מאת: סטיב ד׳לאנו גרסיה
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
אני יוצר מכל הלב. כל פוסט שאני משתף, כל שורה שאני כותב, כל תמונה שאני מעצב נושאים בתוכם זמן, מחשבה ופיסה מחיי. מה שאתם רואים הוא לא רק תוכן, זו עבודה. אלה מחקר, ניסיון ותרגול. אלה הן טיוטות שמעולם לא ראיתם, לילות שבהם נשארתי ער כדי לנסח משפט עד שהרגיש לי אמיתי והאומץ השקט שנדרש כדי לשתף משהו בכלל.
אם למילים שלי יש ערך עבורכם, אני אסיר תודה. אם אתם רוצים לשמור שורה, להוריד תמונה, או לשתף מחשבה, לכבוד הוא לי. אבל לכבוד יש חובה: הערכה וקרדיט. אם אתם חותכים (עושים קרופ) את הפוסטים שלי, מסירים את שמי, מפרסמים מחדש את הכתיבה שלי ללא ייחוס, או טוענים שהעבודה שלי היא שלכם – אתם לא "משתפים". אתם לוקחים. ולא ארשה זאת.
אני מבקש משהו פשוט והוגן:
- אם אתם משתמשים במילים שלי, ציינו אותי בברור בשמי.
- אם אתם משתפים את העבודה שלי, אל תסירו או תכסו את החתימה או את שם המשתמש שלי.
- אם אתם מצטטים אותי, השתמשו במרכאות ותנו ייחוס למקור.
- אם אתם מעבדים או בונים על מה שיצרתי, ציינו מאיפה זה הגיע.
- אם אתם לא בטוחים, בקשו רשות קודם.
זה לא קשור לאגו. זה קשור לכבוד לעמל יצירתי. קרדיט הוא לא טובה, הוא המינימום. הערכה אינה אופציונלית, היא ההכרה שאנשים עומלים על הדברים שאתם אוהבים. בעולם שנע מהר וגולל מהר אף יותר, קל לשכוח שמאחורי כל פוסט עומד אדם חי. בבקשה אל תשכחו זאת.
אני רוצה להיות ברור מאוד לגבי מה שיקרה בהמשך. לא תהיינה עוד אזהרות. אם תחתכו את הפוסטים שלי, תשתמשו במילים שלי ללא קרדיט, או תציגו את העבודה שלי כשייכת לכם, אני אחסום אתכם ואדווח עליכם בגין הצגה כוזבת. באופן אוטומטי. ללא דיון, ללא הזדמנות שנייה, ללא הסברים ארוכים. אם אתם בוחרים לחצות את הגבול הזה, אתם בוחרים גם בתוצאה.
זו לא אכזריות. זה גבול. גבולות מגנים על המרחב שבו עבודה טובה יכולה להיעשות. הם מגנים על הזמן והאמון שהאומנות דורשת. הם מגנים על הקהילה שאנו בונים, שבה יוצרים מרימים אחד את השני, שבה השראה משותפת בגלוי וקרדיט עובר עם היצירה מיד ליד.
אנשים מסוימים אומרים ש״הכול ברשת הוא חופשי״. זה לא נכון. יש שיאמרו, ״זה רק ציטוט״. זה אף פעם לא רק ציטוט כשמישהו אחר יצר אותו. יש שיאמרו, ״לא ידעתי״. עכשיו אתם יודעים.
לאלו מכם שכבר תומכים, משתפים ומייחסים לי קרדיט, תודה. אתם מאפשרים לי להמשיך. כשאתם משתפים את הפוסטים שלי וכוללים את שמי, כשאתם מתייגים אותי, כשאתם משתפים קישור – לפעולות הקטנות הללו יש משמעות גדולה. הן עוזרות לקוראים חדשים למצוא אותי. הן מראות שהיושרה עדיין חשובה. הן מזכירות לי שהעבודה הזאת מרחיקה לכת רחוק יותר ממה שאני יכול לראות.
לכל מי שמתפתה לחתוך, לפרסם מחדש או לשכתב ללא הכרה, שמעו אותי אומר באדיבות ובנחישות: אל תעשו זאת. זה פוגע באמון. זה פוגע ביוצרים. זה אומר לעולם שהאדם שעמל אינו חשוב. זו לא הקהילה שאני בונה כאן.
אם אתם באמת אוהבים משהו שיצרתי, כבדו את המקור. אפשרו לאנשים לדעת מי כתב את השורה שריגשה אתכם. תנו להם למצוא את המשך הסיפור. תנו להם לגלות את המקור ואת היצירה כולה, לא קטע עם השם חתוך. שיתוף עם קרדיט לא מקטין אתכם, הוא מגדיל את שנינו. הוא שומר שהמעגל היצירתי יהיה חזק וכן.
אני גאה בעבודה שלי. אני עומד מאחורי המילים שלי. אני גם מגן עליהן, כיוון שאני יודע מה המחיר ששילמתי כדי לכתוב אותן. אני לא מבקש את הבלתי אפשרי. אני מבקש את מה שנכון. העריכו את העבודה. תנו קרדיט ליוצר. שאלו כשאתם בספק. כבדו את החתימה. זה הכול.
מנקודה זו ואילך:
- אם אתם נותנים לי קרדיט, תודה. המשיכו לשתף.
- אם לא, אחסום אתכם ואדווח עליכם. אין עוד אזהרות. אין יוצאים מן הכלל.
תמיד אבחר בבהירות על פני בלבול. תמיד אבחר ביושרה על פני תפוצה. תמיד אבחר בכבוד על פני רעש. ותמיד אבחר להגן על המרחב שבו העבודה שלי נוצרת.
אם אתם כאן בשביל הסיפור הארוך, התמונה המלאה, הקול החי מאחורי הפוסטים שאתם קוראים, אז ברוכים הבאים. הישארו. שתפו היטב. תנו קרדיט בבירור. בואו נבנה יחד משהו ישר.