הזמנה לאמץ את זעמנו
מאת: סמדר ברגמן
מתי בפעם האחרונה נתתם ביטוי לכעס שלכם? מתי בפעם האחרונה רציתם לכעוס, אבל החנקתם את הזעם והוא נשאר תקוע בגרונכם?
זו לא פעם ראשונה, וכנראה גם לא אחרונה, שאכתוב (או אתרגם) חומרים שעוסקים ברגש הכעס. במסע ההתפתחות הרוחנית שלנו, שאחד מיעדיו הוא שלווה ושלום פנימיים, מנסים לעתים קרובות ״למכור״ לנו את רעיון החיוביות כתרופה האולטימטיבית לכל בעיותינו הרגשיות. ״חשבו חיובי״, אומרים לנו, כאילו ניתן לייצר אושר יש מאין ולהעלים את כלל הרגשות המורכבים והקשים יותר. אך עם הזמן הגעתי להבנה שחיוביות, ובמיוחד חיוביות מעושה ולא אותנטית, יכולה רק להסיח את דעתנו מהכעס ולהסית אותנו מדרכנו. הכעס הרי לא יתפוגג מעצמו ללא כל תשומת לב והתייחסות מאיתנו; אם לא נתייחס לרגש זה שלנו, הוא ימשיך לבעבע בתוכנו, ועם הזמן, הוא עלול להתעצם ולגדול ואף לגרום לנו לבעיות פיזיות. חיוביות מעושה, שהיא למעשה הדחקה והתעלמות, לא תעלים את הכעס, והתנהלות שכזאת חושפת את הסיפור המורכב שיש לנו עם טבע הרגשות שלנו ובעיקר עם הכעס.
בעולם הרוחני, הכעס הוא לעיתים קרובות ״האאוטסיידר״ שבספקטרום הרגשי, ונתפס כרגש שמפריע לשלווה הפנימית שאנו אמורים להרגיש ולטפח. אבל הכעס אינו רע מטבעו, ההפך הוא הנכון, במקרים רבים הוא תגובה טבעית, גולמית, מהותית ומוצדקת למציאות חיצונית שלא נכונה לנו מבחינות רבות – כמו למשל, חוסר כבוד, אי צדק או פגיעה. זוהי מערכת אזעקה שקיימת בנו, שמאותתת לנו שמשהו לא נכון והולם ביחס שקיבלנו.
אם אנו נופלים בפח הגישה שמעודדת חיוביות מעושה, אנו עלולים להכחיש רגשות אותנטיים ומוצדקים. אם באופן מלאכותי אנו מחליפים את הכעס בחיוך, רק כדי לנסות להפגין באופן מאולץ ״קרני שמש״ בשעה שבתוכנו ״מעונן״, הדבר לא יעלים את סערת הרגשות ואת הכעס; אנו רק דוחים את הרגע שבו נאלץ להתמודד עם הדברים הקשים יותר שבתוכנו. וגישה זו עלולה לעכב את ההתפתחות שלנו, כיוון שהיא מותירה אותנו במרחב שבו אנו מדכאים את הרגשות שלנו ולא מתמודדים עם שורש הבעיה.
אבל הנה הנקודה המרכזית: מותר לנו לכעוס – כן, גם לאנשים הצועדים במודע ומתוך בחירה בנתיב הרוחני, מותר לכעוס. ולפעמים לא רק שמותר לכעוס, אלא גם הכרחי. רגש הכעס, כאשר מכירים בו ומבינים אותו, יכול להיות זרז להתפתחות אישית עמוקה ולשינוי. אנו יכולים לתת לעצמנו את הרשות ואת המרחב לכעוס, לנתח את הסיבות לכעסנו ולהשתמש במידע שאנו חושפים כדי לשנות, להתפתח, להיבנות ולהירפא.
חשוב להבין שהריפוי לא מגיע מהדחקת הכעס או מהעמדת פנים שהוא לא קיים, הריפוי יכול להגיע מהשהייה עם הכעס, ההבנה שלו וגם מהביטוי שלו בדרכים בריאות. כאשר אנו מדחיקים את הכעס ומתעלמים ממנו, אנו עלולים להניח לו לצאת החוצה בזמנים לא מתאימים ובדרכים מזיקות, הבנה והבעה מושכלת הופכות את הכעס לחלק מהיכולת הרגשית המודעת שלנו. אנו יכולים לעשות שימוש מועיל בכעס כדי להציב גבולות הולמים, להילחם בעוולות, לדאוג לעצמנו, להתרחק ממצבים או מאנשים שנוהגים בנו באופן לא הולם, ואפילו לחולל שינויים חברתיים דרושים.
לסיום, גישה חיובית היא דבר נפלא והיא ראויה למקום מכובד בחיינו, אך אסור להניח לה לשמש כסות והסוואה לרגשות שנחשבים בטעות לשליליים. כאשר אנו נותנים לעצמנו רשות לכעוס, אנו יוצאים למסע של כיבוד עצמי, מודעות עצמית ובריאות רגשית, מסע שבו כל רגש זוכה לכבוד והופך להיות לחלק מהוויה האנושית המלאה שלנו.
