מאת: ג׳ינה קארוסו הוסאר
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
אם תחפשו הגדרה בגוגל, תמצאו שקרקע מקודשת מוגדרת כאתר שאנשים מחשיבים כראוי לכבוד.
אתר שקודש כראוי לסגידה.
מקום שנחשב קדוש ומקודש.
חשבתי כמה חיי היו יכולים להיות שונים אילו החשבתי את עצמי מאז ומתמיד לקרקע מקודשת, כפי שאני עושה כיום. כמה שונים היו יכולים להיות חיי כולנו, אילו היינו מתייחסים זה לזה כאל קרקע מקודשת.
אטיקוס כתב: ״אכניסכם אל נשמתי, אך נקו את רגליכם במפתן הדלת״.
אם תבחנו את האתיקה הכרוכה בביקור בקרקע מקודשת, היא צריכה להיות דומה מאוד לאתיקה של ביקור בלבו ובנשמתו של אדם אחר.
נהגו בכבוד.
בקשו רשות לפני שאתם נכנסים.
אל תשיגו גבול.
בדקו מהם הגבולות וכבדו אותם.
השתדלו להבין את ההיסטוריה.
אל תקחו משהו באנוכיות, אלא חפשו אחר דרכים לתת מנחה.
נצלו את זמנכם שם למחשבות ולחשבון נפש שקט, להעריך את היופי ואת האנרגיה המקודשת.
ואם תרצו לחוות את החוויה התיירותית באופן מלא…
אפשרו לעצמכם לספוג את מלוא הקסם של המקום.
התמסרו לכניעה המקודשת.
אפשרו לרגשות שאינכם מסוגלים להבין אך שאותם אתם מוקירים באופן מלא להציף אתכם.
נשמו את האנרגיה המקודשת…
עצרו, הקשיבו, הרגישו, קבלו…
צרו חיבור מקודש עם הנשמה.
היזכרו באלוהות האישית שלכם.
חזרו הביתה לערגה שבלבכם.
וכאשר אתם עוזבים קרקע מקודשת…
הותירו אותה ללא פגע.
טהורה.
ואם אתם חייבים להותיר חותם, הותירו אותו כתשורה, כתפילה או כברכה.
שערו בנפשותיכם.
שערו בנפשותיכם אילו הייתם קרקע מקודשת.
ואילו אני הייתי קרקע מקודשת.
ואילו כולנו היינו מתנהגים בהתאם לכך…