חיו את חייכם בשבילכם

בהשראת נאג׳ווה זביאן

מאת: סמדר ברגמן ©

הסופרת נאג׳ווה זביאן כותבת: ״הפסיקו להילחם למען הקהל הלא נכון, חיו את חייכם בשבילכם״. היא כותבת שיש אנשים שכבר החליטו מי אתם. הם ליהקו אתכם בתפקיד הנבל בסיפור האישי שלהם, ושום הסברים, הוכחות ושכנועים לא ישנו זאת. במילים אחרות – ״חבל על הזמן שלכם״.

היא צודקת, יש בינינו אנשים שמכירים את המצב הזה, אפילו מילדות – הם השעירים לעזאזל שבינינו (וזו לא פעם ראשונה שאני כותבת על הנושא הזה). תפקיד מעניין הוא תפקיד השעיר לעזאזל, בתיאור המקראי הוא נועד לשאת את חטאי העם והשלכתו מהצוק היוותה סמל לסילוק החטאים. בעת המודרנית, זהו אדם או קבוצה שנושאים באשמת אחרים, שלא בצדק, כמו למשל, מנהל שהופך עובד לשעיר לעזאזל כדי להסתיר את הכישלונות שלו או בן משפחה שעליו מונחת כל האשמה לתפקוד הלקוי שלה.

כאשר אדם לא מסוגל לקחת אחריות ולהכיר בשגיאותיו, בטעויותיו, בחטאיו – הוא זקוק לשעיר לעזאזל, ולכן, יש אנשים שכבר החליטו מי אתם. הם ליהקו אתכם כדמות בסיפור האישי שלהם, לעתים מבלי שבאמת טרחו להקשיב ולשמוע אתכם, או להבין את ההקשר האמיתי. במחשבות שלהם, אתם ״האשמים״, ״הקשים״, ״הבעייתיים״ או אפילו ״הנבלים״ – אלה שעליהם אפשר להטיל את האחריות לכל מה שלא הסתדר כפי שהם קיוו.

והאמת היא שברוב המקרים, שום הוכחה, הסבר או הגנה לא ישנו את דעתם. לא משנה כמה תתאמצו להיות נדיבים, שקופים או כנים – אם מישהו זקוק לכך שתישארו ״הרעים״ בסיפור שלו, הוא יתעלם מהמציאות כדי לשמר את הגרסה שלו. הסיפור שהם מספרים עליכם לא נולד מהאמת, אלא נובע מהצורך שלהם שהוא יהיה נכון, כיוון שהנרטיב השקרי המסוים הזה פשוט משרת את ההרגשה, התדמית או אפילו את מנגנוני ההגנה שלהם.

משמע, גם אם תעבדו קשה כדי לזכות באישורם, גם אם תבזבזו ימים כלילות בהסברים ובניסיון לשנות את הנרטיב שהם בנו, תגלו שאתם עדיין עומדים באותו מקום שבו התחלתם: לא מובנים, ולעתים אפילו מותשים יותר.

אבל כאן מגיעות החדשות הטובות: אתם לא חייבים לחיות בכלא הזה. אתם לא צריכים להמשיך לרדוף אחרי אישור שלא יגיע, אתם לא צריכים להמשיך להתאמץ כדי שאחרים יראו אתכם כפי שאתם. כאן מגיעה שוב הגישה המיוחסת למל רובינס: ״תנו להם״. אתם יכולים לבחור בשקט פנימי, בביטחון עצמי שאינו תלוי בעיני אחרים, ובחיים שנבנים מתוך האמת הפנימית והעוצמתית שלכם.

אם החלטתם ״לתת להם״, ואתם עסוקים בעבודה הפנימית שתאפשר לכם להיות במקום הזה, עליכם לדעת שכאשר אנשים לא מבינים אתכם – זה כואב – אבל זו המציאות. נכון, כואב לא להיות מובנים. עובדה. לא צריך להעמיד פנים שזה לא נוגע. מותר לכם להרגיש אכזבה, פגיעה, ואפילו חוסר צדק. כשמישהו מפיץ עליכם שקרים, לפעמים הדבר נוגע בעומק הזהות והערך העצמי. אתם יכולים להכיר בכאב, זו לא חולשה, זה צעד הכרחי בדרך לשחרור.

חשוב גם שתוודאו שאתם לא נושאים משא שלא שייך לכם. הדעות שלהם, הפחדים שלהם, הפצעים שלהם – כל אלה הם רכושם האישי. ברגע שאתם מנסים ״לתקן״ את הדמות שציירו לכם, אתם למעשה לוקחים אחריות מיותרת על עולמות פנימיים של אדם אחר. נסו לדמיין שאתם הולכים עם תרמיל כבד שמלא בחפצים של מישהו אחר – מתי תבחרו פשוט להסיר אותו מגבכם?

ליהקו אתכם לתפקיד שלא קשור אליכם. יש אנשים שצריכים שתישארו בתפקיד כדי שהעלילה שלהם תישאר ממשית ויציבה. אבל התסריט הזה הוא לא שלכם. אתם לא חייבים להמשיך לשחק דמות שלא בחרתם. אתם יכולים להפסיק לנסות ״לשכנע״ או ״להוכיח״ – ולפעמים משמעות הדבר גם לתפוס מרחק. תחושת החופש שתתלווה לכך תהיה שווה את המחיר.

היזכרו בכל יום באמת שלכם ותחיו את האמת שלכם. ההצהרה ״אני יודע מי אני״ היא רק חצי מהעבודה. החצי השני הוא פשוט לחיות כך, בלי הסברים אינסופיים, בלי להצדיק כל צעד ובלי לאסוף הוכחות ש״אתם בסדר״. כשהאמת שלכם הופכת לשגרת חיים ולא להצגה חיצונית, אתם מוצאים שלווה אמיתית.

זכרו תמיד שאמת מהותכם מדברת חזק יותר מהשקרים שלהם. הזמן הוא בן הברית הטוב ביותר שלכם. שקר יכול להיות רועש, אבל הוא לא מחזיק מעמד. עם השנים, עקביות, יושרה ומעשים הם אלה שבונים את המוניטין האמיתי. המשיכו להיות מי שאתם, תנו למעשים ולמהות שלכם להיות התשובה.

אתם לא כאן כדי לשנות כל אדם שמבין אתכם לא נכון. אתם כאן כדי לחיות באמת – באומץ, באותנטיות ומבלי להתנצל. מי שירצה לראות אתכם באמת, יראה. מי שלא – לא. והכי חשוב: החיים שלכם הם לא הסיפור של מישהו אחר. הם הספר שאתם כותבים כל יום מחדש.