באפריל 2022 פרסמתי פוסט קצר שכתבתי, בדף הפייסבוק של האתר:
כן, אני שורפת גשרים גאה…
לפעמים מגיע הרגע ואז אני מציתה את הגפרור ומשליכה אותו מעבר לכתף, אל הגשר…
אפילו לא נשארת כדי לצפות בו בוער… כן, אני שורפת גשרים, ואומרת זאת בכנות.
עם כל גשר שאני שורפת, אני מתעצמת, אני משחררת עוד מערכת יחסים לא ראויה, לא הדדית, פוגענית, מניפולטיבית ומחלישה.
אני שורפת גשרים כדי להיות מי שאני באופן מלא יותר, כדי להצהיר בפני עצמי שמגיע לי טוב יותר, שיש לי גבולות, שלא אסכים ליחס טוב פחות מהיחס שאני נותנת.
אני שורפת גשרים כדי להיות שמחה וקלילה יותר.
אני שורפת גשרים משום שאני מעדיפה את הלבד על פני האכזבה, את השמחה על פני הכאב.
אני שורפת גשרים כיוון שאני מעדיפה את היופי על פני הכיעור ואת האמת על פני השקר.
כן, אני שורפת גשרים סדרתית.
ואני אוהבת את היכולת שלי לבחור בעצמי כל פעם מחדש.
ואני אוהבת את הנכונות שלי לוותר על מה שלא מתאים לי, על מה שפוגע בי, על מה שלא מאוזן בחיי.
כאשר אני שורפת עוד גשר – אני שוב בוחרת בי.
*
לאחרונה נתקלתי בפוסט בנושא זה, זהו פוסט מצויין שכמובן שדיבר אליי מאוד. הנה הוא לפניכם:
גשרים שרופים
מאת: סטיב ד׳לאנו גרסיה
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן
יש גשרים שהם הכי יפים כאשר הם נשרפים, לא בשל ההרס שהם מותירים מאחור, אלא בשל הטרנספורמציה העמוקה שהם מייצגים.
קיים משהו עוצמתי מאוד בפעולת השחרור, בצפייה בלהבות המכלות את מה שפעם הרגיש קבוע, ובהבנה שסוף דבר–מה יכול להיות גם תחילת הכול.
כאשר אתם מגיעים לנקודת האל–חזור, כאשר הנתיב שמאחוריכם נעלם כלא היה, שלווה מוזרה יורדת עליכם. אין זו שלוות הדממה, אלא שלווה שנובעת מבהירות; כאשר אתם מבינים שהאדם שהייתם, החיים שחייתם, הבחירות שבחרתם, שוב לא מגדירים אתכם. אותה גרסה שלכם סיימה את תפקידה, ועכשיו הזמן לצעוד אל משהו חדש.
שריפת גשרים אינה פעולה שבאה לבטא כעס או חרטה; זו פעולה אמיצה. זו בחירה להשאיר מאחור דברים שלא משרתים אתכם עוד, גם את הדברים המוכרים, גם את הדברים הנוחים. זהו מעשה שמביע הבנה שהאחיזה בדבר, פשוט משום שתמיד הכרתם אותו, יכולה להיות כואבת יותר משחרורו.
כאשר אתם שורפים גשרים, אתם נפרדים לא רק ממקום, מאדם או מגרסה ישנה של עצמכם, אתם גם מקדמים בברכה אפשרות חדשה. אתם יוצרים מרחב לצמיחה, לשינוי, להפיכתכם לאדם אותנטי ונאמן יותר למי שאתם עכשיו, ולא למי שהייתם בעבר.
להחלטה שכזאת מתלווה עוצמה שקטה. זו העוצמה שטמונה בידיעה שהפכתם גדולים יותר ממידותיו של דבר מה, שהתפתחתם אל מעבר לו, ושאתם מוכנים להתקדם, גם כאשר הנתיב שלמולכם אינו ידוע. סוף דבר שפעם הכרתם אינו סוף העולם; מדובר בפתיחת דלת שלא הבנתם כלל שנמצאת במציאות שלכם.
זו הזדמנות להתחיל מחדש, לבנות מחדש, להגדיר את עצמכם מחדש במונחים ובתנאים שלכם. נכון, עשן הגשרים הבוערים עלול לצרוב את העיניים, אך לאחר שהוא יתפזר, האופק יופיע לנגד עיניכם, ואופק זה שממתין לכם הוא פתוח ורחב ידיים.
ובשל כך, אתם מתרחקים מהלהבות, לא בעצבות, אלא בתחושת חופש. אתם נושאים אתכם את השיעורים שהותרתם מאחור, אך ללא המשקל הכבד שלהם. אתם קלים יותר, משוחררים מנטל העבר, ומוכנים לאמץ את שטומן בחובו העתיד עבורכם.
יופיים של גשרים בוערים אינו באש עצמה, אלא במה שהיא חושפת ומגלה: שלפעמים, הדרך היחידה לנוע קדימה, היא לשחרר. וכאשר אתם עושים זאת, אתם מגלים שקץ הכול היא למעשה תחילת הכול.
ובעודכם ניצבים שם, צופים בגחלים הדועכות אל תוך הלילה, אתם מבינים ששריפת הגשרים מעולם לא נועדה להרוס, אלא לשחרר. מהותה הייתה יכולתכם לתבוע לעצמכם מחדש את עוצמתכם, את יכולתכם לבחור את נתיבכם.
יופיו של רגע זה טמון בכנות שלו: התמודדתם עם האמת – יש דברים ששוב לא מתאימים לכם – וקיבלתם החלטה אמיצה להותירם מאחור. מדובר ברגע קסום, בניצחון שקט שאינו קולני או דרמתי, אך רגע שמורגש עמוק מאוד.
באפר הדברים שהלכו ואינם, ניתן למצוא זרעים לדברים שעוד יבואו. סופו של פרק אחד הוא תמיד תחילתו של אחר, והמרחב שנוצר על ידי שריפת הגשרים מלא עתה בפוטנציאל. דף ריק, קנבס חלק, דרך פתוחה. אינכם יודעים עדיין לאן כל זה יוביל, אבל אין זה חשוב.
אין עוד צורך לפחד מפני הלא נודע; אלא לאמץ את הלא ידוע. זוהי תזכורת לכך שהחיים אינם סטטיים, שאתם אינכם סטטיים, ושתכופות, הצמיחה מחייבת להשאיר מאחור את המוכר ולהפנות פנים לאפשרי.
אז נשמו נשימה עמוקה וזקפו את ראשכם. הגשרים ששרפתם מעולם לא היו טעות, הייתה זו פעולה הכרחית של אהבה עצמית, השלת משא ונטל והכרזה שאתם ראויים ליותר.
בעודכם צועדים קדימה, אל עתידכם רחב הידיים, זכרו: הגשרים היפים ביותר הם אלה שנשרפים, לא בשל ההרס, אלא משום שהאש הזאת מאירה את הדרך למשהו גדול יותר. שוב אינכם אותם אנשים שחצו את הגשר לפני זמן רב, וזה בסדר. עכשיו אתם חזקים יותר, חכמים יותר וחיים יותר מאי פעם. ואת העובדה הזאת, יותר מכל דבר אחר, ראוי לחגוג.
