למצוא שקט בסערה

יש ימים שהעולם מרגיש חד מדי,

קולני מדי, חשוף מדי למגע.

כותרות זועקות, טלפונים מצלצלים,

והכאוס רוקד על סף דלתנו.

אך למדתי למצוא מקלט

ברגעים קטנים של חסד –

באופן שבו אור השמש מצייר צללים על קירות,

בדרך שבה הרוח לוחשת בין העלים,

בקצב היציב של נשימתי

כשאני זוכרת פשוט… לנשום.

למדתי לכבות את הרעש,

להשתיק את הפטפוט הבלתי פוסק,

למצוא חוסן בדברים עדינים –

כוס קפה עם שחר,

רגע של אדיבות בין זרים,

האומץ השקט של דברים צומחים.

אומרים שהעולם השתגע,

אך אולי הסוד הוא לדעת

מתי להתרחק מן הסערה,

מתי לנצור את שלוותכם כזהב,

מתי להניח ללב להיות דומם

בעולם שאף פעם לא חדל להסתובב.

משום שבמרוץ הזה של רגעים אינסופיים,

עלינו לזכור להיות עדינים

כלפי עצמנו, אלה כלפי אלה,

למצוא יופי במקומות שבורים,

ליצור מרחבים של פליאה שקטה

בפינות שהן מעשה ידינו.

כך אנחנו נשארים שלמים –

לא על ידי הקשחת הלב,

אלא בידיעה מתי להתרכך,

מתי לנוח, מתי לנשום,

מתי להניח לרעשי העולם להתפוגג

אל רקע הווייתנו.

הבלוג של סמדר ברגמן