מאת: סמדר ברגמן ©
אנחנו רגילים לחשוב על קארמה כעל דבר מסתורי, כחוק רוחני שלפיו מעשינו היום ישובו אלינו אי שם בעתיד, כשיעור כלשהו שנלמד כנראה בגלגול הבא. אבל בימים של התעלות ושל קווי זמן מואצים, איננו צריכים להרחיק לכת אל תקופת החיים הבאה – הקארמה כיום פועלת כאן ועכשיו, בימים אלה, בחיים האלה, ולא מחכה עוד.
כל מילה שאנו אומרים, כל מעשה שאנו עושים, וגם כל מה שאנו בוחרים שלא לעשות, מותירים עקבות בנפשם של אחרים. לפעמים העקבות האלה נעלמים מעינינו, לפעמים אנחנו בוחרים פשוט להתעלם מהם. אנחנו ממשיכים בדרכנו, שוכחים, מדחיקים, מספרים לעצמנו שהדברים כלל לא חשובים כל כך. אבל גלגל הזמן ממשיך לנוע, הקארמה לא שוכחת והחיים ממשיכים לארוג את התוצאות, בדרכים שאיננו יכולים לצפות מראש.
הקארמה היא לא עונש משמים. היא לא נקמה מכוחות בלתי נראים. היא תוצאה, לפעמים שקטה מאוד, לבחירות ולמעשים שלנו בעבר. היא יכולה להיות שינוי בלתי הפיך במערכות יחסים, במרחק שנוצר בין בני אדם, בדלת שכבר לא נפתחת, בשיעור דומה שמגיע בשלב מאוחר יותר.
ואולי זה השיעור הרוחני העמוק ביותר – אנחנו חופשיים לבחור את מעשינו, אך לא תמיד מבינים שבבחירות שלנו אנו גם בוחרים את תוצאותיהן. הזמן לא מוחק כלום ולא משיב בהכרח את מי ואת מה שאבד. מי שלא ניצל את ההזדמנות ללמוד, לתקן, לבקש סליחה, לחולל שינוי בעצמו, להתקרב ואולי לאהוב, לפעמים ימצא את עצמו במקום ובמצב שבהם ההזדמנות הזאת כבר לא קיימת, ומעשיו חוזרים אליו בדרכים בלתי צפויות.
וגם לא מדובר בשמחה לאיד. לא צריך לדמיין את הקארמה כדמות מרושעת שמתבוננת בסיפוק במקרים שבהם אדם משלם על מעשיו בדרך זו או אחרת. במקרים כאלה הקארמה דווקא מזמינה אותנו להיות ענווים, להבין את האחריות שלנו ולהתייחס בחמלה כלפי שבריריות האנושיות של כל האנשים.
לא, הקארמה כבר לא מחכה לגלגול הבא. היא מתרחשת עכשיו, היא מה שצומח מהזרעים שזרענו במו ידינו, היא תוצאות המעשים שעשינו אתמול ושנפגוש אולי מחר – לא בגלגול הבא, לא כעונש שנגזר עלינו, אלא כחיים עצמם, שמשיבים לנו בדרכם השקטה.