מאת: ג׳ו מק׳קאלום

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

מדברים הרבה על אנשים בעלי ״רטט גבוה״.

אבל מניסיוני, אין זה משהו קולני, נוצץ או מופגן.

מדובר במשהו שקט, מווסת, מגולם.

הנה כמה סימנים בהם הבחנתי אצל אנשים שמערכת העצבים שלהם מצאה יציבות עמוקה יותר – ואתם עשויים לזהות כאן חלקים מעצמכם גם כן.

1. הם לא מתווכחים

לא משום שהם פסיביים או נמנעים – אלא משום שהם מרגישים מתי שיחה איבדה את האמת שלה.

הם לא צריכים לשכנע, לתקן או לנצח.

האנרגיה שלהם לא בנויה על צורך להוכיח – היא בנויה על יצירה, בחירה ושימור הדברים החשובים.

קיים בהם ביטחון עצמי רגוע שלא זקוק לרעש.

2. הם נשארים יציבים כאשר הדברים סביבם מרגישים כאוטים

שעה שאחרים רצים, מגיבים ומסתחררים, הם מאיטים.

הם נושמים.

הם מקשיבים לגוף שלהם.

מערכת העצבים שלהם לא מתחברת אוטומטית לדרמות של אחרים – והימצאות בחברתם מרגישה כמו שחרור.

3. הבדידות נוחה להם

לא בשל הימנעות או פגיעה – אלא ממקום של מלאות.

העולם הפנימי שלהם חי מספיק, כך ששתיקה מרגישה כמו הזנה.

הם לא מחפשים תשומת לב או דורשים נוכחות.

ובאופן פרדוקסאלי, זה מה שמושך אליהם אנשים – האנרגיה שלהם לא מושכת, היא מזמינה.

4. הם מרגישים במהירות בחוסר היערכות

לא באמצעות ניתוח – אלא באמצעות הגוף.

משהו מתהדק. משהו משתנה. משהו אומר בשקט, לא.

הם לא צריכים להתעמת או לחשוף.

הם פשוט לוקחים צעד אחורה, בוטחים במערכת שלהם שתדריך אותם ושתרחיק אותם ממה שהם לא אמורים לשאת.

5. הם נעים דרך כאב באופן שונה

הם לא עוקפים אותו.

הם לא הופכים להיות הכאב.

הם פוגשים אותו – בנוכחות, בסקרנות ובחמלה.

הם מבינים שהכאב אינו עונש, אלא מידע.

ובמשך הזמן, הם לומדים כיצד לאפשר לו לעדן אותם, במקום להגדיר אותם.

מבחוץ, החיים שלהם יכולים להיראות ״מוארים״.

אבל בדרך כלל, האור הזה נרכש באמצעות סערות, אובדן ועבודה פנימית עמוקה.

לא מדובר בהיותכם טובים יותר מאנשים אחרים.

מדובר בהיותכם רגועים יותר בתוך עצמכם.

ובלב כל אלה – נמצאת מערכת העצבים.