מאת: עובדי אור למען ההתעלות
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
מסר התעלות: רבים אומרים לכם להעלות את הרטט שלכם. הנה מה שהם פספסו. אינכם יכולים להעלות את הרטט שלכם עם מערכת עצבים לא מווסתת. בעת העיסוק בנושאי הגשמה והתעלות של העידן החדש, אומרים לכם להעלות את הרטט שלכם על ידי חשיבה נעלה, מחשבות חיוביות, רגשות קלילים והתאמת התדר לדברים שאתם רוצים. אומרים לכם להיות ערוכים, להיכנס לוורטקס ולהחזיק במצב תודעה נעלה.
אך רק לעתים נדירות מסבירים כיצד זה קורה למעשה. הרטט הוא לא דבר שאתם יוצרים בעזרת המיינד שלכם לבדו. הוא רטט שהגוף שלכם מפיק בהתבסס על מצבה של מערכת העצבים שלכם.
אם מערכת העצבים שלכם תקועה בהישרדות, הרטט שלכם נעול בתדר זה. שום כמות של חשיבה חיובית לא תבטל זאת. זו מערכת אמונה. מדובר בפיזיולוגיה ובפיזיקה.
הלב שלכם מפיק שדה אלקטרומגנטי שמתפרש מעבר לגוף הפיזי. השדה הזה נע בין תדרים שונים, בהתחשב במצב הפנימי שלכם. כאשר אתם רגועים, מווסתים ועקביים, קצב הלב שלכם הופך מווסת ומאורגן. במצב זה, התדר של השדה האלקטרומגנטי שלכם גבוה יותר באופן ברור.
כאשר אתם מתוחים, חרדים ולא מווסתים, קצב הלב הופך כאוטי. השדה האלקטרומגנטי מאבד את יציבותו והתדר יורד.
התדר שלכם הוא, פשוטו כמשמעו, התדר האלקטרומגנטי שהגוף שלכם משדר ברגע זה.
העלאת התדר שלכם: לא על ידי כך שתאלצו את עצמכם להרגיש רגשות חיוביים. לא על ידי כך שתדחיקו את האבל, הכעס או הפחד שלכם. לא על ידי כך שתעמידו פנים שהכול בסדר, שעה שגופכם מחזיק במתח ובאיום.
אתם מעלים את הרטט שלכם על ידי כך שאתם מווסתים את מערכת העצבים שלכם. אתם מביאים את הגוף שלכם לכדי לכידות. אתם מחליפים את מצב ההישרדות במצב של תחושת מוגנות. אתם יוצרים את התנאים הפיזיולוגיים שבהם מצבי תדר גבוה יותר יכולים להתממש באופן טבעי.
מסיבה זו תרגולי הודיה עובדים עבור אנשים מסוימים ולא עובדים עבור אנשים אחרים. כאשר מערכת העצבים מווסתת באופן יחסי, תחושת ההערכה וההוקרה יכולה ליצור לכידות לב. לכידות זו מעלה את התדר המדיד שלכם. הודיה עובדת כיוון שהגוף מסוגל לקבלה.
אבל כאשר מערכת העצבים משובשת באופן עמוק ונעולה במוד הישרדות כרוני, אילוץ מצב הודיה יוצר תכופות מתח רב יותר. אתם מנסים לכפות רגש מתדר גבוה על מצב פיזיולוגי מתדר נמוך. הגוף דוחה אותה, לא משום שהודיה אינה נכונה, אלא משום שהבסיס עדיין לא מוכן.
הדבר דומה לניסיון לנגן סימפוניה בכלי נגינה שאינם מכוונים. התווים נכונים, אבל הצליל מעוות כיוון שהמערכת עצמה אינה מווסתת.
ההתעלות לא עוסקת בעקיפת הגוף. היא עוסקת בהבאת הגוף למצב מוגן, כדי שמצבי תודעה גבוהים יותר יוכלו להתעגן בו. ויסות מגיע לפני התעלות. מוגנות באה לפני תדר. התגלמות היא השער להתעלות.
סימנים לכך שמערכת העצבים שלכם חווה ויסות וריפוי: אתם מתחילים לנוע לאט יותר ומתוך כוונה. מערכת עצבים מווסתת לא חיה עוד במוד הישרדות, ולכן אין צורך קבוע למהר, לנוע בעצבנות או למלא כל רגע בפעילות ובתנועה. הגוף שלכם מתחיל שוב לבטוח בזמן. האטה הופכת לצורת מוגנות. נוכחות מחליפה את לחץ.
היציבה משתנה באופן טבעי. כאשר מתח שנצבר בגוף משתחרר, הכתפיים מתרככות, הלסת מתרפה ועמוד השדרה מתיישר באופן טבעי. שוב אינכם מתכוננים לפגיעה. הגוף משקף את המסר הפנימי הזה: אני מוגנת בתוך גופי. מדובר בקרקוע ההתעלות, בגילומה ובביטויה באופן פיזי.
התגובות שלכם הופכות שקטות ונרחבות יותר. אתם לא מתפרצים, לא מסבירים יתר על המידה, לא מתגוננים ומצדיקים את עצמכם, או מחפשים בבהלה אחר עידוד והרגעה. במקום להגיב מהפצע, אתם מגיבים מהוויסות.
מופיעות אתנחתאות רגשיות. אתם מרגישים את הרגשות שלכם באופן מלא, אבל הם כבר לא מפעילים אתכם ולא שולטים בהתנהגותכם. אתם לומדים להרגיע את עצמכם במקום לנטוש את עצמכם.
אתם מפסיקים לרדוף אחר אישורים חיצוניים.
כאשר מערכת העצבים מתייצבת, הצורך בעידוד קבוע מתפוגג. שוב אינכם מחפשים אחר אישור חיצוני לערך שלכם, לאינטואיציה שלכם, להחלטות שלכם. תיקוף עצמי הופך טבעי. אתם בוטחים בידיעה הפנימית שלכם. הצורך באישור חיצוני מאבד את אחיזתו, כיוון שהמוגנות שלכם לא תלויה בו עוד.
הקול שלכם הופך רגוע הרבה יותר ומהדהד יותר. כאשר מערכת העצבים הופכת הרמונית, הרטטים הקוליים שלכם משתנים. אתם מדברים לאט יותר, ביציבות ומתוך כוונה. יש פחות אילוץ, פחות צורך להוכיח, פחות רעש.
למילים שלכם יש משקל, משום שהן ערוכות. זו לכידות בין הגוף, הלב והתודעה. הקול שלכם הופך לכלי של אמת, במקום אמצעי התגוננות.
ריפוי מערכת העצבים אינו רק החלמה. הוא היזכרות. זה הגוף שלומד שבטוח להתעלות מבלי להשאיר את עצמו מאחור.
בשירות אוהב ומסור.
