שבירת דפוס אינה הריסה, אלא הסרת הלוט מעל האמת
מאת: סמדר ברגמן ©
בהמשך למאמר שפורסם, הנה עוד כמה מילים על הנושא החשוב והמשמעותי הזה, שרבים מאיתנו חווים בשנים האחרונות, כמו גם בימים אלה.
רבים מאיתנו נושאים ירושות שמעולם לא ביקשנו – דפוסי התנהגות, שתיקות מוסכמות ותגובות אוטומטיות שעברו מדור לדור. לעתים, הניסיון להשתחרר מהדפוסים הללו נתפס כבגידה או כפירוק התא המשפחתי. במאמר הזה אני מזכירה לכם שוב שיש גם זווית ראייה אחרת וחומלת יותר שמדברת על האומץ שבשינוי.
שינוי שמטרתו לשבור דפוס אינו מעשה של הרס, אלא פעולה של ריפוי אישי עמוק. זהו מסע מורכב וקשה, שלוקח אותנו מהנאמנות הכובלת אל עבר בחירה מודעת, מסע שבו סיום השחזור האוטומטי הוא דווקא ראשיתה של נשימה חדשה, לא רק עבורנו – גם עבור הדורות הבאים.
אז לא, אתם לא מפרקים כלום, אתם שוברים את הדפוס ובכך, הכול משתנה. פירוק מדבר על הרס, על כאוס, על חורבן שמותיר אחריו אדמה חרוכה וזיכרון של אובדן. אך שבירת דפוס היא פעולה מודעת, מעשה ותנועה שיש בהם אומץ נחוש, קריאה שקטה לשינוי, סירוב להמשיך להנציח תפקוד לקוי וכאב ישן במסווה של נאמנות.
דפוסים לא נוצרים בחלל ריק. הם תולדה של תפקוד לקוי מתמשך, של היסטוריה דורית, של פחדים שהועברו מיד ליד, של שתיקות שנלמדו מגיל צעיר כדרך לשרוד. הם לבנים שהונחו זו על גבי זו, עד שהפכו לקירות גבוהים.
כאשר אתם מעזים לטלטל ולערער אותם, לקרוא עליהם תגר, לבחון את נחיצותם, אתם לא שוברים דבר, למעשה אתם סוף–סוף פותחים את הדלת לעצמכם.
יש רגע מכונן בחייו של אדם שבו הוא מבין שהנאמנות העיוורת למשפחה אינה תמיד נאמנות לאמת הנשמה. שלפעמים, המשך ציות לדפוס מוכר גובה מחיר כבד מהנפש, מהקשר, מהיכולת לנשום. וברגע הזה מוצבת בפניו הברירה – להמשיך במסלול הידוע, גם אם הוא מכאיב, או להסכים לפגוש את חוסר הנוחות וליצור מציאות חדשה.
שבירת דפוס אינה מרד אימפולסיבי, אלא הקשבה עמוקה לעצמי. היא מבט נוקב אל מה שהיה, ללא הכחשה. היא הכרה בכך שמה שעבר מדור לדור לא חייב להמשיך בצורתו המקורית. שהאהבה יכולה להתגלות גם באמצעות הצבת גבול, ששייכות אינה תלויה בהקרבת העצמי.
ובשבירה הזאת יש כאב. יש בלבול. יש פחד לאבד את המוכר. אך יש גם נשימה ראשונה מסוג חדש, כזו שלא נובעת מהתכווצות אלא מהתרחבות. הבחירה גם אומרת שאתם מאפשרים לקשרים להיבנות, לא מתוך חובה אלא מתוך בחירה. ואם מעשיכם מביאים לסיום הקשרים – הרי שאתם יוצרים תנועה במקום קיפאון, חיות במקום שימור עיוור וחסר מודעות.
זה רגע שבו המשפחה ממנה באתם, הזוגיות שלכם, מערכות היחסים עם אחים, אחיות וחברים, מפסיקות להיות זירה לשחזור דורי אוטומטי והופכות למרחב של התבוננות וצמיחה. אתם לא מבטלים את העבר, אתם משחררים את אחיזתו בכם, לא מתוך ניתוק, אלא מתוך הבנה. לא מתוך נקמה, אלא מתוך חמלה.
וכשאתם שוברים את הדפוס, אתם לא רק משנים את הסיפור האישי שלכם. אתם משנים את המורשת העתידית. אתם מאפשרים לדורות הבאים לנשום אוויר אחר, נקי יותר, רך יותר. אתם פותחים אפשרות לחיים שאין בהם הישרדות, אלא נוכחות, אמת וריפוי.
