השראה מציטוט מאת פיל גוד
מאת: סמדר ברגמן ©
״אף פעם אל תאפשרו למישהו לחזור לחייכם, אלא אם לקח אחריות על הפגיעה שפגע בכם. אם אדם אינו מסוגל להסביר מה למד מהסיפור, או להכיר בתחושות שגרם לכם, הוא ישוב ויפגע בכם, בוודאות. אנשים שרק רוצים ׳להתקדם׳ מבלי לדבר על מה שקרה, הם המסוכנים ביותר״.
פיל גוד
ציטוט חזק, לא? בואו נדבר דוגרי: בלי אחריות – אין שינוי. מי שמתחמק משיחה, קשה ככל שתהיה, מברור העניין לעומק, מי שמקטין את הפגיעה בכם, מזלזל בה ושואל: ״למה לחפור בזה?״ – בעצם אומר שהנוחות שלו חשובה הרבה יותר מהכאב שלכם. וזה דגל אדום גדול.
כמה פעמים אנחנו שמים דברים בצד וממשיכים הלאה בקשרים עם אנשים שלא באמת התנצלו, אלא פשוט דילגו קדימה? כמה פעמים נתנו ״עוד צ’אנס״ מתוך תקווה שזה יהיה אחרת, ואז מצאנו את עצמנו שוב נפגעים באותה הצורה? אם זה מוכר לכם, קרוב לוודאי שאתם כבר יודעים שזה לא מקרי. מדובר בדפוס שחוזר על עצמו, כי בלי לקיחת אחריות אמיתית – אין שינוי.
אני רוצה לחדד – אמירת ״סליחה״ היא לא לקיחת אחריות. כל אחד יודע לפלוט ״סליחה״ כשצריך. אחריות אמיתית היא לעצור, להסתכל בעיניים ולהגיד: ״אני מבין מה עשיתי, אני רואה איך זה השפיע עליך, ואני מתחייב ללמוד מזה, כדי שהדבר לא יחזור על עצמו״. רק במקרה כזה אפשר להאמין שמישהו באמת בוחר בשינוי.
לעומת זאת, אנשים שמתחמקים מהשיחות הקשות הם בדיוק אלה שיפגעו בכם שוב. לא כי הם רעים בהכרח, אלא כי הם לא מוכנים להתמודד עם האמת. והאמת הזאת, כמו גם הכאב, הפגיעה או העלבון שלכם – לא נוחים להם. אז הם מעדיפים למחוק אותם, לטשטש אותם, להתעלם מהם ולהשאיר אתכם בתחושה שאתם ״מגזימים״.
וזו האמת, אם אנחנו לא דורשים לקיחת אחריות, אנו למעשה נותנים אישור לפגיעה לחזור על עצמה. אנחנו משאירים את הדלת פתוחה למעגל שלא נגמר.
ולכן, האחריות היא בראש ובראשונה שלנו – להציב גבולות ברורים, לא לפחד לומר: ״ללא לקיחת אחריות – לא אמשיך בקשר״. לא לפחד לאבד אנשים שמסרבים לתת לכם את המינימום שמגיע לכל אדם – כבוד ואמת.
זכרו, אתם לא סתם עקשנים ונוקשים אם אתם בוחרים להתרחק מאדם שלא מוכן לקחת אחריות, אתם פשוט בוחרים להציב גבולות ברורים ולדרוש את המגיע לכם. אתם לא ״קשים״ ולא ״דרמתיים״, אתם נוהגים בעצמכם בכבוד. והאמת? מי שמעריך ואוהב אתכם באמת לעולם לא יבקש מכם להתעלם מהכאב שלכם, רק כדי שלו יהיה נוח יותר.
כאשר אתם מוותרים ולא דורשים מאנשים הקרובים לכם לקחת אחריות, אתם למעשה לא באמת מסייעים להם, אלא מאפשרים להם להנציח התנהגות לא ראויה, שתרחיק מהם בוודאי עוד אנשים ולא רק אתכם. דעו גם שהאנשים הנכונים בחייכם לא יפחדו להתמודד עם האמת. הם ישבו וינהלו איתכם את השיחה הלא נעימה, הם יקשיבו, הם ילמדו, כיוון שקשרים אמיתיים מבוססים על פתיחות, על כנות, על לקיחת אחריות ועל נכונות לצמוח יחד.
וגבי כל השאר? תנו להם ללכת. אדם שלא מסוגל להכיר בפגיעה ולקחת עליה אחריות, לא ראוי להימצא בחייכם.
