מאת: Mutual Reception Astrology

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

[כבר הבנתם את הפורמט, הפוסט הזה בוטה וחד–צדדי בכוונה ונועד לחשוף את חומרי הצל של מזל גדי. מי שמודע, יצחק, מי שלא, אולי יכעס].

אין לכם משמעת, אתם מפחדים.

אתם מספרים לעצמכם שאתם שאפתנים, אך מה שאתם באמת עושים זה לברוח מפחד היותכם אנשים רגילים. כל מה שאתם בונים הוא בגדר פוליסת ביטוח נגד חוסר ערך. אתם לא מטפסים לגובה משום שאתם אוהבים את הנוף. אתם מטפסים משום שעמידה במקום גורמת לכם להרגיש חשופים.

כמזל אדמה קרדינלי, אתם משתוקקים לשליטה ולקביעות. כיוון ששבתאי שולט בכם, אתם חושבים שיש מחסור, גם כשאין שום מחסור. מסיבה זו אתם אוגרים מאמץ, זמן, חיבה וסמכות. אתם נעים בחיים כמו אדם שמנהל חשבונות מול מבקר בלתי נראה שאף פעם לא יהיה שבע רצון.

אתם אוהבים חוקים, אבל רק חוקים שמציבים אתכם במקום הראשון. אתם קוראים לזה מבנה, כל השאר חווים זאת כמחנק. אתם אוכפים סטנדרטים ללא רחם, ואז פוטרים את עצמכם בשקט כי הייתם ״בלחץ״ או ״עשיתם את מה שצריך היה להיעשות״. אחריות היא מושג שאתם מיישמים כלפי מטה, אף פעם לא כלפי פנים.

השאפתנות שלכם לא מעוררת השראה, היא מתישה. אתם הופכים כל דבר לעסקה. חברויות הופכות לרשתות חברתיות. מערכות יחסים הופכות לנטל. שמחה הופכת ללא יעילה. אתם לא יכולים פשוט ליהנות ממשהו בלי לשאול איך הוא יתיישן, ישתדרג או יצדיק את עצמו מאוחר יותר. פנאי גורם לכם לאי–נוחות, כיוון שהוא לא מייצר הוכחה לערך.

אתם סבורים בטעות שריסון רגשי הוא בגרות. במציאות, אתם בורים רגשיים מבחירה. למדתם מוקדם שרגשות מאיטים את ההתקדמות, אז קברתם אותם וקראתם לזה כוח. מה שבאמת עשיתם זה להתאבן. אתם מרגישים לעומק, אבל מסרבים לעבד את הרגשות ואז הם מתקשים לכדי מרירות או בוז.

אנשים חושבים שאפשר לסמוך עליכם. אך למעשה אתם נוקשים. כשהחיים דורשים הסתגלות במקום סיבולת, אתם נשברים בשקט ומאשימים את המערכת. אתם מתגאים בחוסן שלכם, אך גרסת החוסן הזאת היא פשוט סירוב להכיר בנזק עד שהוא הופך קבוע.

אתם לא נותנים אמון בקלות, ובכל זאת אתם דורשים אמון מאחרים כאילו הוא מגיע לכם. פגיעות מצד מישהו אחר נחשבת אצלכם ליתרון, גם כשאתם נשבעים שלעולם לא תנצלו אותה לרעה. אתם זוכרים חולשות כפי שרואי חשבון זוכרים מספרים. לא כדי לפגוע באנשים בגלוי, אלא כדי שלעולם לא יתפסו אתכם לא מוכנים.

שפת האהבה שלכם היא רגש החובה, וזה נשמע אצילי עד שהאנשים מבינים שמנהלים אותם, לא מוקירים אותם. אתם מגיעים בעקביות, אך רק לעתים נדירות אתם עושים זאת בחמימות. אתם נותנים יציבות תוך מניעת רכות, ואז תוהים מדוע אנשים מרגישים בודדים סביבכם. אתם רוצים נאמנות ללא אינטימיות, מחויבות ללא בלגן רגשי.

אתם לא ממהרים לסלוח, לא משום שהפצע עמוק, אלא משום שהטינה מעניקה לכם עליונות מוסרית. לשחרר משמעו להודות שנפגעתם, ולהודות בפגיעה מרגיש כמו הפסד. אתם מעדיפים להיות צודקים לעד, מאשר להיות חופשיים.

אתם מכבדים סמכות באופן אוטומטי כאשר הדבר משרת אתכם, ומתרעמים עליה ללא סוף כשהיא לא משרתת אתכם. אתם טוענים שאתם שונאים חוסר מקצועיות, אבל מה שאתם באמת שונאים זה להשאיר את השליטה בידי דברים בלתי צפויים, ואלה כוללים רגשות של אנשים אחרים, יצירתיות או כאוס.

מתחת לשלוות הנפש מצוי פחד. פחד מכישלון. פחד מרכות. פחד שאם תפסיקו להשיג, תיעלמו. אז אתם ממשיכים, אתם ממשיכים לבנות, אתם ממשיכים להתקשות.

אתם קוראים לזה מורשת.

כל השאר פשוט מרגישים בקור.

האם אתם המזל הגרוע ביותר?

לא.

אבל בהחלט סביר להניח שתקריבו אהבה, שמחה ואנושיות על מזבח ההצלחה, ואז תעמדו בפסגה לבד ותתהו מדוע אתם מרגישים ריקנות רבה כל כך.