אתם ראויים ליותר
מאת: סמדר ברגמן
קיימת עוצמה שקטה ומשמעותית בהתנתקות ללא מילה. בלי נאומים גדולים, עימותים, צעקות ודמעות – פשוט התנתקות נחושה, מכוונת, רגועה ונקייה. תתנתקו בשקט, כיוון שלעתים השתיקה רועמת יותר מכל ויכוח. לא תמיד אנשים ראויים לאנרגיה ולהסברים שלכם, אתם לא חייבים לשטוח את הכאב והפגיעה שחשתם, להעמיד למולם ״בופה״ מסודר ומאורגן, רק כדי שהם יוכלו להתעלם ממנו או לבטל אותו. הם יודעים בדיוק מה הם עשו. אתם לא חייבים להסביר להם זאת בפרטי פרטים, כאילו היו משקיפים תמימים מן הצד שנפלו בפח פעולותיהם. הם לא מבולבלים. הם לא עיוורים. הם ראו את הפגיעה, בכל פעם, הם שמו לב לשינוי בגוון קולכם, הם ראו את האופן שבו העיניים שלכם כבר לא מביטות בהם. הם יודעים!
ולא, לא מדובר כלל בנקמה – שלא תהיה כאן טעות. אין זה משחק קטנוני של מידה כנגד מידה, שבו אתם מחמיצים פנים, שומרים טינה וממתינים לרגע שבו הם יבואו ויתרפסו. מדובר בכבוד לעצמכם. מדובר בהבנה שהשלווה שלכם שווה יותר, שאתם ראויים ליותר, שהתנצלויות לא כנות או תירוצים עלובים לא באמת מתקנים שום דבר. הקדשתם די זמן לניסיונות לגרום להם להבין, לנסות לגשר על הפער שהם ממשיכים להרחיב עם כל מילה ומעשה. והנה האמת: אי אפשר לגרום לאף אחד להשתנות. אינכם יכולים להתחנן שמישהו יעריך אתכם. וכאשר הם מראים לכם את פרצופם האמיתי – שוב ושוב ושוב – אמור להגיע הרגע שבו תפסיקו להעמיד פנים שזו עוד ״אי–הבנה״. הם יודעים בדיוק מה הם עושים, ועושים זאת למרות הכול.
תתנתקו… בלי טריקת דלת, בשקט. תפסיקו להגיב להודעות. אל תענו לשיחות. אל תגיעו כאשר מצפים מכם להגיע. ללא דרמה – אבל בהחלטיות. אין צורך להכריז הכרזות מיותרות, אין צורך לנפנף בדגלים אדומים ולהצהיר על עזיבתכם. הם ירגישו בהיעדרותכם, באופן שבו הנוכחות שלכם הייתה קיימת במרחב שלהם ועכשיו כבר לא. וזה מספיק. כיוון שעמוק בפנים, הם לא מופתעים. הם הביאו אתכם אל המקום הזה, בחנו שוב ושוב את הגבולות שלכם, ואתם סוף סוף אמרתם ״די״. הם יודעים בדיוק מה הם עשו כדי לגרום לכם לעשות זאת.
אולי הם מספרים לעצמם שאתם מגזימים. אולי הם מתארים אתכם, באוזניי כל מי שמוכן לשמוע, כרשעים בסיפור, משמיטים את החלק שבו הם בגדו באמון שלכם שוב ושוב, עד אשר לא נותר דבר להיאחז בו. תנו להם. הנרטיב שלהם לא משנה את המציאות. אתם לא צריכים לשכנע אף אחד שאתם ראויים – אתם יודעים שאתם ראויים – למשהו טוב יותר.
התנתקות שקטה גם אינה ענישה; אתם משחררים את עצמכם ותו לא. מדובר בהתנתקות מהמולת הכאוס שלהם ובאימוץ דממת הגבולות הנכונים לכם. הם יודעים מה הם עשו, ועכשיו הם גם יודעים את המחיר. לא כי אמרתם להם, אלא כי הראיתם להם – בשקט, בעוצמה ובנחישות.
מגיע לכם יותר, תתנתקו, לכו לכם לדרככם ואל תביטו לאחור.
