחין, יודעים שהאנרגיה אינה זהה.

השותף שלי יודע שישנה אנרגיה רחומה ונדיבה שמגיעה ושמציפה אותו, שמראה לו שהגיע הזמן לעזוב את גופו, וכך הוא עושה. הוא מתרחק במובן שקשה לתאר. הוא לא יושב כאן – לא באמת. התהליך שלו מכין את הקרקע, לא להשתלטות, אלא לשותפות. בעבר הוא התאמץ לשם כך – התאמץ יותר מדי – ואז הוא למד לשחרר, ואז המסרים החלו לזרום.

כך קורה אצל כל האנושות. השותף שלי סיפר היום ואתמול כיצד הוא משתמש בסינכרוניות ולא בהגיון בהדרכת חייו. הנה מהנדס שאומר לכם לא להשתמש בהגיון! לאמתו של דבר מדובר בשילוב של תהליכים, נכון? מדובר בהגיון הישרדות המבוסס על הגיון רוחני בריא, והגיון שגורס שהרוח רואה תמונה רחבה יותר שאתם אינכם יכולים לראות. לכן, אם תוכלו ללמוד לבטוח ברוח, תקבלו נקודת מבט שאינכם יכולים להשיג בעצמכם. לכן, במקום לדבוק במה שאתם יודעים, אתם פועלים על פי מה שאינכם יודעים, אך שאתם מרגישים שנגיש. זו הסינכרוניות. זה תהליך של הסתמכות על תחום שקיים אצל כולכם, אבל שקשה להבינו – ממש קשה. אתם חייבים להזיז הצדה את אזור הנוחות שלכם, בו שהיתם כל חייכם.

זמן ההסתגלות הסתיים, וכמה מכם מרגישים בכך. אני רוצה שתשבו לרגע ותנשמו. הנה שאלה: ״האם זה באמת נכון?״ ברגע זה, אין אלה רק מסרים מפי אדם, אלא במקום זאת, זהו בורא נדיב שאתם מהווים חלק ממנו, והבורא הזה מדבר אליכם בשפתכם ובדרך שבוראת אנרגיה גדולה יותר בחדר זה ולמען המאזין – מסרים שהם הרבה יותר מאשר סתם מילים.

התקשורים הללו לא עוסקים במידע. הם תקשורים מדיטטיביים שבהם אני רק יושב ואוהב אתכם, כן, יש מאזינים שמרגישים זאת גם כן. יש כאלה שיהיו במישור אחר לגמרי משלכם, בגישה שונה מזו שלכם ובפרדיגמה בזמן מאוחר יותר, מאזינים להקלטה, כפי שאתם מכנים זאת. גם הם יקבלו זאת, כיוון שזו מהות הרוח – חסרת זמן.

אבל יש עוד. אם הייתי אומר לכם שהרוח יודעת מי הם המאזינים הפוטנציאלים של מסר זה, האם זה יהיה משונה מדי בעיניכם? הרוח יודעת מי, פוטנציאלית, נתון בצרה עכשיו. בעתיד, אנשים אחרים ישבו ויקשיבו למסר וירגישו באהבת האלוהים. האם זה מוזר מדי? ואם הייתי אומר לכם שכך הוא, האם הייתם מבינים עד כמה אתם קרובים לרוח עכשיו ועד כמה היא אוהבת אתכם?

יש תהליך שאתם חייבים להיות מודעים אליו. אמרנו לכם שוב ושוב שהאדם שרק יושב וממתין לאלוהים, יחכה הרבה זמן. אתם עשויים להיות מודעים לרוח, למקור המרכזי הגדול, ויכול להיות שאתם מאמינים. אתם עשויים להיות נשמה עתיקה שאומרת: ״כן, אני מרגישה את זה; אני יודעת את זה!״ אולם, אתם גם עלולים להיות מתוסכלים שכלום לא קורה, ואני רוצה לומר לכם, כפי שאמרנו בעבר: אתם חייבים לאחוז בידית ולפתוח את הדלת לפני שמשהו יתרחש.

״קריון, לא אמרת לנו ׳להפסיק להתאמץ כל כך ולשחרר׳? עכשיו אתה מדבר על פעולה. אז מה לעשות?״ יקרים, אל תתבלבלו! אנו אומרים לכם שאתם חייבים לשחרר את המחשבות שלכם ולבטוח בחלק האלוהי שאתם, שלא משתמש בפרדיגמה הגיונית. לכן אתם עוסקים באופן פעיל בשחרור!

אתם חייבים להאמין בכך. האמונה היא המפתח. אתם חייבים להיות במקום, אולי אפילו כורעים על הברכיים, שבו אתם שואלים: ״רוח יקרה, אמרי לי מה עליי לדעת. אני מתוסכל!״ אז זה מתחיל. אז הפתרונות מתחילים להגיע. עכשיו כמה מכם אומרים: ״עשיתי את זה. אבל מה שקורה הוא עדיין בגדר תעלומה בעיני״. כן, נכון, זו תעלומה כיוון שאתם פתחתם את הדלת למקום שאינכם מכירים עדיין. הפרדיגמה שונה מזו לה אתם מצפים – לאן אתם הולכים כאשר אתם פותחים את הדלת. אתם חייבים להשליך את הציפיות שלכם. אתם צריכים להשליך את ההגיון שלכם. זו פעולה שקשה לעשות, לשחרר את הדברים להם אתם רגילים.

אתם צריכים להרגיש בנוח כדי לפתוח את הדלת, לצעוד פנימה ולומר: ״לכאן אני שייך. אני לא מבין עדיין את הכול, אבל אני מרגיש כאן ממש טוב!״ יקרים, אנו לא רק מבחינים בכם. אנו צועדים אתכם כל הזמן, אבל באותו רגע שבו אתם אומרים: ״אני כאן, אני מוכן, אני נכנס מבעד לדלת״, אז השותפות מתחילה להתפתח, שותפות שלא הייתה שם קודם לכן. קוראים לזה ״בחירה חופשית״.

הפרדיגמה החדשה כאן

מעניין שבאנרגיה החדשה הזאת, יותר ויותר אנשים מתחילים להתבונן סביב. עוד ועוד אנשים שלא מבינים מטפיזיקה או תקשור, אבל הם מגיעים למקום כגון זה כדי לשמוע את קריון מעביר את המסר הזה. הדבר יוצר אז אנרגיה, לא בהכרח הבנה, אבל אנרגיה שאומרת: ״סוף סוף אני יודע שאני יכול לפתוח את הדלת ללא חשש״. ייתכן וזה הדבר היחיד שהם יקחו איתם, והם אינם זקוקים ליותר מכך – הבטחה שהרוח היא אנרגיה אוהבת של נדיבות ואכפתיות. אבל אני רוצה להרחיק לכת אל מעבר פתיחת הדלת לאמונה. אתם מבינים, באנרגיה הזו יש עוד – יש עוד הרבה יותר. אשתמש במטפורה, בסיפור.

הסיפור של האיש העיוור

אדם עיוור פותח את הדלת הקדמית של חייו החדשים ונכנס. הוא לא יכול לראות דבר, אבל הוא יודע שהוא נמצא במקום מיוחד והוא עושה מה שאדם עיוור עושה: הוא בוחן לאט ובזהירות. הוא מציין לעצמו: כאן הדלת; כאן החלון; זו דרך מילוט במידה ואזדקק לה; אספור את הצעדים, אקשיב לצלילים; אמצא את המטבח כדי שאוכל לאכול; אמצא את כל הדברים שאני זקוק להם כדי לשרוד ולחיות חיים נוחים. אחפש ואמצא אותם אחד בכל פעם ואדע היכן כל דבר נמצא. אזיז דברים, במידת הצורך, כדי שאוכל להשיגם באופן מיידי.

לאחר שהאדם העיוור עשה זאת, הוא חושב: ״עכשיו אני יכול לגור כאן. אני פותח את הדלת ונמצא בחדרי. זו תחושה טובה; מצאתי את המטבח; מצאתי את חדר השינה, ועכשיו יש לי את כל הדרוש כדי להתקיים״. הוא יושב שם, והוא גר שם במשך חודש, במשך שנה, במשך תקופת חיים. נוח לו בסביבתו כיוון שהוא מכיר את כל הסובב אותו. הוא ילך לפגישות מטפיזיות רבות וידבר על חוויותיו עם הרוח. הוא יספר שהוא יודע שהאלוהים נמצא בתוכו, והוא יאמר: ״אני נשמה עתיקה. זו תחושה טובה ואני מבחין בשינויים קלים בחיי״. אבל זה לא סוף הסיפור.

הוא מתחיל לשמוע על כלים חדשים שניתן לגלות וחושב לעצמו: ״חקרתי כל פינה באזור שלי – את כל החדרים שבביתי. לא מצאתי שום דבר חדש״. האדם העיוור חש תסכול קל. הוא רוצה יותר. הוא יודע אינטואיטיבית שאכן, יש עוד. הוא הולך לפגישה נוספת, דברים רבים נאמרים שם. נאמר לו: ״לך ומצא אותם״. הוא מחפש שוב והוא לא מוצא שום דבר נוסף ממה שמצא קודם לכן.

אז מבקר אותו אדם שאינו עיוור, אדם שיכול לראות טוב ממנו. אדם זה מודע לדברים אליהם הוא אינו מודע. הם מדברים והאדם העיוור שואל את האדם הרואה: ״חיפשתי בכל מקום. תוכל לעזור לי למצוא את מה שפספסתי?״ האדם הרואה מקשיב לבקשה ומביט סביבו. הוא אומר: ״לא מצאת את המעלית? היא ממש שם, בצד השני של החדר״.

״חשבתי שזה חלון. למה שתהיה שם מעלית?״

״לא ידעת? אתה גר בבניין בן 80 קומות!״

האדם העיוור מבין שהוא בילה את חייו באזור קטן בתוך בניין עצום. לאחר מכן, כשהוא לבדו, הוא לוחץ על כפתור המעלית והיא נפתחת. זו ראשיתה של אישיות מתעלה. [צחוק] יש הרבה כל כך לחקור! מדוע לא מצא את המעלית?

המגבלות שלנו הן ההנחות המוקדמות שלנו

ראשית, אף על פי שהוא בחן הכול, הוא עשה זאת מתוך הנחה מוקדמת של מה שנגיש ומה שימצא. הוא לא ידע שישנה מעלית, ולכן כל דבר שבו נגע וחש היה מבוסס על תפיסה של מה שהוא צריך להיות. המעלית הרגישה לו, במוח שלא יכול לראות, כמו חלון. היה זה חלון שהוא לא יכול לפתוח, אבל כיוון שהמוח ציפה לחלון, זה מה שהוא קיבל.

זה ברור? למה אינכם מצפים? מה אינכם יודעים או אולי החלטתם שנמצא או שלא נמצא שם? אני רוצה לומר משהו לכל אחד ואחד מכם: אהבת האלוהים אינה מוגבלת לחדר האחד שבו אתם גרים. זוהי מטפורה. איך נראה החדר שלך, אדם עיוור? אני אומר זאת כיוון שלאדם אין ״ראיה שניה״ באופן מיידי. אתם לא נולדים עם השימוש במה שאתם מכנים ״יכולת אינטואיטיבית״. במקום זאת, אתם נוטים להחליט בהתבסס על מה שאתם חושבים שחייב להיות אמיתי. מה אמיתי ומה לא? המציאות שונה עבור העיוור מהמציאות של אלה שיכולים לראות. מטפיזית, היא אותו הדבר. מהו לדעתכם גודלו של הבניין שבו אתם חיים?

יש תשובות ופתרונות לכל בעיה שהבאתם לכאן. שמכם רשום עליהם וחלקם נמצאים בקומה השניה, בקומה השלישית, הרביעית. אני רוצה שתעזבו מקום זה ותדעו שיש מעלית! כמובן, זוהי מטפורה. אתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר. מה עוד לא עשיתם, על מה עוד לא חשבתם או מה לדעתכם אינכם יכולים לעשות?

מציאות: פרדיגמה שונה?

האם אתם יודעים שאתם יושבים זה בתוך המרכבה של זה? [שדות רוחניים] ידעתם? המרכבה, אותו שדה מקודש שהוא בן האנוש, רוחבו שמונה מטרים. משמעות הדבר היא שכל אחד מכם שנמצא כאן יושב בשדה של מישהו אחר. אולי בתוך שדות של שני אנשים, שלושה, ארבעה או אפילו חמישה אנשים? אני רוצה לשאול אתכם משהו: האם חשבתם על כך מעודכם? אם כן, האם יש לדבר משמעות עבורכם?

כאשר אתם לא לבד, ובסביבת נשמות עתיקות אחרות, האם אתם מודעים למעלית? האם ידעתם שתודעה קולקטיבית עוצמתית יותר מבחינה אינטואיטיבית? האם ידעתם שאקאשה קולקטיבית יכולה להיות פרדיגמה שלא חשבתם עליה מעודכם? דמיינו מה אתם יכולים לעשות עם קבוצת אנשים שחשיבתם דומה, כאשר כל אותם שדות אנרגיה מקודשים משתלבים אלה באלה! האם אתם יודעים שאתם יכולים אפילו לשנות את מזג האוויר? האם אתם יודעים עד כמה אתם גדולים? זהו מידע עתיק שתמיד היה בידכם בכמעט כל מערכת אמונה של אנשי קדם שצעדו על הפלנטה. עכשיו אתם יודעים את מנגנון הפעולה שלו.

אולם, אתם מרגישים לבד, נכון, ואולי בודדים, נכון? הסיבה היא הדעה המוטה הסינגולרית של האנושות. כל גוף וגוף שמאזין נמצא לבד עם עצמו. לכולם יש שם אחד ומערכת תאית סגורה אחת וכולם צועדים ממקום למקום לבד. גם אתם חושבים כך, כיוון שהכול הוא ״דבר אחד״ העובד ביחד או לחוד עם ״דבר אחד״ אחר. אני רוצה שתצאו מקופסת הסינגולריות. הבנין שבו אתם חיים גדול מכפי שאתם חושבים.

יקרים, כן, יש מעלית בבניין חייכם וכן, היא נסתרת מעיני הרוב. כאשר אתם יושבים לצד נשמה עתיקה במפגש כגון זה, יש דברים רבים כל כך סביבכם שאינכם נותנים עליהם את הדעת. ביסודו של דבר, בדעה המוטה הסנגולרית, אתם מביטים במישהו אחר ואומרים: ״היי, מה שלומך?״ זהו זה. אין הבנה מיידית ואינטואיטיבית לגבי החיבור לכמות מדהימה של עוצמה רחומה ונדיבה. אתם מסוגלים לעשות דברים מדהימים כאשר אתם יחד! הברכות שלכם צריכות לכלול את ראיית האלוהים בכל אדם אחר ואת החיבורים שאתם עשויים לחלוק.

אנשי הקדם של הפלנטה ידעו זאת. כאשר הם נפגשו והתכנסו יחד, ברמה מסוימת, הם ידעו זאת. הם עדיין יודעים! הם ציפו לכך והם השתמשו בכך. כאשר לא היה להם די מזון, הם התכנסו יחד ובראו אותו. מה דעתכם על כך? ישנם כמה סיפורים עתיקים ואתם תוהים אם להאמין להם, כיוון שרובכם איבדתם את החיבור האינטואיטיבי לגאיה. השבטים הילידים היו מתכנסים תכופות, ביודעם שהכוח שלהם כקולקטיב יכול לשנות את מצבם. הם יכלו להשפיע, פשוט כמשמעו, על הטבע, על חלקים מסוימים שלו, והם היו יושבים שם יחד, ללא ניע, שזורים בכוונה והם היו מחכים ומחכים – אז הבופאלו היה מגיע, יושב ומעניק את חייו – הישר למולם! הם סעדו במשך שבוע והשתמשו בכל החלקים לשמירה על בריאותם וחום גופם. אני רוצה שתסבירו לי מערכת זו על ידי שימוש בלינאריות. אינכם יכולים. יקרים, זו עוצמת התודעה האנושית הקולקטיבית, שערוכה עם הטבע, שגם הוא חלק מכם.

ישנה נדיבות אוניברסלית מדהימה הניצבת לצדכם. זהו מקור הבריאה שיודע מי אתם. אל תעזו לעזוב מקום זה ולחשוב שאתם לבד או שלאף אחד לא אכפת. יש פמליה שיוצאת אתכם, אבל היא בקומה השניה, הגבוהה יותר, ואתם אפילו לא יודעים שיש קומה שניה! אני רוצה שתמצאו את המעלית – מטפורה שמשמעותה שיש יותר מכפי שאתם חושבים, הרבה יותר מכפי שאתם חושבים.

נשמה עתיקה, לכך חיכית. חלק מכם הגיעו לכאן לשם כך ומתחילים זה עתה לגלות זאת. כל שאנו אומרים הוא שיש יותר עבור כל אחד מכם מכפי ששיערתם אי פעם וזה הרבה הרבה יותר מכל דבר שלימדנו היום. ישנם דברים בתוככם שאפשר לחקור מטפיזית, אזוטרית ורוחנית, שיגרמו לדברים להיפתח לרווחה.

לפני שנים, המהנדס, שהוא האדם שלמולכם, ישב בכיסא והסתקרן. מי הוא קריון? מה הוא קריון? זה יכאב? זה משהו רע? שאלה הוגנת, נכון? האם זה יהיה משהו שישתלט על מוחו ויהרוס את חייו או את נשמתו? זו שאלה הוגנת, נכון? כל השאלות היו מבוססות על פחד, אבל זו תודעת ההישרדות שיש לכולכם. זו אפילו ״תודעת הישרדות רוחנית״, כיוון שאומרים לכם שאלוהים הוא אהבה, עד שתעשו משהו לא כשורה. אז האהבה של אלוהים תעניש את נשמתכם לעד. תפיסה זו רחוקה כל כך מכל דבר שנובע מאהבה טהורה שברור כשמש שהיא הגיעה מבני אדם, לא מאלוהים.

ישנם אנשים שמקשיבים עכשיו, ששואלים את אותן שאלות הישרדות ושנושאים עמם פרדיגמות מהן הם מפחדים. מה יקרה? זה יכאב? זה בסדר?

הבורא שבכם הוא חלק מכם והוא נדיב. שותפות זו אתכם מלאה בחמלה ובאהבה. היא לא תכאב. נדרש לשותף שלי זמן רב להבין שבכל פעם שהוא ישב בכיסא, מה שהוא הרגיש הייתה אהבה. זה היה מוזר, כיוון שהוא לא היה רגיל לכך. זו הייתה התחלה. הדעה המוטה שלו הפריעה לעתים קרובות. האם זה נכון עבורו? האם זה נכון לנשמתו? שוב ושוב, הוא שאל את השאלות הללו וכל שעשינו היה לתת לו אהבה. אז הגיע יום שבו הוא ידע שזה בסדר והבין שהוא מצא את המעלית – משהו שהסתתר כל חייו, אפילו במסגרת החשיבה הרוחנית שלו. תמיד נאמר לו שיש אלוהים, אבל שבני האדם גרים בקומת הקרקע, נקודה. אף אחד לא אמר לו שכל הבניין שייך לו ושזו בעלות משותפת על הכול.

זאת אנו מלמדים אתכם, לא כדי שתוכלו לתקשר כמו השותף שלי, אלא כדי שתוכלו לפגוש בעצמי הגבוה שלכם וכדי שתוכלו להתחיל במסע עליו עדיין לא חשבתם. הדבר יעניק לכם שלווה לגבי הבעיות והטרדות הגדולות ביותר שיש לכם לדעתכם. אולי לא הכול יפתר מחר או מחרתיים או בחודש הבא, אבל תהיה לכם היכולת לנשום ולהשתחרר, כיוון שאתם יודעים שהפתרון מגיע, בעתיד.

הירגעו. מערכת האלוהים היא חלק מכם וכאשר יגיע הזמן, הפתרונות יגיעו גם כן. הרוח אינה רוח שופטת. בורא היקום זרע בכם זרעים. תמיד תהיו ותמיד הייתם. משמעות הדבר היא שמודעות הנשמה שלכם היא נצחית. המוות הוא התרחשות אנושית, לא רוחנית. הנשמה היא נצחית. היא תמיד הייתה ותמיד תהיה. ״שמכם רשום כאן״ תמיד יחייה לעד. ״שמכם רשום כאן״ תמיד היה. הדבר הקדוש ביותר עבורכם, שהוא הליבה שלכם, עצם התודעה שחיה בכם וששמכם רשום עליה, היא האנרגיה שאנו מכירים ואוהבים. היא נצחית. לעולם לא תמותו – לא אותו חלק – ותמיד תהיו מודעים, גם כאשר תעזבו את הפלנטה הזאת ותתחילו בהרפתקה הבאה. זה המסר. הוא מסר טוב, נכון? הוא מלא בהבטחה וביופי, מהחבר הטוב ביותר שבקומה השניה.

מצאו את המעלית.

וכך הוא.

קריון